כשישבתי ליד גברת לק, נמשכתי לאצבע המורה שלה, עטופה היטב בשכבה עבה של בד - כיסוי מגן לעובדי גילוף במבוק. בזמן שדיברה, היא הושיטה לי את שתי ידיה כדי שאוכל לראות. אצבעותיה היו דקות, כהות ומכוסות באינספור חתכים זעירים וחופפים. בקצות האצבעות, העור נשחק ואז התעבה לכתמים קשים ומיובלים. "לכולם הידיים נהיות מכוערות בעבודה הזאת, יקירתי," אמרה גברת לק בצחוק לבבי.
גב' לאק סיפרה שבעבר, ניתן היה לשמוע את צליל חריטת הבמבוק בכל מקום בכפר הזה, וצרורות של במבוק נערמו לגובה מול החצרות. היא ואחיה גדלו עם מלאכה זו. "המלאכה עברה בירושה מסבי. מלבד חריטת מקלות אכילה, חכות דיג ועמודי גדר לברווזים, סבי גם ארג מלכודות במבוק כדי למכור לאנשים לדיג. מדור הוריי ועד דורות אחיותיי, כולם חיו בנוחות בזכות מלאכה זו. יש לנו בתים, מכוניות וכל חפצי הבית שבבעלותנו, הכל בזכות המקצוע הזה", אמרה גב' לאק.
לאחר שסיימה לדבר, קמה גברת לק והובילה אותי אל תוך הבית. היא פתחה ארון והוציאה כמה מלכודות במבוק דהויות שנארגו על ידי סבה ואביה. כשצפיתי באישה, כמעט בת 60, מעבירה בעדינות את ידה על המלכודות, חשתי את חרטתה על המלאכה המסורתית של משפחתה. "הילדים גדלו, הלכו לבית הספר, ואז עבדו רחוק מהבית. חלקם התחתנו ועברו דירה. מלאכה זו אינה מביאה הכנסה רבה כמו פעם, אז אני לא יכולה לבקש מהם להמשיך", אמרה גברת לק באנחה.
סיפורם של הצעירים הממשיכים את המלאכה המסורתית טלטל לפתע את האווירה. בהשוואה לשמחה, לסקרנות ולהתרגשות הראשונית שחשתי כשבאתי לראשונה לביתה של גברת לק, ליבי היה כבד מדאגה. מה יקרה כאשר אלו ששומרים על המלאכה, כמוה, לא יהיו עוד בסביבה? האם מלאכות מסורתיות אלה יישמרו?
אולם, בתוך דאגות אלו, גברת לאק הזכירה מישהי עם תקווה גדולה: נכדתה, טי בי ת'ו. למרות גילה הצעיר, ת'ו אהבה לחדד במבוק ולמדה את המלאכה מאמה מאז שהייתה קטנה. בליווי גברת לאק, הלכנו לבית הסמוך. ברגע שנכנסנו לחצר, הרגשתי כאילו אני רואה סצנה מביתה של גברת לאק, רק שהמקום הזה היה הרבה יותר תוסס. מתחת לגגון הקטן, חבילות במבוק היו ערומות בצורה מסודרת. צליל נקישת הסכינים הדהד ללא הרף כששלושה אנשים ישבו יחד, כל אחד עשה את משימתו.
משפחתה של גב' טי נגוק עובדת יחד כדי לגזום במבוק ליצירת עבודות יד. צילום: TUONG VI
גב' טי נגוק, אמו של תו, גזרה בזריזות במבוק טרי שנחתך למקלות אכילה בגודל שווה. לצידה, טו בחרה בקפידה את מקלות האכילה הטובים ביותר ואספה אותם לקבוצות של עשרה. ליד גב' נגוק ותו ישב מר דאן צ'אם, וצרב רצועות במבוק ארוכות יותר להכנת חכות דיג. סצנה זו הזכירה לי באופן לא רצוני את מה שגברת לאק סיפרה לי זה עתה על תקופה שבה כל הכפר עסק במלאכה זו. למרות שלא הייתה שוקקת חיים כמו בעבר, בחצר הקטנה הזו, מלאכת צריבת הבמבוק נותרה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של המשפחה.
כשהתקרבתי לת'ו, שמתי לב שהיא נראתה כמעט אדישה לנוכחותו של הזר. עיניה היו ממוקדות בכל משיכת הסכין על מקל הבמבוק הקטן. בכל פעם שסיימה לצלוב קטע, ת'ו הייתה מטה את ראשה כדי להתפעל מעבודתה, ואז מעיפה מבט באמה. רק לאחר שקיבלה הנהון מנגוק, ת'ו הייתה מניחה את הסכין כדי להמשיך לצלוב.
גב' נגוק מביטה בבתה בגאווה וסיפרה שת'ו החלה ללמוד את המלאכה כשהייתה בבית הספר היסודי. "בתחילה, ת'ו ביצעה רק משימות פשוטות כמו עזרה במיון במבוק, איסוף במבוק או נשיאת מוצרים לייבוש. כשהתבגרה מעט, היא התחילה ללמוד לפצל במבוק, להכין חכות דיג ועמודי גדר לברווזים. כעת, ת'ו לומדת להכין את המוצר הקשה ביותר: מקלות אכילה מבמבוק. הכנת מקלות אכילה קשה הרבה יותר מאשר הכנת חכות דיג או עמודי גדר לברווזים. מקלות האכילה צריכים להיות אחידים לחלוטין; אפילו סטייה קלה פירושה שההזמנה תוחזר. כעת, אני היחידה כאן שמכינה מקלות אכילה מבמבוק; כולם עוזרים עם מוצרים אחרים", התוודתה גב' נגוק.
כששאלתי אותה למה היא אוהבת את העבודה הזו, טו הניחה את כלי עיצוב הבמבוק שלה, רצה לבית, לקחה חכה קטנה ונתנה לי אותה. טו חייכה חיוך רחב ואמרה, "זה אחד הצעצועים הבודדים שעדיין יש לי. כשהייתי קטנה, סבא שלי הכין לי הרבה צעצועים מבמבוק, אז אני יכולה לומר שגדלתי בעיקר עם במבוק ועבודות יד מבמבוק. למרות שהעבודה הזו קצת קשה, בכל פעם שאני עושה אותה, אני מרגישה תחושת היכרות, וחשוב מכל, אני מרגישה קרובה יותר לדורות הקודמים של המשפחה שלי. אחרי שסיימתי את התיכון, אמשיך לפתח את המלאכה המסורתית של משפחתי."
שיחתי עם תו נקטעה על ידי קולות פטפוט ערים שהגיעו מרחוק. זמן קצר לאחר מכן, הן הופיעו בחצרה של גב' נגוק, בליווי גב' נגוין טי שויין, יו"ר איגוד הנשים של קהילת הואה תואן. גב' שויין צעדה קדימה, והציגה בקצרה כל אחת מהקבוצה עם כניסתה. הן היו נשים צעירות מהכפר; חלקן עבדו בעבר בחקלאות, אחרות בעבודות עונתיות, ועכשיו הן באו ללמוד גילוף במבוק. בתחילה, הן יסייעו לגב' נגוק, ובטווח הארוך, הן יוכלו לקחת עבודה הביתה כדי להרוויח הכנסה נוספת.
גב' נגוין ת'י שויין (קיצוני מימין) מבקרת את משפחתה של גב' ת'י נגוק. צילום: TUONG VI
גב' נגוק קמה במהירות והובילה את הנשים האחרות פנימה. על שולחן עץ ישן, סכינים קטנות ומקלות במבוק טריים היו מסודרים בקפידה. היא הרימה כל כלי, הציגה והדגימה כיצד להחזיק את הסכין, כיצד לבחור את צמתי הבמבוק וכיצד לחתוך באופן שווה. כשראתה את הסצנה הזו, גב' שויין לא יכלה להסתיר את שמחתה. היא עמדה בדממה לרגע, ואז פנתה אליי ואמרה, "לראות נשים צעירות כה נלהבות מהמלאכה הזו משמח אותי מאוד. שימור מלאכה מסורתית לא רק מספק פרנסה לאנשים אלא גם משמר חלק מהזיכרון והתרבות המקומיים. עבור האנשים כאן, זו לא רק עבודה, אלא נשמת הכפר. יהיה זה חבל מאוד אם צליל סכיני הגילוף מבמבוק ייעלם יום אחד. בעתיד, איגוד הנשים של הקומונה ימשיך לתאם עם מחלקות, סוכנויות וארגונים רלוונטיים כדי לעודד אנשים להשתתף בהכשרה מקצועית, לתמוך בגישה להלוואות להרחבת הייצור ולמצוא חנויות נוספות למוצרים, לחבר אותם למתקני רכישה וערוצי הפצה מתאימים."
ליבי הרגיש מעט קל יותר בידיעה שמלאכת ייצור הבמבוק בקסאו קוי זוכה בהדרגה לתשומת לב מצד הממשל המקומי וארגונים. בתוך דאגות לגבי ביקוש השוק, התפתחות המלאכה והתחרות מצד מוצרים תעשייתיים, עדיין ישנם אנשים המנסים לשמר את המלאכה באמצעות פעולות קונקרטיות. מלאכות מסורתיות נאבקות בשקט בקשיי הזמן כדי להימנע משכחה, כדי להיזכר בחיים המודרניים במקום להתקיים רק בזכרונותיהם של קשישים.
מקור: https://baoangiangiang.com.vn/giu-hon-nghe-xua-a491112.html
