מסע אל לידת השם הלאומי של וייטנאם

מותג-לאומי-02.jpg — אסטלת ת'וי מון המקורית מוצגת במוזיאון המחוזי לאנג סון . צילום: הונג ואן

מדאגותיה של שושלת צ'ינג

לאחר ניצחון על שושלת טיי סון (1788 - 1802), בשנת 1802, עלה נגוין אנה, צאצא של אדוני נגוין ששלטו בדאנג טרונג, לכס המלוכה והקים את שושלת נגוין. המלך בחר בהואה כבירתו ואימץ את שם המלוכה ג'יה לונג.

בינואר של שנת נהאם טואט (1802), שלח המלך ג'יה לונג את לה קואנג דין עם עתירה לשושלת צ'ינג דרך נאם צ'ואן כדי לבקש את הכתרתה. על פי "המכון הלאומי להיסטוריה של שושלת נגוין" ו"דאי נאם טוק לוק", המלך הורה להביא מכתב מלכותי ומתנות כדי לבקש את הכתרתה, ולשנות את שם המדינה לנאם וייט.

קודם לכן, לאחר שכבש את פו שואן וצעד צפונה כדי לרדוף אחר שרידי צבא טאי סון של צ'אן טין נגוין קואנג טואן, שלח המלך ג'יה לונג מכתב לסין כדי לבקש קשר עם שושלת צ'ינג ולבקש שיוכר כמלך השושלת החדשה. במכתב לשושלת צ'ינג, הוא כינה את עצמו מלך נאם וייט.

לאחר מכן, בעתירה לה קואנג דין להעניק לקיסר צ'ינג את השלטון, כאשר ראתה שושלת צ'ינג שמלך נגוין השתמש בשם המלוכה ג'יה לונג (嘉隆), היא שאלה את השאלה: האם שם המלוכה של השליט הדרומי נועד לכסות את שמות המלוכה של שני קיסרי צ'ינג, צ'יאנלונג (乾隆) וג'יאקינג (嘉慶)?

שליח ארצנו תיקן זאת בחיפזון: זה היה רק שילוב של שני השמות ג'יה דין (嘉定) ותאנג לונג (昇隆), כדי להראות שהמדינה אוחדה, ונמתחה מג'יה דין ועד תאנג לונג. למרות שהשם תאנג לונג, שהייתה בירת דאי וייט מהמאה ה-10 ועד אז, היה 昇龍, שנכתב עם המילה לונג (龍) שמשמעותה "דרקון", ולא לונג (隆), שמשמעותה "משגשג", כמו המילה לונג (隆) בתקופת שלטונו של צ'יאנלונג.
האירוע הנ"ל, יחד עם התואר שהכריז המלך ג'יה לונג על עצמו כמלך נאם וייט (באנדרטה לשושלת צ'ינג), עוררו חששות בחצר צ'ינג.

שם מדויק, מילים טובות

צו הקיסר ג'יאקינג, מיום 20 בדצמבר, השנה השביעית של ג'יאקינג (1802), קבע כי השם נאם וייט משתרע על פני שטח גדול מאוד. על פי מחקר היסטורי קודם, שתי הפרובינציות גואנגדונג וגואנגשי נכללו בו גם כן.

חותם המלוכה הוייטנאמי (שהוענק על ידי שושלת צ'ינג למלך ג'יה לונג). מקור: פייר דאודין

בעקבות זאת, בצו לצבא ולפקידים בכירים מיום 6 באפריל, השנה השמינית של ג'יה חאן (1803), קבע הקיסר ג'יה חאן: "בעניין בקשת (המלך ג'יה לונג) לקרוא למדינה נאם וייט, מדינה זו החזיקה בעבר באדמה הישנה של וייט ת'ונג, ומאוחר יותר קיבלה את כל שטחה של אן נאם; לכן, שושלת השמיים העניקה למדינה שם באמצעות שתי המילים וייט נאם (越南); שימוש במילה וייט (越) מלפנים כדי לסמל את השטח העתיק; שימוש במילה נאם (南) מאחור כדי לסמל את הארץ שהוענקה לאחרונה; וגם משמעותה דרום של באך וייט; אין להתבלבל עם השם הישן של המדינה נאם וייט. ברגע ששם המדינה נכון, משמעות המילה טובה גם כן; היא תירש לנצח את חסד השושלת השמיים."

העובדה שהקיסר ג'יה חאן משושלת צ'ינג קיבל את תואר המלך למלך ג'יה לונג והסכים לאפשר לארצנו לשנות את שמה הלאומי תועדה ב"דאי נאם טוק לוק" כדלקמן: "(...)

בעבר, כבר הייתה שם ארץ וייט ת'ונג, ולכן היא נקראה נאם וייט. כעת, משיש את כל אן נאם, השם חייב להתאים למציאות, לכן יש צורך לאחד את כל השטח, ובהתחלה לתת לו את השם הזה כדי להראות את טובו.

לכן, יש למקם את המילה וייט ראשונה, המייצגת את ארצנו היורשת את הארץ הישנה ונהנית ממוניטין טוב ישן, ואת המילה נאם יש למקם מאוחר יותר, המסמלת את ארצנו המתרחבת דרומה וזוכה לייעוד חדש. השם כה ישר, המילה גם מבשרת טובות, בהשוואה לשם הישן של ארץ ליאנג וייט בפנים הארץ, יש הבדל.

לפיכך, השם הלאומי וייטנאם נולד בהקשר היסטורי מיוחד מאוד. בפברואר של שנת גיאפ טיי (מרץ 1804), וייטנאם הפכה רשמית לשם הלאומי של ארצנו.

בנוגע לאירוע זה, "דאי נאם טהוק לוק" תיעד: "בפברואר (שנת ג'יאפ טיי 1804), ביום מאו טין, (המלך ג'יה לונג) הגיע לבירה. ביום קוי דאו, המלך הביע כבוד בתאי מיאו... וקרא למדינה וייטנאם. ביום דין סו, העניין דווח לתאי מיאו. לאחר הטקס, המלך ישב בארמון כדי לקבל את טקס הברכה. הוא הוציא צו להכריז על כך מבפנים ומבחוץ".

הצו המכריז על שם המדינה, וייטנאם, שהוציא המלך ג'יה לונג, מכיל קטע שאומר: "כאשר קיסר מקים מדינה, עליו תחילה לכבד את שם המדינה כדי להראות אחדות. אם לשפוט לפי מלכי הקודש בעבר, בנינו את היסודות, הקמנו את המדינה ופתחנו את הארץ מוייט ת'ונג עד דרום. לכן, לקחנו את המילה וייטנאם לשם המדינה."

במשך 200 שנות ירושה, השושלת המקודשת התחזקה, המזל הפנימי והחיצוני נשמר שליו. לפתע, באמצע הדרך, המדינה נקלעה לצרות. נקטתי עמדה קטנה והתמקדתי בדיכוי המורדים. כעת, הודות למזל גדול, אני יכול להמשיך את המורשת העתיקה, וטריטוריית ג'יאו נאם רשומה כולה על שמי.

לאחר שחשב על האסטרטגיות האזרחיות והצבאיות, בעמדה העיקרית, בקבלת המנדט החדש, הוא החליט לנצל את ה-17 בפברואר השנה (1804) כדי ליידע בכבוד את תאי מיו, לשנות את שם המדינה לווייטנאם, לבנות בסיס נהדר, שיעביר את המסר הלאה לאורך זמן.

בכל ענייני ארצנו, עניינים הקשורים לשם הלאומי והתכתבויות עם מדינות זרות, יש להשתמש בשם וייטנאם כשם המדינה. אסור לנו להשתמש עוד בשם הישן אן נאם.

לפיכך, בשנת 2024, שמה הלאומי של וייטנאם ימלא 220 שנה.

מָקוֹר