טחנת אבן ואח זוהרת בבית בן קומה אחת

ישנן ממלכות של זיכרונות שאינן טמונות בדפי הספרים, אלא בארומה של אורז מבושל טרי, ברחש האבנים הנוגעות זו בזו, ובטעם המלוח של בריזה מהים הנושבת על פני לגונת טאם גיאנג.

הבית טומן בחובו זיכרונות בלתי נשכחים רבים - צילום: באדיבות המחבר

עבורי, ממלכת הזיכרונות הזו טמונה בבית הישן בן הקומה האחת - המקום שגיח על ילדות מלאת שמש ורוח, ועל נעורים שעמדו בסערות של משפחתנו המורחבת.

כשאני חושב על בית, התמונה הראשונה שעולה לי בראש אינה הקירות המטויחים, אלא טחנת האבן בפינת המטבח. טחנת האבן הזו כאילו הפכה לחברה דוממת במשפחה, קשורה אליה באופן אינטימי במשך דורות.

משטח האבן החלק והאפור, למרות שהיה קריר למגע, החזיק באנרגיה התוססת של מלאכת ייצור אטריות האורז המסורתית. אני זוכר היטב את הבקרים המוקדמים האלה, כאשר כל אזור לגונת טאם ג'יאנג עדיין היה אפוף ערפל, וה"רשרוש" הקצבי של טחנת האבן החל להדהד. זה היה הצליל שהעיר את השחר, השעון המעורר עבורנו הילדים.

כדי להשיג את דפי אטריות האורז העדינים, המשיים והשקופים הללו, אמי הייתה צריכה להתעורר לפני עלות השחר. כל חופן אורז הושרה בקפידה, ואז סובב בקצב במכתש אבן על ידיה, וסוננה אותו לזרם של קמח לבן וטהור וחלק.

כשצפיתי בבלילה הזורמת מטה, דמיינתי שזהו חלב האדמה המתוק, שטופח בקפידה על ידי עבודתן הקשה והעמלה של אמי וסבתי. ידיהן של הנשים בבית תמיד לא ריחנו מריח של קמח אורז; אצבעותיהן, המיובלות, היו מיומנות להפליא כשהן מרחו את יריעות הבלילה הדקות על הבד המתוח.

היו לילות שכל המשפחה נשארה ערה עד מאוחר. אבא טיפל באש, אמא וסבתא התחלפו במחבת, ואני ואחיי היינו אחראים על עיצוב הפנקייקים וסידורם בסלים.

היו זמנים שהיינו כל כך ישנוניים שהעיניים כמעט צנחו, אחד מאיתנו נרדם על כתפו של השני, אבל ברגע ששמענו את אבא מספר בדיחות ליד האח, או את אמא מבטיחה, "אחרי התקופה הזאת, אקנה לכל אחד מכם בגד חדש", כולנו היינו שוב ערים לגמרי.

לגונת טאם ג'יאנג בהואה היא שלווה מטבעה, אך היא יכולה להיות קשה להפליא בעונת השיטפונות. אני זוכר את הימים ההם של גשם בלתי פוסק, מי הלגונה עולים כמעט עד קצה הפתח, הרוח שורקת מכל סדק בגג הרעפים של ביתנו הצנוע.

בקור הנושך של מרכז וייטנאם, המטבח הקטן עם הכיריים להכנת עוגות אורז הפך למקלט של חמימות. אנחנו - ילדי הימים ההם - לא אהבנו יותר מאשר לשבת קרוב לרגלי אמנו, לשאוף את ריח עשן המטבח המעורבב עם הארומה העשירה של קמח אורז מבושל.

עצי ההסקה התפצחו, והאדים העולים הסתירו את הפנים החרדות שנפגעו מהסערה. שם למדנו לקח בחוסן נפשי: לא משנה כמה חזקים הגלים בחוץ, לא משנה כמה סוערים החיים, האש במטבח חייבת עדיין לבעור, הקמח חייב עדיין לזרום, וחיוכים חייבים עדיין לעטר את שפתינו.

נעורינו עברו עונות סוערות שכאלה. ימים של הליכה לבית הספר עם רגליים בוציות, לילות של שהייה ערה עם אמי ששומרת על סיר הבישול. הבית הקטן הזה, בן קומה אחת, למרות היותו צפוף, מעולם לא היה חסר צחוק והגנה.

זהו עד לצמיחה של כל חבר, מקום בו נשמרות שאיפותיהם של בני הנוער להגיע מעבר לאוקיינוס ​​העצום, אך גם עוגן לנשמותינו בכל פעם שאנו עייפים.

רגעים שלווים בלגונת טאם גיאנג - איור

החורף חלף בסופו של דבר, ופינה את מקומו לאור השמש הזהוב של האביב שהתפשט על פני הלגונות. האביב בהואה הביא עמו קסם ייחודי, שלו ותוסס כאחד. עבור משפחות המכינות לחמניות אורז עם אטריות, טט (ראש השנה הירחי) אינו רק זמן למנוחה, אלא הזדמנות לחלוק שמחה באמצעות מתנות פשוטות ומסורתיות מהכפר. בימים שלפני טט, הבית הופך לשוקק מתמיד. צליל טחנת האבן נשמע עליז עוד יותר ומהיר יותר למלא פקודות עבור אנשי הכפר שחוגגים את טט.

במהלך ערב ראש השנה או בימים הראשונים של השנה החדשה, כולנו - לא משנה לאן נלך, לא משנה כמה אנחנו עסוקים בעיר - מוצאים את דרכנו חזרה לבית האהוב והצנוע הזה.

התאספנו סביב שולחן ארוחת ערב ליל השנה החדשה, שם צלחת של אטריות אורז לבנות וטהורות הונחה באלגנטיות לצד קערת רוטב דגים מלוח בטעם עשיר של ים. באותו זמן, חלקנו סיפורים על הצלחות וכישלונות השנה האחרונה, דנו בתוכניותינו לעתיד, ויחד הבטנו במכתש האבן שעדיין עמד בשקט בפינת המטבח, סמל להתמדה ונאמנות.

עם הזמן, סבתי ואמי נפטרו, אך זיכרונות התקופה שבילינו ליד האח ומנסרת האבן נותרו שלמים בביתנו האהוב בן הקומה אחת.

אנו מזמינים את הקוראים להשתתף בתחרות הכתיבה "בית אביב" .

כמקור להזנה רוחנית במהלך עונת ראש השנה הירחי, עיתונים נוֹעַר יחד עם שותפתנו, חברת המלט INSEE, אנו ממשיכים להזמין את הקוראים להשתתף בתחרות הכתיבה "בית האביב" כדי לשתף ולהציג את ביתכם - את המקלט החם והנעים שלכם, את מאפייניו ואת הזיכרונות הבלתי נשכחים שלו.

הבית שבו נולדתם וגדלתם סבכם, הוריכם ואתם; הבית שבניתם בעצמכם; הבית שבו חגגתם את חג הטט הראשון שלכם עם המשפחה הקטנה שלכם... את כל אלה ניתן להגיש לתחרות ולהציג לקוראים ברחבי הארץ.

המאמר "בית חם באביב" אסור לו להשתתף בעבר בתחרות כתיבה כלשהי או להתפרסם בכל מדיה או רשתות חברתיות. המחבר אחראי על זכויות היוצרים, ולוועדה המארגנת יש את הזכות לערוך את המאמר אם ייבחר לפרסום בפרסומים. נוֹעַר הם יקבלו תמלוגים.

התחרות תתקיים בין ה-1 בדצמבר 2025 ל-15 בינואר 2026, וכל תושבי וייטנאם, ללא קשר לגיל או מקצוע, מוזמנים להשתתף.

המאמר "בית חם ביום אביב" בווייטנאמית צריך להיות באורך מקסימלי של 1,000 מילים. מומלץ לכלול תמונות וסרטונים (תמונות וסרטונים שנלקחו מרשתות חברתיות ללא זכויות יוצרים לא יתקבלו). הגשות יתקבלו רק בדוא"ל; דואר רגיל לא יתקבל כדי למנוע אובדן.

יש לשלוח את ההרשמה לכתובת הדוא"ל maiamngayxuan@tuoitre.com.vn.

על המחברים למסור את כתובתם, מספר הטלפון, כתובת הדוא"ל, מספר חשבון הבנק ומספר זיהוי אזרח כדי שהמארגנים יוכלו ליצור איתם קשר ולשלוח להם תמלוגים או פרסים.

צוות העיתון נוֹעַר בני משפחה רשאים להשתתף בתחרות הכתיבה "חום האביב" אך לא ייחשבו לפרסים. החלטת הוועדה המארגנת היא סופית.

טקס הענקת פרסי מקלט האביב והשקת מהדורת האביב המיוחדת לנוער

צוות השופטים כלל עיתונאים ידועי שם, אנשי תרבות ונציגי עיתונות. נוֹעַר ועדת השופטים תבחן את ההצעות שעברו את הסיבוב המוקדם ותבחר את הזוכים.

טקס הענקת הפרסים והשקת גיליון המיוחד של ספרינג טואי טרה מתוכננים להתקיים ברחוב הספרים נגוין ואן בין, הו צ'י מין סיטי, בסוף ינואר 2026.

פְּרָס:

פרס ראשון: 10 מיליון דונג וייטנאמי + תעודה, גיליון אביב של טואי טרה;

פרס שני ראשון: 7 מיליון דונג וייטנאמי + תעודה, גיליון אביב של טואי טרה;

פרס שלישי ראשון: 5 מיליון דונג וייטנאמי + תעודה, גיליון אביב של טואי טרה;

5 פרסי ניחומים: 2 מיליון דונג וייטנאמי כל אחד + תעודה, גיליון אביב של טואי טרה.

10 פרסי בחירת הקוראים: מיליון וונד לפרס + תעודה, מהדורת אביב של Tuoi Tre.

נקודות ההצבעה מחושבות על סמך אינטראקציה עם הפוסט, כאשר כוכב אחד = 15 נקודות, לב אחד = 3 נקודות ולייק אחד = 2 נקודות.

חזרה לנושא

קאו NGOC טואן

מקור: https://tuoitre.vn/coi-xay-da-va-bep-lua-hong-trong-can-nha-cap-bon-2026011511554911.htm