שימור שמות הכפרים העתיקים

VHO - בעקבות פרסום החלטה מס' 105/NQ-CP על ידי הממשלה מיום 8 באפריל 2026, המאשרת את תוכנית הפעולה ליישום מסקנה 210-KL/TW של הוועד המרכזי של המפלגה בנושא סידור מחדש של כפרים, כפרים קטנים ואזורי מגורים, פרסם פרופסור חבר ד"ר בוי הואי סון מאמר שכותרתו "שימור נשמת הכפר בקצב ההתחדשות" בעיתון. באופן אישי, אני מוצא את המאמר רלוונטי ורלוונטי מאוד. עם זאת, ברצוני להוסיף גם כמה מחשבות נוספות על שימור שמותיהם של כפרים עתיקים.

ראשית, בואו נדבר על התואר "כפר". למעשה, מבחינה היסטורית, לא הייתה במדינה שלנו מעולם יחידה מנהלית בשם כפר. היחידות המנהליות הבסיסיות בתקופה הפיאודלית כללו קומונות, כפרים קטנים, רובעים וערים, בעוד שהיחידות המנהליות ממהפכת אוגוסט ואילך היו כפרים קטנים וקטנים.

אז היכן ממוקם הכפר? ובכן, זה באנשים הפשוטים. מה המשמעות של "שימור נשמת הכפר", כפי שמציין הסופר בוי הואאי סון? לא "נשמת הכפר", אלא, אם מסתכלים על זה במונחים של הייעודים המנהליים של המדינה הפיאודלית, הכפר הוא למעשה קומונה, כפר, מחנה, רובע או משרד - אלו הן יחידות המגורים הבסיסיות.

לדוגמה, בעיר הולדתי בתקופה הפיאודלית, התואר הרשמי היה קומונה אן בה, אבל האנשים תמיד קראו לה כפר אן בה, ובית הקהילה נקרא בית קהילתי בכפר אן בה (לא בית קהילתי בקומונה אן בה). ליד עיר הולדתי היה הכפר צ'ו טונג טיי, שהיה כפר של אנשים שעבדו בענף היציקה. אנשים קראו לו גם כפר צ'ו טונג, ואנשי הכפר נקראו כפריים צ'ו טונג. כלומר, "כפר" לא היה תואר רשמי, אלא שם עממי שהחליף את הכותרים הרשמיים: קומונה, כפר, מחנה, כפר קטן ומשרד. לפעמים אנשים גם שילבו את השמות כדי לקרוא לו כפר כפר או קומונה של כפר.

פרופסור פאן דאי דואן, בספרו "כפרים וקומונות וייטנאמיים - כמה סוגיות כלכליות, תרבותיות וחברתיות" (הוצאת הספרים הלאומית לפוליטיקה , 2000), כתב: "כפר הוא יחידת התיישבות אזרחית, קומונה היא יחידה מנהלית בסיסית". ניתן להבין כי ייעודים רשמיים (כפר, קומונה, כפר קטן וכו') הם בעלי חשיבות מנהלית במידה רבה, בעוד שיעודים עממיים (כפר) מתמקדים יותר בעומק ובחיים תרבותיים. מאז מהפכת אוגוסט, ייעודים מנהליים בסיסיים נקראו גם קומונות וכפרים קטנים, ללא הייעוד הרשמי של הכפר. עם זאת, כפרים עדיין קיימים באופן מרומז. זה מתייחס למושג הכפר.

שמותיהם הספציפיים של הכפרים הם עמוקים ועשירים להפליא. פרופסור פאן דאי דואן, בספר הנ"ל, מנה שמות כפרים עתיקים ועתיקים מאוד באזור הדלתא הצפונית, שנכתבו גם בנום וגם בווייטנאמית. שמות כפרים רבים אחרים שייכים לקבוצת המילים הסינית-וייטנאמית. במקרים מסוימים, לכפר או קומונה יש גם שם סיני-וייטנאמי (רשמי) וגם שם נום (עממי) המתקיימים במקביל, כמו בעיר הולדתי, הכפר קוואט לאם (סינית-וייטנאמית), הידוע בכינויו כפר קאי סונג.

במקרים מסוימים, לכפר או לקומונה יכול להיות שם אחד בלבד. אך יהיה אשר יהיה השם, באופן כללי, שמות כפרים קיימים מאז ימי קדם. בחקר הטופונימיה, גיליתי ששמות הקומונות שהוקמו לאחר מהפכת אוגוסט נוצרים לעתים קרובות חדשים, בעוד ששמות הכפרים והקומונות מהתקופה הפיאודלית עברו בירושה מכפרים קטנים, שהיו קיימים במשך מאות, אפילו אלפי שנים.

לפיכך, בהתחשב בעומק הזמן, שם הכפר הוא מסורתי באמת. בהתחשב ברגשות אנושיים, הקשר לכפר חייב להיות חזק יותר מאשר למחוז (לשעבר) או לפרובינציה. הסיבה לכך היא שמרחב קטן יותר דורש קשר אינטימי יותר מאשר מרחב גדול יותר. וזאת גם בגלל המאפיין של "תרבות הכפר", מאפיין בולט של התרבות הוייטנאמית שחוקרים מסוימים דנים בו לעתים קרובות.

לכן, אני מבין שכוונתו של הסופר בוי הואי סון בשימור "נשמת הכפר" היא למצוא דרכים לשמר את שמות הכפרים הקיימים מאז ימי קדם, במיוחד כאלה בעלי מסורות תרבותיות יוצאות דופן (כגון כפר הו עם ציורי העם שלו או כפר באט טראנג עם כלי החרס שלו), בעוד שאנו מארגנים מחדש את הכפרים ואזורי המגורים בהתאם למדיניות הכללית.

אם לא מבינים ש"כפר" הוא נשמתן ותרבותן הקדושה של היחידות שנקראו בעבר רשמית קומונות, כפרים קטנים, מחנות, או מה שנקרא כיום כפרים ואזורי מגורים, קל לתהות או לבקר: אם אין יחידה במערכת המנהלית שנקראת "כפר", אז מהי אותה "נשמת כפר" כביכול שצריך לשמר? השם הוא רק שם, אך הוא בוודאי יעביר את הרוח המסורתית היקרה מהעבר, ושום דבר לא יכול להחליף אותו.

מקור: https://baovanhoa.vn/van-hoa/bao-ton-ten-lang-co-229722.html