במהלך תקופה זו, הוציאו הצרפתים גם צו שהקים מספר בתי ספר יסודיים בפרובינציות ללימוד השפה הוייטנאמית והמתמטיקה.
בספר "גו קונג: סצנות ישנות ואנשי עבר" (שפורסם בשנת 1969 בדרום וייטנאם), מר וייט קוק ציין כי משנות ה-70 של המאה ה-19 הורו הרשויות למורי סינית קלאסית ללמוד את כתב ה-Quốc ngữ הוייטנאמי ואת הכתב המערבי. הם נאלצו להשליך את המברשות שלהם ולהחליף אותן בעטים מברזל, וללמוד לבטא מילים באמצעות פיתולי לשון: a, b, c, d, đ… a עם סימן מבטא, á, ơ עם סימן מבטא, ớ… כמובן, באותה תקופה, ספרי לימוד טרם חוברו כדי לתקנן את תוכנית הלימודים, ולכן מורי הכפר כתבו ספרי לימוד משלהם כדי ללמד את תלמידיהם.
החלוצים בכתיבת ספרי לימוד
בספר " חינוך וייטנאמי מודרני" מאת פאן טרונג באו (הוצאת הספרים לחינוך - 2006), עמוד 73, נכתב: "עד שנות ה-80 של המאה ה-19, טרונג וין קי וכמה צרפתים מסוכנות החינוך של דרום וייטנאם ערכו מספר ספרי לימוד להוראה בבתי ספר יסודיים". השיעורים בספרי הלימוד של טרונג וין קי התמקדו בדרך כלל בחינוך ילדים למוסר, זכירה והכרת תודה להוריהם ולמוריהם, עשיית מעשים טובים וחיים מועילים... לדוגמה, השיעור "עידוד למידה": "טעים הוא דבש, שומן טוב, זהב והדר / בזכות הלמידה, אתה הופך חכם / קלאסיקות, שירים ושירים הם דברים טובים / ספרות ומילים הן טעימות / אוכל אביך ובגדי אמך עמוקים כאוקיינוס / החוב למדינה ולמשפחה עצום כאדמה / שתי המילים 'תהילה ועושר' יש לשאוף בחריצות / אדם צדיק וילד אמין יבטיחו את הישרדות המדינה."
מלבדם, היו גם מר טרונג מין קי, מר טראן פונג סאק, מר הוין טין קואה... בפרט, המורה טראן פונג סאק חיבר את הספר Au Vien Tat Doc (1924) להוראת תלמידות: "תלמידות, אל תכנעו לשאיפותיהם של גברים, כי גברים ונשים זהים, התמדה ועבודה קשה עדיפות, כל מה שאחרים יכולים לעשות, גם אתם חייבים להיות מסוגלים לעשות." הספר מכיל תווים סיניים, יחד עם תעתיק ותרגום.
בפרט, מספר מחנכים אחרים קיימו והדפיסו ספרי לימוד תוך שימוש בטכניקות מודרניות. הנה דוגמה: "Morale pratique à l'usage des Élèves des Écoles de l'Indochine" (אתיקה מעשית להוראת תלמידים בבתי ספר בהודו-סין). מעליו מופיע הביטוי הסיני "אתיקה מעשית", בגודל 15 על 24 ס"מ, שפורסם בשנת 1914 על ידי ג'יי. סי. בוסק, פרופסור לשפות מזרחיות, בשיתוף פעולה עם נגוין ואן טאם, פרופסור בתיכון מיי טו. הספר מכיל 108 תרגילי קריאה, שכל אחד מהם מסתיים במשפט מסכם: "הספר אומר ש" או "נהוג לומר ש", ואחריו ביטוי סיני עם תעתיק ותרגום שלו; כל שיעור מסתיים ב"תרגיל שאלות".
ספר הלימוד לבית הספר היסודי, עם הכיתוב על הכריכה: "ספרי לימוד חדשים לשימוש בבתי ספר בהודו-סין - נאספו על ידי אנרי לה בריס, מנהל בית הספר הצרפתי-וייטנאמי בטואה ת'יאן. תוקן לפי הניב הדרומי-וייטנאמי לשימוש בבתי ספר בכפר ובמחוז." הספר, בגודל 13 על 21.5 ס"מ ובו 136 עמודים, הודפס בשנת 1916 בסייגון על ידי Imprimerie Commerciale, C.Ardin et Files. הוא כולל 160 שיעורים המחולקים לשמונה חלקים: הגוף והיגיינה; בעלי חיים; צמחים; אדמה, סלעים ומתכות; שמיים, אדמה והגלובוס; דרום וייטנאם והטריטוריות הצרפתיות השכנות; דרום וייטנאם, אוכלוסייה והיסטוריה; ופוליטיקה בדרום וייטנאם. כל שיעור, שהוצג בצורה תמציתית וקלה להבנה, כלל שאלות לתלמידים; שיעורי הגיאוגרפיה כללו מפות.
ספר הלימוד "Morale et lecons de choses a l'usage des élèves des écoles de l' Indochine" (אתיקה ושיעורים על מוסר לתלמידים בבתי ספר בהודו-סין) מאת JcBoscq, שהודפס על ידי Imprimerie de l'Union ברחוב קטינאט 157, סייגון בשנת 1919, בן 51 עמודים ומלמד על חובות בנים; חיות מחמד, כדור הארץ, גוף האדם, שעונים, הים... סגנון הכתיבה תמציתי וקל להבנה, עם איורים יפים הלקוחים מספרי לימוד צרפתיים.
החוקר נגוין אן חונג, אביו של המהפכן נגוין אן נין, חיבר גם את ספר הלימוד "חינוך מוסרי מונגולי ושיעורי משפחה", כאשר הכריכה נושאת את הכיתוב "Cours de morale et lecons de choses à l'usage des écoles et des families Annamites" (הרצאות מוסר ושיעורי ידע כללי לשימוש בבתי ספר ובמשפחות של האנמיטים), שהודפס על ידי פאט טואן, Libraire - Imprimeur, רחוב אורמיי 55 - 57 - 59, סייגון, באוקטובר 1910.
למד גם מיומנויות מעשיות וגם מיומנויות טכניות.
מלבד לימוד על אתיקה, התלמידים רכשו גם נושאים חדשים מאוד ממערכת החינוך הצרפתית: מתמטיקה והנדסה מעשית. לדוגמה, ספר הלימוד "הנדסת חשמל מעשית" מאת אלכסיס לן, שנערך על ידי Ingénieur Electricien והודפס על ידי Imprimerie FH Schneider בסייגון בשנת 1917, קבע: "ספר זה מלמד ידע חיוני לחשמלאים אנאמיים ולתלמידי בתי ספר מקצועיים". הספר, שהודפס בצרפתית ובווייטנאמית, סיפק ידע מקיף יחסית בחשמל שהתלמידים היו צריכים לדעת. בשל מחסור באוצר מילים, רוב המינוח היה בצרפתית.
למרות שכתב הקווק נגוֹ הוייטנאמי "שרר", הצורך ללמוד קונפוציאניזם (כתב נוֹ) עדיין קיים. הדבר משתקף בשירי עם דרומיים: "למנורות סייגון יש אורות ירוקים ואדומים / למנורות מיי טו יש אורות בהירים ועמומים / עליכם ללכת וללמוד קונפוציאניזם / אחכה לכם תשעה ירחים, אחכה לכם עשר סתיו". על פי התקנות הכלליות לחינוך בהודו-סין, שנחתמו על ידי המושל הכללי של הודו-סין, אלברט סארו, ב-21 בדצמבר 1917, קונפוציאניזם לא היה מקצוע חובה. בתי ספר שרצו ללמדו היה צריך לקבל את הסכמת ההורים, מועצת הכפר ומנהל החינוך. מורים הורשו ללמד רק שעה וחצי בשבוע, שנקבעו לבקרים של ימי חמישי.
ב-14 ביוני 1919, שושלת נגוין הוציאה צו שהכריז על ביטול מוחלט של כל בתי הספר המלמדים אותיות סיניות והחלפתן במערכת חינוך צרפתית-וייטנאמית. בנקודה זו, "הרפורמה" הקולוניאלית הצרפתית השלימה את ייעודה - אם כי רק במונחים רשמיים ומשפטיים.
ספרי הלימוד בסייגון הניחו את היסודות לספר הלימוד בשפה הלאומית. בסביבות שנות ה-20 של המאה ה-20, מחלקת החינוך של הודו-סין הזמינה את המורים טראן טרונג קים, נגוין ואן נגוק, דאנג דין פוק ודו טאן לחבר את ספר הלימוד הלאומי לספרות, המיועד לכיתות יסוד, הכנה וגן חובה; ואת המורים נגוין הייאט צ'י ולה ת'ואוק לחבר את ספר הלימוד החדש לספרות סינית, המיועד לכיתות גן חובה, ביניים ומתקדמים, לשימוש רשמי בבתי ספר וייטנאמיים לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-20. בנוגע לספרי הלימוד, אירוע זה מתועד כך: "בשלב זה, הוא הושלם והוכנס להוראה מאוחדת ברחבי המדינה" (חינוך וייטנאמי מודרני - פאן טרונג באו - הוצאת הספרים לחינוך - 2006, עמ' 166). בעת עריכת ספרי הלימוד, מחנכים אלה עקבו אחר סגנון ספרי הלימוד שכבר היו פופולריים בדרום וייטנאם. משמעות הדבר היא שתרגילי הקריאה לתלמידים נכתבו בתמציתיות ובבהירות, והסיפורים בספר כללו מדי פעם דיאלוגים בין דמויות כדי להדגיש את המסר החינוכי. ואין להכחיש שסיפורים כאלה השפיעו עמוקות על דורות רבים של תלמידים. העובדה שאנשים רבים, שכעת אפור שיער, עדיין זוכרים את השיעורים בספר הלימוד לספרות הלאומית היא עדות לכך. |
מקור: https://thanhnien.vn/sach-giao-khoa-100-nam-truoc-185711904.htm
תגובה (0)