יותר משלושה עשורים חלפו מאז שהפרובינציה הופרדה, אך האנשים שחיו בעבר יחד תחת קורת גג אחת בבין טרי ת'יאן עדיין שומרים על זיכרונותיהם. יתר על כן, שמחת החיים, העבודה והלימודים המשותפים, שיתוף השמחות והצער במולדת משותפת, חזרה, מעורבבת עם אמונה ואהבה מחודשים כאשר קוואנג בין וקואנג טרי מתאחדות שוב ברוח חדשה ועם הזדמנויות חדשות...
עובדים יחד, בלב ובנפש אחת, מאוחדים בגורל משותף.
פגשנו את מר נגוין הואו טאנג (בוין לין) יום אחד ביוני, כאשר ארגון מחדש של יחידות מנהליות ברמת המחוז אושר על ידי האסיפה הלאומית . בהתאם לכך, שני המחוזות קוואנג בין וקואנג טרי אוחדו למחוז חדש בשם קוואנג טרי. לאחר שחלק את אותם מאמצים ולבבות עם פקידי ואנשי בין טרי ת'יאן וסיפור אהבה יפהפה עם נערה מקואנג בין, מר טאנג נשא רגשות רבים.
מר נגוין הואו טאנג (משמאל) משתף את זיכרונותיו מהימים שבילו יחד במחוז בין טרי ת'יאן עם כתבים - צילום: M.D.
הוא אמר שלאחר שחרור המדינה, קאדרים, מורים ואנשי צוות רבים מקוואנג בין ווין לין הוצבו ביישובים אחרים במחוז קוואנג טרי. בשנת 1978, מר טאנג סיים את לימודיו באוניברסיטת הואה לחינוך, חזר לדונג הא כדי ללמד במספר בתי ספר, והשתתף בתוכניות אוריינות.
מאוחר יותר, הוא נשלח להכשרה אינטנסיבית ומונה לעבוד כמנהל בכמה בתי ספר בדונג הא. "בשנת 1979, כשהייתי מנהל בית הספר התיכון במחלקה 3, דונג הא, פגשתי את גב' טראן טי מין, שהגיעה מדונג הוי כדי לחזק את צוות ההוראה. באותה תקופה, מין הייתה מורה יפה ומצוינת, חברה מרכזית בצוות מורי המדעים. התמיכה וההבנה ההדדית בינינו הובילו בהדרגה להתפתחות רגשות בינינו", סיפר מר טאנג.
מאז ואילך, מר טאנג וגברת מין עבדו יחד תמיד, לימדו תלמידים במהלך היום וסיפקו חינוך משלים בלילה לקאדרים שהתבגרו במהלך מלחמת ההתנגדות, תוך מיגור האנאלפביתיות בקרב העם. כמו רבים מעמיתיהם באותה תקופה, הם התמודדו עם קשיים רבים משום שמולדתם עדיין הייתה רוויה בפצעי המלחמה. בכיתות פשוטות ומאולתרות מכוסות קש במבוק, הם אכלו, חיו ועבדו יחד, בנו בתים לעם. "למרות כל כך הרבה קשיים, תמיד היינו אהובים ונתמכים על ידי המנהיגים והעם."
"בקהילת בין טרון ת'יין, מורים, במיוחד אלה מקוואנג בין, כבר לא מרגישים לא במקום אלא יותר בנוח, ממלאים את חובותיהם כאילו עבדו בעיר הולדתם", שיתף מר ת'אנג. העבודה המשותפת והקרבה, העמיקו את האהבה בין מר ת'אנג לגברת מין. בשנת 1984 הם נישאו וחזרו לעבוד ולחיות בוין לין.
לדברי מר טאנג, ה"קשר" בין קוואנג בין לקואנג טרי קיים זמן רב, שכן שתי הפרובינציות חולקות קווי דמיון בהיסטוריה, תרבות, מנהגים ומסורות; שתיהן חוות מלחמות קשות; חולקות ניב משותף ושירי עם רבים... במיוחד במהלך מלחמות ההתנגדות נגד צרפת וארצות הברית, צבא ואנשי קוואנג בין וקואנג טרי נלחמו יחד, תמכו והגנו זה על זה כדי לממש את ההבטחה: "...ביום הניצחון נהיה יחד בבית אחד..." (*).
לאחר פרישתם, מר וגברת טאנג המשיכו להקדיש את עצמם לתמיכה בארגונים וקבוצות שונים בפעילויות חינוכיות, תרבותיות, אמנותיות וספורטיביות. ילדיהם ירשו תכונות יקרות ערך רבות מהוריהם, כולם הצטיינו בלימודיהם ובהכשרתם, ביססו את עצמם בקריירה שלהם ותרמו לפיתוח מולדתם.
"עבורי, הימים בהם ביליתי את החיים והעבודה במולדתנו המשותפת, בין טרי ת'יען, יהיו זיכרונות יפים לנצח. כיום, אשתי ואני משתתפים באופן פעיל באגודת הגולים קוואנג בין בוין לין, ואנחנו מתרועעים באופן קבוע ומשתתפים במפגשי המחזור של אשתי בדונג הוי. בכל פעם שאנחנו נפגשים, חברותיה של אשתי מתייחסות אליי כאל חבר לכיתה, ידידותיות, עליזות, ואין מרחק בין קוואנג בין לקואנג טרי. כי, יותר מכל אחד אחר, הן מבינות שפעם גרנו תחת 'קורת גג' אחת בבינה טרי ת'יען ובסופו של דבר נחלוק בית משותף, כפי שהבטחנו פעם", אמר מר טאנג.
"זוכרים את הימים שבהם אפילו גרגר מלח היה מחולק לשניים" (**)
למרות התמודדות עם קשיים ומחסורים רבים, מהמנהיגים ועד לאנשי בין טרי ת'יאן, כולם היו מאוחדים, חלקו קשיים ועבדו במרץ כדי לבנות חיים חדשים. עבור מר טראן טאן פונג (יליד 1962), המתגורר כיום בקואה טונג, זיכרונותיו מ"הפרובינציה המשותפת" הם של ימים שבילה מזיע לצד אחיו ועמיתיו באתרי בנייה, נחושים לתרום לשיקום המדינה ולמילוי צרכי המסחר והתחבורה של העם.
מר טראן טאן פונג מספר לעתים קרובות לנכדיו על התקופה בה עבד עם אחיו ועמיתיו במיזם המשותף לבניית מסילת הרכבת של הואה - צילום: M.D.
הוא סיפר: "בשנת 1982 התחלתי לעבוד במפעל המשותף לבניית מסילות הרכבת של הואה. מדי יום היינו אחראים על בדיקה, תחזוקה, גילוי ותיקון נזקים, וטיפול בתקריות בקו הרכבת צפון-דרום העובר דרך בין טרי ת'יאן, תוך הבטחת תחבורה חלקה ברכבת. למרות שנאלצנו לעבוד בשטח מורכב והתמודדנו עם קשיים רבים ותנאים קשים, תמיד הזכרנו לעצמנו: לאדמת בין טרי ת'יאן יש מסורת מהפכנית עשירה, מוכתמת בדם אבותינו שנלחמו כדי להגן על ימינו ושמינו. האם מולדתנו משגשגת ויפה תלויה כעת בידיים ובמוחות של דורנו."
בשנת 1983, מר פונג נישא לאישה מוין לין שעבדה איתו באותו מפעל. בנו הראשון נולד בשנת 1986, ולאחר זמן מה, הוא ואשתו נאלצו לעבוד בפרויקט בנייה רחוק. "בהתחלה, כשהשארתי את בני בוין לין עם סבו וסבתו מצד אמו, הייתי מלא דאגות וגעגועים רבים אליו. אבל כשהלך לגן, בני קיבל כל כך הרבה אהבה ותמיכה מהמורים ומהשכנים. בני גדל מוקף בדאגה של כולם ללא כל אפליה על רקע מוצאו של אביו קוואנג בין ומוצא אמו קוואנג טרי", התוודה מר פונג.
הוא אמר שלמרות שהעבודה כללה נסיעות ומגורים במקומות רבים ושונים ברחבי אזור בין טרי ת'יאן, לאן שהוא, אשתו ועמיתיו ביחידה הלכו, הם קיבלו חסד וסיוע אמיתיים מהאנשים. עמוק בליבם, כולם מרגישים כעת כמו אחים ואחיות באותו מחוז, משפחה אחת. בתנאים של ציוד וחומרים מוגבלים ולא עקביים, כולם שאפו להתגבר על הקשיים ולהשלים את כל המשימות.
החיים היו עדיין קשים, אך הם לא הפחיתו את חיבתם; להיפך, הם הניעו אותם לעבוד יחד, וחיזקו את הקשר בין אנשי קוואנג בין וקואנג טרי. בלילה, האחים במחנות היו מדליקים לפידים ומנורות כדי לתרגל אמנויות הבמה ושרים זה לזה כדי להפיג עייפות. הימים של שיתוף קערת אורז וגרגר מלח עזרו להם להתבגר ולהעמיק את אהבתם לעבודה.
במהלך התקופה האחרונה, מר פונג עקב מקרוב אחר החדשות בנוגע למדיניות מיזוג היחידות המנהליות בכל הרמות, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לנושא מיזוג המחוזות. הוא אמר בשמחה: "כעת, אני נרגש מאוד ששתי המחוזות קוואנג בין וקואנג טרי התמזגו למחוז חדש בשם קוואנג טרי. אשתי, ילדיי ונכדיי כולם שמחים, כי לאחר שנים רבות של קשר, אנו יכולים כעת לקרוא בגאווה 'קואנג טרי', מולדתנו המשותפת."
המשיכו לכתוב על מעשי חסד והכרת תודה.
זיכרונותיה של "משפחה אחת" יקירים עמוקות, אנשי קוואנג בין שחלקו בעבר את אותו המחוז עדיין זוכרים את החסד שגילו כלפיהם אנשי קוואנג טרי, ולכן רוצים לתרום לקוואאנג טרי בדרכים רבות.
גב' נגוין טי ת'אם (מימין) תמיד מוכנה לצאת למשימות סיוע, ומחלקת מתנות ישירות לאנשים שנפגעו מאסונות טבע ואסונות כאות תודה לאדמה שבעבר נתנה לה מחסה ותמכה בה - צילום: NT
גב' נגוין טי טאם (ילידת 1958), מתגוררת כיום בדונג הא, נולדה וגדלה בלה טוי. אביה מג'יו לין, ואמה מקוואנג בין. בשיחה איתנו, גב' טאם ציינה בצחוק כי "הרקע" שלה נשמע מסובך, אבל הוא באמת סובב סביב אזור מסוים אחד.
בשנת 1975, לאחר שסיימה את תפקידיה בשדה הקרב של קואנג טרי, היא הועברה לעבוד בקואופרטיב בג'יו לין. המדינה נהרסה מפצצות וכדורים לאחר השחרור, והאנשים עדיין היו עניים, כך שקאדרים כמו גב' ת'אם לא היו במצב טוב יותר. עם זאת, היא זכתה לתמיכה וטיפול מצד האנשים, שחלקו איתה, הביאו לה קסאווה ובטטות, וניהלו שיחות חמות. מצידה, היא תמיד התייחסה לאנשים כמו למשפחה ועודדה ועזרה להם בכל הידע והיכולות שהיו לה.
בשנת 1978 חזרה גב' ת'אם לעבוד בחברת המסחר בין טרי ת'יאן בלה טוי. בהמשך עסקה בעסקים ובמסחר בקנה מידה קטן, ולאחר מכן הרחיבה את פעילותה לעיבוד עץ וייבוא/יצוא בקואנג טרי, וחזרה לאדמה שטיפחה והגנה עליה במהלך נעוריה.
בשנת 2005, גב' טאם הקימה את חברת Xuan Hoa Private Enterprise באזור התעשייה Nam Dong Ha. בנוסף לניהול העסק, היא תמיד דאגה לצדקה ולרווחה חברתית. היא אמרה: "בכל פעם שאני שומעת על אנשים שסובלים מאובדן עקב אסונות טבע, במיוחד תושבי Quang Binh ו-Quang Tri, ליבי בוער בחרדה. אני תמיד רוצה להקדיש זמן לביקור אישי, לעודד ולתת מתנות מעשיות כדי לעזור להם להתגבר על קשיים. אני גם מגייסת רבים אחרים להצטרף ל'הקלה' עבור האנשים. עבורי, זוהי גם דרך להראות הכרת תודה."
בנוסף, גב' ת'אם סיפקה באופן פעיל תמיכה חומרית לוותיקים ולעניים במחוזות קוואנג בין, קוואנג טרי ות'ואה ת'יאן הואה. "לפני מיזוג מחוז בין טרי ת'יאן, חייהם של האנשים עדיין היו קשים, אך הם שמרו על רוח של סולידריות, אהבה ושיתוף. עם מיזוג זה, אני מאמינה שאנשי קוואנג בין וקואנג טרי יישארו מחוברים עמוקות, ויביאו פיתוח למחוז החדש. אני שמחה מאוד שחוויתי רגעים רבים של שינוי במולדתי. אמשיך לתרום לכתיבת סיפור הכרת התודה שאני תמיד נושאת איתי", אמרה בהתרגשות.
שלוש עשרה שנים של מחוזות משותפים, כל יום מלא בזיכרונות של קשיים, אחווה וחיבה עמוקה, נצרים בליבם של אנשים רבים מקוואנג בין וקואנג טרי. כעת, מאוחדים מחדש בצורה חדשה, כולם בטוחים ומקווים שהדרך החדשה תהיה פתוחה ומשגשגת יותר עבור שתי מולדות אלה, שתמיד היו קשורות עמוקות...
מין דוק
(*) קטע מהשיר "קוואנג בין, מולדתי", שהלחין הואנג ואן
(**) קטע מהשיר "קוואנג טרי, אהובי", שהולחן על ידי טראן הואן
מקור: https://baoquangtri.vn/dam-sau-ky-uc-mot-nha-194532.htm
תגובה (0)