ביץ' פוונג זוכר את המוזיקאי טראן קיט טוונג.

(NLĐO) - לרגל 102 שנה להולדתו של המלחין טראן קיט טונג, הזמר ביץ' פונג נזכר בהתרגשות בשירים שליוו דורות רבים של אנשים וייטנאמים.

המלחין טראן קיט טונג

עבורה, המלחין טראן קיט טונג היה מישהו שיצק את תמצית דרום וייטנאם בכל מנגינה, והבטיח שזיכרונות מולדתו תמיד יישארו נוכחים בלב המאזינים.

מספר הסיפורים המוזיקלי של הדרום

הזמר ביץ' פואנג אמר: "יש מוזיקאים שזכורים בזכות טכניקת כתיבת השירים שלהם, אחרים בזכות כמות יצירותיהם. אבל עם המוזיקאי טראן קיאט טונג, מה שנותר אחרי מאה שנה מאז לידתו הוא תחושה מיוחדת מאוד: הוא זכור כמספר סיפורים דרך מוזיקה - מספר על הדרום בכנות, מספר על המדינה באמונה."

כשדיברה עליו, הזמרת ביץ' פונג אמרה שתמיד נגעה ללבי הרגשות הייחודיים במוזיקה של המלחין מדלתא המקונג - פשוט אך עמוק, נוגע ללב אך לא מלנכולי. "מה שמיוחד בשיריו של טראן קיט טונג הוא שגם כשהם נכתבים בזמן מלחמה, רחוק מהבית או בזמן פרידה, המוזיקה שלו עדיין שומרת על אור של אופטימיות. האזנה למוזיקה שלו לא מעוררת תחושת ייאוש. כל מנגינה תמיד מכילה אמונה, את נשימת מולדתו, כמו הזרימה האיטית אך העמוקה של נהר המקונג", שיתפה הזמרת.

כתבו עם רגש אמיתי כדי להתחבר עם דורות.

במבט לאחור על המסע המוזיקלי של המלחין טראן קיט טונג, ברור שכמעט כל יצירותיו נבעו מחוויות אמיתיות ורגשות אמיתיים.

משיר הבכורה שלו "פגישה שמחה" ועד יצירות שנחקקו בזיכרונותיהם של דורות רבים כמו "החייל האלמוני", "האח בה הונג", "לבוש וייטנאמי מסורתי" או " הו צ'י מין , השם היפה ביותר", לכולם מקור משותף: אהבה למולדת ואמונה באנושות.

הזמר ביץ' פואנג מאמין שזה מה שנותן למוזיקה של טראן קיט טונג את החיוניות המתמשכת שלה.

הזמר ביץ' פואנג

להביא את רוח דרום וייטנאם לצפון.

הזמרת זוכרת במיוחד את בנו של המוזיקאי המנוח טראן קיט טונג, טאנה בין, עורך שעבד ברדיו וייטנאם. בכל פעם שהיא מוזמנת להופיע או להקליט, היא שומעת אותו מספר על התקופה שבה המוזיקאי טראן קיט טונג עבר לצפון אחרי 1954 - סיפור שאביו סיפר לו עוד בחייו.

רחוק מהבית אך לא רחוק משורשיו, המוזיקאי הביא את שירי העם והמנגינות של דרום וייטנאם לחייו החדשים בצפון. מתוך געגועיו הביתה, הוא כתב שירים שהיו כמו דיאלוג עם דרום וייטנאם האהוב.

תמונות של החולצה הוייטנאמית המסורתית, המים הזורמים ושירי עם משולבים בשירים לא כזיכרונות אישיים אלא כזיכרונות משותפים לאורך הדורות.

זה מה שהופך את מורשתו המוזיקלית לכל כך ייחודית וחסרת תחליף: מושרשת עמוק בזהות לאומית ועדיין קרובה לחיי היומיום.

אמן העם Minh Vương והזמר Bích Phượng

המורשת עדיין מהדהדת בחיים כיום.

עבור הזמר ביץ' פואנג, הערך הגדול ביותר שטראן קיט טונג הותיר אחריו טמון לא רק בכמות יצירותיו, אלא גם באופן שבו שימר את הרוח הלאומית במוזיקה.

"הוא הראה שמוזיקה מודרנית לא בהכרח צריכה לנטוש את המוזיקה העממית. להיפך, המורשת המסורתית היא זו שעוזרת ליצירות לחיות זמן רב יותר. צעירים כיום עדיין יכולים לחוש את היופי הוייטנאמי המובהק בכל שיר כשהם מאזינים שוב."

מלבד יצירות המוקדשות למולדתו, המוזיקאי טראן קיאט טונג כתב גם שירים רבים המשקפים את חיי העבודה בצפון, כגון "עדר הבקר שלי", "הזרוע הדרומית על אדמת הצפון" ו"כיסא הגלגלים"...

אתרי בנייה, חוות ופרויקטים רבים בצפון באותה תקופה נשאו את חותמם של הזיעה והעבודה הקשה של בנים ובנות מהדרום, כגון פרויקט ההשקיה בקנה מידה גדול בק הונג האי, חוות לאם סון ופרויקט תיקון גשר האם רונג...

"אני מרבה לשיר את השיר 'אן בה הונג', שהוא כתב ב-1950. הוא כתב אותו על מר הואה הואה הונג, מפקד בבק ליו. השיר מבוסס על המנגינה של שיר העם 'קון צ'ים מאן מאן'. אני כל כך מתגעגע אליו", אמר הזמר ביץ' פונג.

מקור: https://nld.com.vn/bich-phuong-nho-nhac-si-tran-kiet-tuong-196260525122207133.htm