הצייר Thu Tran מביא את שירו ​​של Nguyen Huy Thiep, 'Xong chu xon xao' כדי לחלוק כבוד לסון לה

בכיכר העיר סון לה, במחוז סון לה, בערב ה-9 באוקטובר, בין שני בתי כלונסאות ישנים מכוסים בבד, משי, ציורים וגלילי משי צבעוניים ענקיים, ביצע האמן טיי פונג את שירו ​​של נגוין הוי ת'ייפ ואת הפואמה 'שונג צ'ו שון שאו'.

שני בתי כלונסאות נבנו ליצירות אמנות, אמנים השתתפו בתוכנית בטקס הפתיחה בערב ה-9 באוקטובר - צילום: יין קוונג

זוהי מופע הפתיחה של התערוכה Xong chu xon xao - תוכנית המשלבת מיצג, מיצב ותערוכת אמנות כחלק מסדרת פעילויות לציון 130 שנה להקמת מחוז סון לה (10 באוקטובר 1895 - 10 באוקטובר 2025).

Nguyen Huy Thiep, Xong chu xon xao ונשים תאילנדיות רוקמות

במקורו של האמן תו טראן - אדם יליד סון לה וקשור לאדמה זו במשך שנים רבות, האמנים טיי פונג, לה טי מין טאם ונגווין טראן טאו נגוין התאחדו כדי ליצור תוכנית אמנות מיוחדת כדי להראות הכרת תודה לאדמה שנתנה להם חומרים מזינים רבים כדי לטפח את נשמותיהם האמנותיות.

התוכנית משלבת אמנות פרפורמנס, אמנות מיצב וציור. חלק הפרפורמנס יתקיים רק בערב הפתיחה בין השעות 9-10.

בשיתוף עם Tuoi Tre Online, אמר האמן Thu Tran כי טיי פונג ביצע את "המיוחדות" של הספרות התאילנדית - השיר Xong chu xon xao (פרידה מהאהוב), יחד עם פסוקים מהסיפור הקצר סיפור אהבה המסופר בלילה גשום מאת נגוין הוי ת'ייפ על רקע מוזיקה תאילנדית מסורתית עם hat xap (שירה מסורתית של העם התאילנדי) ונבל יהודי, בשילוב עם מוזיקה עכשווית.

טיי פונג גם ביצעה שירים מאת תו טראן שנכתבו עבור אדמת סון לה, אותה תמיד אהבה והייתה אסירת תודה עליה.

כאשר הפסוקים הנוגעים ללב על סיפור אהבה עצוב של נגוין הוי ת'יפ הדהדו בערפל וברוח של סון לה, שם בילה 10 שנים, וספג מהם את החומרים המזינים שטיפחו את הקריירה הספרותית המפוארת שלו, ילדי סון לה הבינו שהסופר המוכשר הוא גם בן לנשים כאן.

האמנית תו טראן אמרה שבכל פעם שהיא קוראת את שיריו של נגוין הוי ת'ייפ, היא רועדת בגלל היופי שבאופן שבו נגוין הוי ת'ייפ כותבת על אהבה וכאב אנושי.

האמן טיי פונג מבצע שירה של Xong chu xon xao עם שירה תאילנדית מסורתית - וידאו : YEN KHUONG

5 גלילי משי ענקיים יוצגו בתערוכה - צילום: NVCC

תמונות מרשימות בתערוכת המיצב Xong chu xon xao - צילום: NVCC

שובו של הצייר טו טראן

לאחר טקס הפתיחה, הציבור המשיך ליהנות מהמרחב התרבותי התאילנדי היפה והצבעוני.

שני בתי כלונסאות ישנים, שהיו בעבר בתיה של תושבי המקום, אוחדו יחד ליצירת יצירת אמנות. שני בתי הכלונסאות מכוסים בציורים ובתפרי חוט אדום, מהגג ועד הקרקע.

בתוך הבית נמצאים "פומס" (חלק מהנול של העם התאילנדי בצפון מערב) המשמשים כמסגרות לתמונות, תלויים במעבורות שהוטבעו בטביעות אצבעות מיומנות של נשים תאילנדיות אורגות משי שאספו תו טראן מכפרי סון לה במשך שנים רבות.

כדי להתכונן לפרויקט האמנות פיאו דו, האמן טו טראן בילה ימים רבים בתפירה, בעזרתן של אחיות תאילנדיות רבות - צילום: NVCC

העמודים העתיקים נושאים את טביעות ידיהם של אבות קדמונים, המדרגות השחוקות נושאות את צעדיהן של אמהות, הקירות הקרועים מטולאים ברקמה. החלל מלא בצבעי ההרים והיערות של טו טראן, לה טי מין טאם, ציוריו של נגוין טראן טאו נגוין, המנגינות והמילים של השירים, צלילי נבל הפה...

אותם כיבודים יפהפיים של האמנות והתרבות התאילנדית הם ליבם של האמנית תו טראן ועמיתיה כדי להביע את תודתה לאדמה שהפכה למקום בו השתרש עץ האמנות בה.

עיר הולדתה נמצאת באזור דואי הישן (כיום האנוי), אך הגורל הביא את תו טראן לגדול בסון לה, להתחתן, ללדת ילדים וללמד אמנות במשך שנים רבות כאן.

לדברי החוקר פאן קאם ת'ונג, היה זה סון לה, יחד עם תרבות העם התאילנדי וקבוצות אתניות אחרות, שהעניקו לאמנית ת'ו טראן את הידע הראשון שלה על החיים. אנשי ההרים, השמחות והצער, נופי ההרים... כולם מקורות החיים הראשונים ההכרחיים לאמן.

לאחר שעזבה את סון לה, כמו עץ ​​שהשתרש שם, נראה שת'ו טראן מעולם לא באמת עזבה את הארץ הזו. האמנית עדיין נוסעת לעתים קרובות בין סון לה - הואה בין - האנוי. דרך זו היא כמו חבל הצלה בגופה, מטפחת את נשמת האמנית שבתוכה.

והפעם היא חוזרת עם תוכנית אמנות מלאת תשוקה , שונג צ'ו שון שאו.

ציורים של נגוין טראן טאו נגוין השתתפו באירוע

ציורים של האמן ת'ו טראן מוצגים בתערוכה

ת'ו טראן נולדה בשנת 1970 וזכתה בפרס הראשון בציור מטעם איגוד האמנויות היפות של וייטנאם (2014). ציוריה זוכים להערכה רבה מצד מבוגרים כמו לי טרוק סון, פאן קאם ת'ואנג... בשל אהבתם הנלהבת והטהורה לאמנות.

ציפור גן עדן

מקור: https://tuoitre.vn/hoa-si-thu-tran-mang-tho-nguyen-huy-thiep-xong-chu-xon-xao-tri-an-son-la-20251008220823321.htm