מבטא סייגון

[מודעה_1]

כמובן, לא ידעתי את כל המבטאים של סייגון; רק ניסיתי להתנהג כמו אדם מנומס בזמן ששוטטתי בשלושת הרחובות כשהייתי בסייגון. וגם לי קרו הרבה דברים.

אז, פחדתי מאוד שמישהו יצביע עליי ויכריז בקול רם, "אל תחשבי שרק בגלל שאת מהאנוי את כל כך נהדרת!" אלוהים אדירים, זו הייתה ילדה עם צמה ענקית, בהתה במבט מרוכז בבחור זר וצעקה את זה. היא עזרה לאמה למכור לחם מעגלה ענקית. בכל מקרה, אני לא צריכה לדעת כמה היא הייתה מתוחכמת. אני רק זוכרת שהיא הייתה די יפה. עד כדי כך שהחמצתי את סגנון הדיבור ה"גס" שלה, שנחקק במוחי הצעיר, המומה מ"יופי" של הנערה הזו מסייגון.

שפתיה המזוהמות כנראה היו מפורסמות בכל הרחוב. עד כדי כך שאמא שלה המשיכה לגעור בה על היומרה שלה. אבל אני הייתי אובססיבית ליומרה הזאת. ה"לאאאא" המזלזל שלה רדף את חלומותיי. זה מספיק כדי לתת לכם מושג כמה אני מגוחכת. הפנים שלי כנראה צריכות מראה כדי לבטא במלואן כמה אני נראית מצחיקה ותמימה. ילדים תמיד סקרנים ובוחנים כל מה שהם עושים. ומה קורה כשאתה מפספס ילדה?

ואז הילד שוטט סביב עגלת הלחם. הוא היה מתגנב מהמבוגרים כדי לקנות לחם, בלי לפחד שיתפסו אותו. הוא חשב רק על החברה שלו. הוא היה רק ילד. הוא רק רצה לשחק, לראות שוב את החברה הנמרצת הזאת. אפילו עכשיו, אני עדיין לא מבין את עצמי. אבל זה בסדר. כי זה זיכרון.

התקרית הזו לימדה אותי הרבה מבטאים סייגוניים. למרבה המזל הייתי ילדה אז; אם הייתי מבוגרת יותר, כנראה שהייתי די נבוכה לדבר אותם. למרבה המזל, קראתי כמה ספרים בספרייה שאומרים שלאנשים סייגוניים יש קסם עדין בדיבור שלהם. במיוחד לבנות. אני לא יודעת למה, אבל כל ילדה שאני פוגשת נראית כמו נסיכה, כל מילה שיוצאת מהשפתיים המקסימות האלה. באמת! פתאום אני מרגישה חיבה מוזרה כשאני פוגשת ילדה סייגונית.

במיוחד הרגע ההוא שבו חברתי הקטנה, בשתי ידיה, הגישה לי כיכר לחם ענקית, ואז הסתכלה ישר עליי ושאלה בביטחון כשלקחתי את הביס הראשון שלי, "זה טעים?" לעולם לא אשכח את זה!

מאוחר יותר הבנתי שבנות סייגון הן כאלה, ותמיד היו. "בנות סייגון הן כנראה יותר יוקרתיות מהבנות מהאזור שלי", חשבתי אז. כל מה שהן אמרו היה מתוק כדבש. ובכל זאת הן תמיד אהבו למצוא בי פגמים. כי הן ידעו שאני מנסה לחקות את המבטא הסייגוני כדי לא להרגיש לא שייכת.

אני יודע שהמבטא של סייגון הוא "המבטא הדרומי הסטנדרטי". סבתי, שהייתה מעורבת במהפכה בסייגון, אמרה: "אם אתם מחשיבים את המבטא של האנוי כסטנדרט של הצפון, אז המבטא הדרומי הסטנדרטי הוא בהחלט המבטא של סייגון." למרות שסייגון היא ביתם של אנשים מכל רחבי המדינה, כולל לא מעט אנשים ממוצא צפוני.

כששוטטתי ברחוב לה קוואנג סונג במחוז 6, שוק הבטל נראה מוזר מאוד לנער צעיר שהגיע מדי פעם לסייגון. אבל מה שהיה אפילו מוזר יותר היה המאמץ של צפוניים כמוני להשתלב בחיים התוססים כאן. זה היה מחמם את הלב בצורה יוצאת דופן! לדעת שיש צפוניים שמשתלבים בחיי סייגון. תחושה מוזרה ומרגשת הציפה אותי. האישה הזקנה שמכרה משקאות בצד הדרך המשיכה להזמין אותי פנימה כשהיא ראתה אותי מסתכל סביבי מבולבל. באופן מוזר, היא דיברה במבטא צפוני למרות שהיא בבירור מהדרום. "היכנס, בני. היכנס, נכד." זה גרם לנער לצחקק ללא שליטה. מכיוון שהייתה מודעת לרגשות לקוחותיה, היא שינתה בכוונה את המבטא שלה כדי לגרום לנער הצעיר להרגיש פחות מביך.

כדי להבין עד כמה קשה לחקות מבטא סייגוני, תצטרכו לבקר ברחוב ליד כיכר לאנג צ'ה קא ופארק הואנג ואן טו ברובע טאן בין. כל מה שתמצאו בצפון נמצא שם. יש כל כך הרבה אנשים מהאנוי, כולם צוחקים ומשוחחים בשמחה בניב סייגוני עם מבטא קל. שמות הרחובות הם גם שמות של מקומות בצפון כמו בה וי, לונג ביין ודו סון. הם עושים עסקים תוך שימוש באותם מקצועות שהביאו מהצפון, כמו מכירת סחורות, מסחר, תספורת וחפיפה... וכאן, לא משנה באיזה מבטא אתם משתמשים... זה לא משנה. הכל עניין של הסכמה הדדית בין קונה למוכר. דבר מוזר נוסף הוא שגם אם שלטתם במבטא הסייגוני, עדיין יזהו אתכם מיד. אז עדיף להיצמד למבטא המקורי שלכם. זה בסדר גמור.

המבטא הסייגוני הותיר עליי רושם לא רק כשהכל הלך טוב. כשהיא הייתה כועסת, הוא היה עז באותה מידה. פעם אחת, איחרתי קצת לדייט עם החברה שלי, ומיד פניה נפלו. ואז היא חייכה חיוך מלאכי ואמרה ברכות, "זה היה כיף, נכון?" אני זוכרת שגברים משתמשים לעתים קרובות בביטוי הזה כשהם שותים, אבל במצב הזה, זה קיבל משמעות שונה לגמרי. כתוצאה מכך, היא התעקשה לחזור הביתה למרות שהכנתי הכל, מהזמנת מקום במסעדה ועד לארגון סרט. זה היה כל כך מתסכל! כשהצעתי לאכול או לשתות משהו, היא הייתה אומרת, "אני לא יודעת כלום!" אלוהים אדירים, אני לא מקומית כמוה! התעצבנתי. היא אפילו חיקתה "כן, כן" לכל דבר, כאילו כדי להקניט אותי. ידעתי היטב שאנשי סייגון אף פעם לא משתמשים במילה "כן" כמו אנשים מהצפון. בין אם הם שמחים, עצובים או כועסים, הם פשוט אומרים "כן", תלוי בהבעת הפנים שלהם.

סייגון, אתם יודעים. הייתי שם כל כך הרבה פעמים שאני אפילו לא זוכרת כמה. מה שאני זוכרת הכי הרבה זה את הקול, כל כך מלודי ומרגיע, כמו שירה. לא גבוה מדי, לא נמוך מדי, לא צלול מדי, לא עמוק מדי. בין אם נאמר בקול רם או בשקט, המבטא של סייגון הוא עדין ומלודי, נכנס בעדינות ללבך מבלי שתשימו לב. אפילו ברכות היומיומיות הן כאלה. בין אם אתם שותים קפה על המדרכה, אוכלים אורז בדוכן בצד הדרך, או סתם פוגשים זר, תמיד תקבלו את הברכה הזו ואחריה, "אוקיי, אני הולכת הביתה עכשיו". כמו קינוח מתוק של חיבה, נכון?

אז אם יש כתבה שבה אני, יליד האנוי, מדבר במבטא סייגוני קל, בבקשה אל תכעסו עליי. ואם יש כתבה שבה אני מדבר במבטא האנוי, אלו פשוט הרגשות האמיתיים שלי לגבי סייגון כצפוני...

תחרות הכתיבה "רוח המזרח" , שאורגנה על ידי עיתון Thanh Nien בשיתוף פעולה עם אזור התעשייה האינטנסיבי Phu My 3, היא הזדמנות לקוראים לחלוק את חיבתם העמוקה לאדמה ולאנשי המחוזות הדרום-מזרחיים (כולל בה ריה-וונג טאו , דונג נאי, בין דואונג, בין פואוק, בין תואן, טיי נין והו צ'י מין סיטי), ולתרום שיטות עבודה מומלצות, מודלים חדשים וחשיבה יצירתית ודינמית של תושבי האזור המזרחי. מחברים יכולים להגיש עבודות בצורת מאמרים, הרהורים אישיים, הערות, דיווחים עיתונאיים וכו', על מנת לזכות בפרסים אטרקטיביים בשווי של עד 120 מיליון וונד.

אנא שלחו את הצעותיכם לכתובת haokhimiendong@thanhnien.vn או בדואר למשרד המערכת של עיתון Thanh Nien : רחוב Nguyen Dinh Chieu 268-270, רובע Vo Thi Sau, מחוז 3, הו צ'י מין סיטי (אנא ציינו בבירור על המעטפה: כניסה לתחרות "Hao Khi Mien Dong "). התחרות תקבל הצעות עד 15 בנובמבר 2023. מאמרים שייבחרו לפרסום בעיתון היומי Thanh Nien ובעיתון המקוון thanhnien.vn יקבלו תשלום בהתאם לתקנות משרד המערכת.

לתקנון מפורט, אנא עיינו כאן.