בימים בהם הסרט "גשם אדום" נגע לליבם של מיליוני צופים בבתי הקולנוע, הייתה לי הזדמנות לחזור לנגה אן ולהשתתף בטיול שטח לאתר ההיסטורי הלאומי טרונג בון. אם "גשם אדום" שיחזר את הקרב העז במצודת קוואנג טרי, שם דמם ועצמותיהם של אינספור וייטנאמים התערבבו עם נהר טאצ' האן, אז טרונג בון היא גם ארץ של שפיכות דמים, שבה נפלו אלפי מתנדבים צעירים, חיילים ועובדים אזרחיים כדי לשמור על נתיב התחבורה החיוני פתוח, לאפשר להחיות את החיים ולהשיב את השלום.

תחת שמש הצהריים הקופחת של מחוז נגה אן, צעדיי התרוצצו, זיעה התערבבה בדמעות, בעודי מקשיב לסיפורם של 13 החיילים המתנדבים הצעירים מפלוגה 317 שנספו בשעה 6:10 בבוקר ב-31 באוקטובר 1968. נותרו רק כמה שעות (החל מהשעה 00:00 ב-1 בנובמבר 1968, לפי שעון ארה"ב, ארה"ב תפסיק ללא תנאי את ההפצצות בצפון וייטנאם כדי להתחיל במשא ומתן לשלום בפריז), ו-11 נשים צעירות ו-2 גברים צעירים בשנות העשרים לחייהם היו אמורים להשלים את משימתם ולהתחיל בתוכניות חדשות לחייהם. אז, 172 פצצות אמריקאיות נפלו, והנציחו אותן לנצח. השרידים שנותרו (זרוע עטופה בצעיף, מסמכי קבלה לבית הספר, סנדלים מפלסטיק, מדי חייל דהויים...) הפכו לראיות היסטוריות בל יימחה.
אם הסרט "גשם אדום" תיאר את עוצמת המלחמה ואת הרוח הבלתי נדלית של הדור הקודם, הרי שבטרואנג בון כיום, מציאות זו נוכחת בכל קבר, בכל סנטימטר של אדמה מוכתמת בדם. בלילה שלפני הקרבתם, הזכירו חבריהם זה לזה: "נותר רק יום אחד אחרון. החזקנו מעמד מאה ימים ולילות ללא פחד, אז מה עוד יש לפחד...?" אבל השחר הזה לא הגיע בזמן עבור 13 הבנים האמיצים. הם התאחדו עם אמא אדמה, הפכו ל"סמנים חיים" שהנחו את כלי הרכב, תרמו לניצחון האומה ושברו את רצון האויב לפלוש.
כיום, החיים חזרו לתחייה בשטח של 220 דונם באתר ההיסטורי טרונג בון. עם זאת, כל מי שמדליק מקל קטורת בקבר האחים של 13 הקדושים המעונים, לא יכול שלא להתרגש. טרונג בון, כמו מצודת קואנג טרונג וצומת דונג לוק, הפכה ל"כתובת אדומה" המנציחה את האובדן והסבל, אך גם לדוגמה נוצצת של גבורה מהפכנית. המפלגה והמדינה העניקו את התואר גיבור הכוחות המזוינים של העם לקולקטיב של 14 חיילים צעירים מתנדבים מפלוגה 317 - N65 (חייל אחד שרד את ההפצצה). זוהי לא רק הכרה בתרומותיהם העצומות, אלא גם תזכורת לדורות הנוכחיים והעתידיים לערך השלום.
בביקור בטרואנג בון, אנו לא רק חולקים כבוד לאלו שנפלו, אלא גם חווים מחדש חלק מ"גשם אדום" במציאות. כי בין אם בקואנג טרי או בנגה אן, בכל ארץ ספוגה בדם אבותינו, אמת אחת זורחת: הנוער הווייטנאמי הקדיש את עצמו לחלוטין לקיומה המתמשך של המולדת, כדי שהעם יוכל לחיות בעצמאות ובחופש.
נגוין באו טואן
מנהל מרכז תפעול מדריכי הטיולים בווייטנאם, תחת קבוצת Vietravel
מקור: https://www.sggp.org.vn/mua-nay-den-voi-truong-bon-post813984.html






תגובה (0)