האיכות האינטלקטואלית והמלומדת בשירת העם של הקבוצה האתנית טאי.

Việt Nam•17/09/2023

שירי עם טיי, למרות שהם עשירים בליריקה ותשוקה, הם לעתים קרובות "שקולים" למדי, בעלי איכות אינטלקטואלית ולמדנית מסוימת. אלה הם סימנים להשפעה ההדדית בין ספרות עממית בעל פה ובכתב, ולאינטראקציה בין ספרות עממית טיי לספרות הלאומית. אינטראקציה זו ניכרת לא רק בשירי אהבה אלא גם בז'אנרים אחרים כמו סיפורי עם ושירים עלילתיים.

האלמנט הרציונלי בשירי החיזור העממיים של טיי נלקח לעתים קרובות לרמה גבוהה. דרך המילים, אנו רואים לעיתים עצות ונדרים מחושבים בקפידה, מתוכננים בקפידה, ומביטים רחוק אל העתיד: "אם לא נוכל להתחתן זה עם זה בעשרה חלקים / נלך יחד להישבע שבועה / נחלק את הכסף לשניים, כל אחד לוקח חצי / נשמור אותו בזהירות בכיסינו / אם מאוחר יותר ליבנו יבגוד בנו / נקלל ונשבע".

האופי הרציונלי של שירי העם של טיי משתקף לא רק בתוכן הספציפי של כל מילה, אלא גם בסוגי השירים שלעתים קרובות כוללים תחרות ואתגרים אינטלקטואליים. הדבר בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר בחידות ובסיפורים, כמו חידות המילים הנפוצות: "Nhân tềnh, nhất khẩu hợp pền tối/Bày cạ sloong hàng bạn túc mai..." (כלומר: "האנשים למעלה, פה אחד מתאחדים ליצירת זוג/מסודרים שתי שורות של חברים, פרחי במבוק ושזיף...") (המילה "hợp" מורכבת מהמילים "nhân", "nhất" ו-"khẩu"). או הסיפורים של Nhị độ mai ו-Phạm Tải - Ngọc Hoa, שהסופרים העממיים של טיי חשבו על "אוצרותיהם" היקרים להם, שאלו סיפורים מסיפורי נום וייטנאמיים כדי ליצור שירי קריאה ותגובה בין גברים לנשים: "לראות אותך כמו הבן של אדון לאהוב... אני מתחנן לאהבה... שירים (phong slư) כתובים על בד או משי, מוחלפים בין אוהבים, בהם המחבר משתמש במילים או רמיזות סיניות-וייטנאמיות רבות: "Xuân thiên tiết vằn thâng bươn cẩu/Các bách điểu nunỻn in September מאה מיני ציפורים צוהלים). המילים "שמי אביב", "מאה ציפורים" ו"שמחה" כולן כתובות בסין-וייטנאמית בטקסט המקורי. בעוד ששירי חידה, שירים סיפוריים ושירים עממיים שייכים לז'אנר שירי העם הלירי, יש להם איכות אינטלקטואלית מובהקת. המחברים משתמשים בטכניקות קומפוזיציה מתוחכמות, הקרובות יותר לספרות מלומדת מאשר לספרות עממית, בניגוד לשירי עם ליריים אחרים בעלי שפתם הפשוטה והתמימה יותר.

שירי עם של טיי עשירים בליריקה ותשוקה, ובעלי איכויות אינטלקטואליות ומלומדות.

בשירי עם, השפה לרוב מעודנת אך בדרך כלל פשוטה, לא יומרנית וקרובה לשפת היומיום של העם. בשירה סיפורית, לעומת זאת, לצד השפה הפשוטה הקרובה לדיבור היומיומי של העם, סופרים רבים מקדמים בקפידה את כתיבתם, ומעדיפים להשתמש בנוסחאות ורמיזות מהספרות הסינית הקלאסית, ובסיפורים השאולים משירת שושלות ג'ין וטאנג, כגון: "הדייג שבוי במערת פריחת האפרסק / סירתו של הקיסר הלבן חוצה את גלי ג'יאנגלינג." (טראן צ'או, שיר סיפורי של טיי-נונג).

השורה הראשונה לקוחה מסיפורו של "הדייג שנחת בגן עדן פריחת האפרסק" בפואמה "גן עדן פריחת האפרסק" מאת המשורר טאו צ'יאן. השורה השנייה היא ציטוט משתי שורות משירת שושלת טאנג: "פרידה מהעיר באי די בבוקר בין עננים יפים / חזרה לג'יאנגלינג, אלף מיילים משם, ביום אחד" (כלומר: להיפרד מהעיר באי די בבוקר בין עננים יפים, לחזור לג'יאנגלינג, אלף מיילים משם, ביום אחד).

לעתים קרובות, המחבר משתמש במטאפורות הנגזרות ממילים סיניות-וייטנאמיות כדי לבטא מחשבה או רגש. לדוגמה, כדי להראות שהוא, למרות היותו מלומד עני, טהור ואינו חמדן לכסף או לרכוש, הדמות ליו טאי משתמשת בביטוי: "אדם חמדן לעושר מת / ציפור חמדן למזון מרחוק גוועת" (ליו טאי - האן שואן, סיפור פואטי של טאי-נונג). או, כדי להראות את ענוותו של ליו טאי בפני אהובתו, המחבר מבקש מהדמות לשאול את סיפורו של המשורר טאו צ'יאן כדי שידבר בשמו: "למדתי זמנית כמה מילים מתורתו של החכם / איני משתוקק לדייג של גן עדן פריחת האפרסק". יתר על כן, יחד עם הדמויות ביצירה, המחבר עצמו מתחיל להופיע בנרטיב הפואטי דרך שורות פתיחה המשמשות כהיכרות עצמית, כגון: "מחזיק עט כדי לתעד את הסיפור שעבר מדור לדור / דינג ג'ון, סיפורה של מדינת צ'ו העתיקה..."

בדרך כלל, כאשר דנים במוסר ובנורמות חברתיות, שפת השירה הנרטיבית היא רשמית ומורכבת, תוך שימוש בניבים מלומדים ובנוסחאות סיניות-וייטנאמיות. לדוגמה, כאשר דנים ביחסי בעל-אישה, השיר בסיפור לו דאי-האן שואן כותב: "פתגם עתיק אומר: אישה, עם נישואיה, הולכת אחרי בעלה, מנהג נפוץ." או, כאשר מתאר את יחסי האם-ילד הפשוטים והרגילים בתוך המשפחה, מחבר השיר הנרטיבי מעדיף גם הוא שפה רשמית זו: "יש להיות מיומן בכל העניינים; נאמנותו של ג'נטלמן היא בעלת חשיבות עליונה..."

מבחינה אמנותית, שירת העם של טאי מציגה מאפיינים של ספרות מלומדת, יורשת ומפתחת מסורות סיפוריות וליריות תוך ספיגת השפעות מהתרבות המלומדת, ובמיוחד מהספרות המלומדת הוייטנאמית. מתוך ירושות והשפעות רב-גוניות אלו, אמני פולקלור ואינטלקטואלים אתניים יצרו ז'אנר של ספרות עממית בעל תוכן משמעותי ואמנות מעודנת ומושלמת יותר.

שואן ת'ונג

מָקוֹר