קריאת שירו ​​של טראן סאנג - "הזמן הוא לולאה"

""בעקבות הזרם"" (הוצאת דה נאנג) הוא שמו של קובץ שירה שיצא לאחרונה מאת המשורר טראן סאנג. הקוראים, הופכים כל עמוד ועמוד, עוקבים אחר שורות השירה כדי לחוות את זרימת החיים.

קובץ השירה "בעקבות הזרם" מאת המשורר טראן סאנג.

התרשמתי מקובץ השירים הזה כבר מהשיר הראשון, שכותרתו "המעגל". השיר כולל את השורות: "הזמן הוא לולאה / אנו מסתובבים בימים ובחודשים / אם נמשיך הלאה, נפגוש יום אחד / את העצמי האבוד שלנו היום".

מתוך רגש זה, קראתי וחשתי את שירתו של טראן סאנג עם מעט הרהור, מעט התבוננות, ואפילו פילוסופיות חיים שהולכות ומעמיקות ככל שאני מטייל יותר. לדוגמה, עם "מבוך נתונים", טראן סאנג מהרהר על מדיה חברתית, על "מכונות החיפוש" שיוצרות ריחוק בין אנשים: "מחר, מי יזכור / כאשר מחרוזות בינאריות עוברות היסטוריזציה / רגשות נסוגים לסמלים / 'לייק' 'אהבה' 'חה חה' / מסתירים את הריקנות שבפנים."

מצאתי באוסף השירים הזה עדין ושליו, כבר מהכותרת. יש שם "להקשיב לציפורים ששרות בבוקר", או "לשמוע את היסמין הפורח בלילה", או פשוט "לחזור הביתה". בין השורות העדינות הללו, אני נתקל בהרהור נוגע ללב של טראן סאנג: "לחזור לעבד את האדמה בה נולדתי/ למצוא את שורשיי/ עשרים שנות נדודים/ מי היה מאמין שקינתוני המים הצפים לא יפרחו?" ("לחזור הביתה").

הדימויים הכלליים והרגשות המתמשכים ב"בעקבות הנהר" עוסקים אולי בעיר הולדתו, הנהר ואמו. פעם אחת, כשסיפר על שחרורו הקרב של "ילד רוחני" זה, שפך המשורר טראן סאנג את ליבו על הכאב הבלתי נסבל של מות אמו. לכן, בקובץ שירה זה: "אני כותב על אמי, על ימי ילדותי השלווים, על הפינה הישנה בבית שבה נהגה לשבת ולתקן בגדים. אני כותב על שיחות החיבה, החיוכים העדינים, הפעמים שאמי נפרדה ממני בשקט מבלי לומר הרבה מעבר למילות העצה המוכרות שלה". הוא גם התוודה שבמשך כמעט 10 שנים כתב בשקט, תוך שמירה על פסוקים אלה כשברי זיכרונות ורגשות שחווה. ללא חיפזון או תרועה, הוא כתב ושמר אותם בשקט. נראה כאילו הם יישארו פרטיים לנצח, אך אז הגיע הזמן שהשירה תצא אל האור. עבורו, "בעקבות הזרם" הוא מסע, אוסף של דברים שרצה לומר אך מעולם לא הוציא מהפועל...

ואכן, ככל שמרחיקים את דפי הספר, כך נתקלים יותר בזיכרונותיהם האישיים בתוך זיכרונותיו של טראן סאנג. "מנורת השמן" בפינת הבית "מטילה את צילה באבק הזמן". את הרצון "לחזור ולרחץ בבריכה של עצמך", כותב טראן סאנג ב"חזרה לכפר", עם שורה שהיא גם מדהימה, מייאשת וגם חונקת את הקורא: "חצי חיים מלאים לפתע בשיר הערש של הבית". אולי, רק לאחר יותר מחצי חיים של נדודים, אנו באמת מעריכים את שיר הערש של הבית, חוזרים רק כדי לגלות שהסלעים מנופצים והזהב דהה, כל הדמויות הן כעת רק זיכרונות.

אז, אחרי שקראתי את "בעקבות הזרם", הבנתי שוב את המשפט שלו, "הזמן הוא לולאה". מיליונים ומיליארדי לולאות - אולי נמצא את עצמנו שוב באותו מקום, אבל האם הנוף הישן והאנשים הזקנים יישארו, והאם עדיין נהיה אותו אדם שהיינו קודם? הרהוריו של טראן סאנג בשיר "הבטחה", המסכם את האוסף, באמת יפים: "בואו נבטיח למחר / אחזור להבריש את הערפל הדועך משערי".

המשורר טראן סאנג נולד בשנת 1985 בטאן צ'או, במחוז אן ג'יאנג. כיום הוא סגן נשיא איגוד הספרות והאמנויות של מחוז אן ג'יאנג, וחבר באגודת הסופרים של וייטנאם ובאגודת העיתונאים של וייטנאם . קובץ שירה זה הוא יצירתו השלישית שפורסמה, לאחר קובץ השירה "הנהר נשאר אותו הדבר לנצח" (2014) וקובץ המסות "במקור נהר האו" (2018). קובץ המסות "במקור נהר האו" זכה בפרס C בפרס איגוד הספרות והאמנויות של וייטנאם לשנת 2018.

טקסט ותמונות: דאנג הויינה

מקור: https://baocantho.com.vn/doc-tho-tran-sang-thoi-gian-la-vong-lap-lai--a184953.html