טיול אביב באזור הגבול

תבליט גדול המתאר את המלך לה טאן טונג מוצג במוזיאון דא נאנג .

1. ביום אביב חמים, קהל גדול של צעירים וצעירות התאספו על גדת הנהר החולית כדי לשחק בנדנדות. דגלים התנופפו, ותופים נשמעו בשמחה. לפתע, מצלע הגבעה, השודדים רצו החוצה. אלה שלא הספיקו להימלט במהירות, במיוחד הנשים והנערות, נתפסו על ידי השודדים ונלקחו לגדה הדרומית של נהר טו בון...

את הסצנה הזו דמיינתי... לאחר שקראתי את השורות בספרו של פרופסור פאן קואנג "היסטוריה וייטנאמית: האזור הדרומי 1558-1777": "באותה תקופה בהואה צ'או, היה מנהג שבכל שנה, באביב, בנים ובנות היו מתאספים לשחק נדנדות בבה דואנג (?), כך שבכל דצמבר, אנשי הצ'אם היו מסתתרים במקורות המחוז הזה, מחכים עד ינואר כדי לארוב ולחטוף אנשים."

ישנו סימן שאלה אחרי שם המקום Bà-dương, דבר המצביע על כך שלפרופסור פאן קואנג עדיין יש ספקות לגבי שם המקום. אך מסגרת הזמן ברורה. "באותו זמן", כלומר השנים שלאחר עלייתו של צ'אנג בונג נגה לכס המלוכה כמלך צ'אמפה (1360).

אירוע "שוד וחטיפה" זה מוזכר במפורש בשנים 1361 ו-1366. האזור הגיאוגרפי (של הואה צ'או) משתרע מפו לוק ופו ואנג (תואה ת'יאן הואה ) ועד דאי לוק ודיאן באן (קוואנג נאם) של ימינו.

באותה תקופה, שתי הפרובינציות של או לי "חזרו" לדאי וייט יותר מחצי מאה קודם לכן ושמו שונה לפרובינציות ת'ואן והואה, אך תיעודים היסטוריים מראים שהאזור מעולם לא חווה יום של שלום. צ'אנג בונג נגה שלח ללא הרף חיילים לפשיטה ולביזה, וכמה פעמים אף הגיע לבירה ת'אנג לונג, וגרם לצרות עד ששושלת טראן איבדה את השלטון...

ריקודי הסווינגינג המסורתיים של העבר מעוררים זיכרונות משירי עם וטקסים שבוצעו לאורך נהר ווּ גִיה-תוּ בוֹן. כפי שתואר על ידי החוקר פאם הוּ דַנְג דַאט, כפר צ'אן סון (מחוז דאי לוק) הוא אחד היישובים בעלי מסורת ארוכת שנים של שירת עם ושירה פולחנית.

" שירי העם הם כמו שירי השנה החדשה המסורתיים / מאחלים לשנה של אורז דביק ומרק מתוק / שירי העם הם כמו שירי השנה החדשה המסורתיים / מאחלים לשנה של אורז דביק ומרק מתוק ", מהדהדות שירי להקת שירי העם עדיין כשהם הולכים לאחל לאנשים שנה טובה. ישנם אפילו שירי עם המאחלים מזל טוב בחקלאות, באריגה, בנגרות, בנפח ובמסחר... שירים ישנים מאוד.

תבליט גדול המתאר את המלך לה טאן טונג מוצג במוזיאון דא נאנג.

2. רק במסעו של המלך לה טאן טונג נגד צ'אמפה (1471) שוחררה דיאן באן - אדמת הואה צ'או הגובלת בצ'אמפה - באמת. במשך 160 שנה, מ-1306 עד 1471, הארץ מדרום להאי ואן ועד מצפון לנהר טו בון הייתה תקופה שבה "הרישומים היו רק שמות ריקים", לדברי החוקר וו הונג.

"הואנג וייט נאט טונג דו דיה צ'י" מתעד כי במהלך שושלת טראן, למרות שנוספו שתי פרובינציות נוספות, או לי ואחרות, "הן היו בסך הכל טריטוריות סמליות". "ליך טריאו הואן צ'וונג לואי צ'י" מתעד באופן דומה: "במהלך שושלות לי וטראן, למרות שנכבשה הואה צ'או, האזור שמדרום להאי ואן נותר הטריטוריה הישנה של אנשי צ'אמפה".

אז, יותר מ-80 שנה לאחר כיבוש צ'אמפה, תואר הנוף הפורח של דיאן באן ב"או צ'או קאן לוק": "האנשים מתעשרים מאורז, חקלאים משתמשים בבופלו כדי לדוש את האורז... גני מק שויין מגדלים ורדים רבים, אנשי לאנג צ'או אורגים הרבה משי לבן... נשים לובשות מכנסי בד צ'אמפה, גברים מחזיקים מניפות סיניות" (תרגום: טראן דאי וין). רק דמיינו כמה תוססים וצבעוניים היו ימי האביב באזור הזה המתרחב דרומה...

"כשהאביב מגיע, מתחילים מרוצי השחייה, ואנשים בבגדי משי מתקהלים יחד", משפט נוסף בסיכום המנהגים בארץ מקוואנג בין ועד צפון קואנג נאם פותח סצנה של פעילות שלווה אך שוקקת חיים.

ד"ר דונג ואן אן, אשר תיקן את "Ô Châu Cận Lục" בשנת 1555, היה מבלה את ימיו בסקירת מפות, שמות כפרים ושמות קומונות לאחר ישיבות בית המשפט, ואז כותב באופן ספונטני מאמרים הכוללים שמות מקומות, שמות נהרות, שמות הרים ושמות כפרים. מחוז ד'יאן באן, שהשתייך למחוז טריואו פונג באותה תקופה, כלל 66 כפרים, וכל אחד מהם הגיש הזמנה בשקיקה.

"קים קוואט ספוגה בטל זהוב, ת'וי לואן ירוקה ועשירה מגשם (...) ללוי סון וללו סון יש מקדשי כפר ליד הצוק, לאורך השביל המתפתל; להואי פו ולקאם פו יש בתי דיג המציצים מבעד לבמבוק, עם חלונות פתוחים מעט; לקאם דאנג יש נרות חתונה מהבהבים; לקאם לו יש הצצות של נשים יפות מחייכות"...

אם אתה "נוסע" בנחת דרך הקטע מתוך "Ô Châu Cận Lục", תעבור ליד שמות הכפר החדשים כעת: Thanh Quýt (השם החדש של הכפר הישן Kim Quất) - Túy Loan - Điện Tiến - Phòa Tiẩn - Hòa Tiẩn - Sôn - Sôn Điện Hồng - Hòa Thọ. במבט לעבר מעבר Hải Vân הערפילי, תראו "צבע כחול מתפשט כמו קווצת שיער ענן", ותביטו דרומה, תוכלו "לראות את הגבול של Ô Lý ולהבין כמה יפה הארץ"...

שתי שורות של תווים סיניים מהשיר "Hai Van Hai Mon Lu Thu" חרוטות על התבליט, בפינה הימנית העליונה.

3. מסעו הדרומי של המלך לה טאן טונג הותיר אחריו בהיסטוריה הספרותית שיר המתאר את היום הראשון של האביב באזור הגבול. בליל הירח הראשון של האביב, ספינות צבא דאי וייט עגנו בצפיפות זו בזו במפרץ דונג לונג. המלך הרהוטה חיבר את "האי ואן האי מון לו טו", שכלל שתי שורות: "במשמר השלישי של הלילה, הירח זורח בבהירות מעל מפרץ דונג לונג; במשמר החמישי, הרוח קרירה, וסירת לו האק מתנדנדת בעדינות."

מעניין למדי שהתבליט הגדול המתאר את המלך לה טאן טונג, המוצג כעת במוזיאון דא נאנג, בחר לחרוט את שתי שורות השירה הסיניות הללו. חוקרים רבים מסכימים בדרך כלל שדונג לונג הוא מפרץ דא נאנג. אך עדיין יש ויכוח לגבי "לו האק". האם זהו שם של מדינה (לוקאק, חצי האי המלאי, או לאבואה, ממלכה עתיקה בחלקו התחתון של נהר צ'או פראיה) או כף האק, צוק האק בנאם או? מרחוק, כף האק נראה כמו סירה - "סירת לו האק"...

באזור הגבול הישן יש כל כך הרבה מקומות מעניינים; כדאי לכם לצאת ולחקור. מפסגת מעבר האי ואן, כשמביטים לכיוון מפרץ דא נאנג, תוכלו לראות את נקודת האק (Hac Point), ומשם לפנות בהדרגה דרומה. תוכלו להמשיך עד להר טאצ' בי (Tach Bi), שם הקים המלך לה טאן טונג את טריטוריית דאי וייט (Dai Viet) וסימן את הגבול לטריטוריה החדשה של המחוז המנהלי ה-13: קוואנג נאם.

מקור: https://baoquangnam.vn/du-xuan-qua-mien-phen-giau-3147837.html