לשיר על אהבת דה לאט

דא לאט – עיר של פרחים תוססים בכל ארבע עונות השנה, ארץ חלומית וקסומה – היא מקור השראה אינסופי לשירה, מוזיקה ואמנות. לציון 130 שנה להיווסדה והתפתחותה של דא לאט (1893-2023), הוועדה העממית של העיר דא לאט הוציאה לאור אוסף של 130 שירים על דא לאט, בהוצאת Thanh Nien.

אוסף של 130 שירים על דה לאט.

כשהם אוחזים בספר בידיהם, הקוראים נדהמים מהקפדנות והערך הטמון באנתולוגיה המוזיקלית הזו. נראה שכל השירים הטובים ביותר על דא לאט, המשתרעים על פני יותר ממאה שנה, נאספו והוצגו כאן. אלו הם שירים שעולים מיד בראש כשמזכירים את דא לאט: "מי הולך לארץ פריחת הדובדבן" (הואנג נגוין), "שקיעת דא לאט" (מין קי - דא קאם), "עיר עצובה" (לאם פואנג), "מימוזה" (טראן קיט טונג), "רוח ועננים דא לאט" (פאם טרונג קאו - נגוין לואונג הייאו), "חורף דא לאט" (הין), "רחוב רחוק" (לה קווק טאנג), "משטח האגם" (טרונג טוי)...

130 שירים מבטאים מגוון רגשות, בתגובה לטבע, לשמיים, לשמש, לרוח, לעננים, לגשם, לגבעות, למפלים, לדשא, לעצים, לפרחים... הם הביטויים הכנים לאהבתו של המחבר לדא לאט. הספר, שנערך ונערך על ידי המוזיקאי קווין הופ, שיתף: "מוזיקאים רבים, גדושי רגש, הותירו אחריהם יצירות מוזיקליות שמהדהדות עמוקות בקרב אוהבי מוזיקה ומלוות את התפתחות העיר. בשירים אלה נוכח יופיו של הטבע, האדריכלות והאנשים בארץ הפרחים, עצי האורן, האגמים, המפלים ועיירות הגבעות הרומנטיות והיפות להפליא."

תוכניות אמנות רבות בכיכר לאם ויין, דה לאט.

שם, משתקפים טווח הרגשות האנושיים אל מול הטבע היפהפה, הקשרים האנושיים שנמשכו למעלה ממאה שנה. המוזיקה המלודית, העדינה, המרתקת והעמוסה של דאלאט, שמקורה בבתי הקפה השלווים של המאה ה-20, עולה בהדרגה אל הבמה הגדולה של הפסטיבלים התוססים, הצעירים והרחבים של תחילת המאה ה-21. לצד השירים המלנכוליים שהיו בעבר טבועים עמוק בלבבות הקהל, האנתולוגיה מכילה גם יצירות חדשות מאוד, שמעולם לא בוצעו או הושרו על במה כלשהי, שהולחנו במהלך מחנה כתיבה בנושא "דאלאט: 130 שנות היווצרות והתפתחות". לרבים מהשירים הללו יש תחושה עכשווית, המשלבת ז'אנרים כמו פופ, בלדת פופ, היפ הופ-ראפ ו-R&B, ומעשירה את המוזיקה של דאלאט בצבע רענן ותוסס. רבים מהכותבים צעירים מאוד, השייכים לדור ה-Z. דרך כל תו מוזיקלי ומילים, אנו יכולים לראות שהאמן והאמנות הם גם מזכירי התקופה.

הקפדנות של אנתולוגיה זו טמונה לא רק בתובנות המוזיקליות המדויקות שלה, אלא גם בהקדמות הקצרות שלה על המחברים, יצירותיהם, נסיבות יצירתם, והרגשות, המילים והרעיונות המוזיקליים שמאחורי כל שיר. הכללת המידע המלא על 130 המחברים - כולל תאריכי לידתם, מקומות הולדתם, הרקע שלהם ומקומות מגוריהם הנוכחיים - מאפשרת לקוראים להבין טוב יותר ולהתחבר לשירים האהובים עליהם, מה שמגביר עוד יותר את ערכו של הספר.

עם השיר "מי הולך לארץ פריחת האפרסק" (לחן ומילים מאת הואנג נגוין), האהוב על רבים בדה לאט, בנוסף לתווים עם תווים, מנגינות ודיוקן של המחבר, הציבור מקבל גם את המידע הבא: "המלחין הואנג נגוין, שמו האמיתי קאו טו פוק, נולד בשנת 1932 בקואנג טרי . הוא למד בתיכון הלאומי הואה והשתתף במחתרת נגד הצרפתים בתחילת שנות ה-50 בשדה הקרב של אזור 4, ואז עזב את ההרים והיערות לעיר המעורפלת. טרילוגיית השירים של הואנג נגוין על פריחת האפרסק של דה לאט, כולל 'שיר פריחת האפרסק', 'מי הולך לארץ פריחת האפרסק' ו'פרחת האפרסק של פעם', כתובות כולן בדו מז'ור בקצב איטי. המוזיקה מתארת את הערפל האתרי, הגבעות וההרים המתגלגלים הקשורים לזיכרונות יפים של נעורים בעיר עם יופי מערבי... אין צורך לדרוך בדה לאט כדי להרגיש..." היופי החלומי והמעורפל עם ערפל, צבעי הפרחים, העננים, והתחושה כאילו שוטטתם שם." כניסה לגן עדן דרך מילות השיר "מי הולך לארץ פריחת הדובדבן?".

בשיר "שקיעה של דה לאט" (מוזיקה ומילים: מין קי - דה קאם), לצד הפרטיטורה המוכרת שהייתה חרוטה בעבר על רחובותיו הפרחים של מדרון הו טונג מאו, האוסף מספק לקוראים גם מידע חשוב: "המלחין מין קי נולד בשנת 1930, שמו האמיתי היה נגוין פוק וין מיי, הוא היה צאצא הדור החמישי של המלך מין מאנג, למד מוזיקה בקווי נון מגיל 14, והלחין את שירו הראשון בגיל 19 (1949). במהלך 45 שנות חייו וקריירה שלו, המלחין הותיר אחריו מאות שירים מפורסמים והוא תמיד נחשב לאחד המלחינים המייצגים ביותר של מוזיקת 'תור הזהב' לפני 1975... כשמזכירים את דה לאט, אי אפשר שלא להזכיר את המלחין מין קי עם שירים כמו: 'סיפור אהבה מאת אגם ת'אן טו', 'שקיעה של דה לאט', 'געגוע לארץ הקרה'. כל יצירה משאירה חותם בל יימחה בלבבותיהם של אוהבי מוזיקה ואלו שאוהבים את עיר אלף הפרחים..."

תהליך הבחירה והאיסוף של תמונות ומידע על 130 יצירות מאת 130 מחברים, הצגת המחברים והרגשות שמאחורי יצירתם, היה תהליך ארוך ומייגע. המסירות, האחריות והמאמץ הקפדני של העורכים והבוררים, המוזיקאים קווין הופ והא דין נגוין, ניכרים בבירור בכל עמוד, וזוכים להערצתם של אוהבי מוזיקה וקוראים נלהבים. כפי שאמר המוזיקאי קווין הופ: "אנתולוגיה זו היא פנורמה יפהפייה של המוזיקה של דאלאט - מוכרת ולא מוכרת כאחד, שלווה ושמחה, מסורתית ועכשווית, פשוטה ואלגנטית... זר צבעוני החוגג 130 שנה לדאלאט והכרה האחרונה שלה על ידי אונסק"ו כעיר יצירתית למוזיקה."

ניתן לומר שאנתולוגיה זו מייצגת רק חלק קטן ממה שהקדישו המחברים לדא לאט, שכן סופרים רבים שכתבו אוספים שלמים של שירים מפורסמים על דא לאט, כמו מין קי והואנג נגוין, בחרו רק יצירה מייצגת אחת. לכן, עם סגירת הספר, הצער הגדול ביותר הוא ששירים יפים רבים על דא לאט, שכבר היו מושרשים עמוק בזיכרון הציבור וידועים לכולם, לא נכללו באנתולוגיה זו, כמו "געגוע לארץ הקרה" (מין קי), "דא לאט החלומי" (מי נתן לך לחיים ורודות... טו הוי), ו"דא לאט, העיר ההרואית" (הא הוי הוא).

מָקוֹר