כל אמן הוא חייל בחזית התרבותית והאידאולוגית.

עם משימת חיילים בחזית התרבותית והאידאולוגית, צוות האמנים לאורך הדורות תמיד עשה מאמצים מתמידים ושאפ, תוך שימוש בכישרונם ובאישיותם כדי ליצור יצירות איכותיות, שהותירו רושם עז בלב הקוראים, תוך ליוו את התפתחות המולדת והמדינה.

אגודת הספרות והאמנויות של טאנה הואה מטפחת יצירה ספרותית באזורים הרריים. צילום: HT

בכל תחום ומקצוע ישנם אנשים פטריוטים. הם כמו פרחים התורמים לגן הפרחים הפורח. בשנת 1943, "מתווה התרבות הוייטנאמית" שגובש על ידי המזכיר הכללי טרונג צ'ין הוכרז באופן נרחב בקרב העם. בתקופה זו, אחריותם של אמנים וסופרים היא לעשות את מה שראוי כדי להשיג את המטרה ולהגשים את משימתם "תרבות המאירה את דרכה לאומה". כל יצירת ספרות ואמנות אינה דומה לחץ, חרב, חנית... או כמו רובה, תותח, רימון, טנק, שובר קופות..., אלא לפעמים יש לה כוח הרסני עצום. פטריוטיות, רוח ורצון מהפכני "מוצגים" ביצירות ספרותיות ואמנות בדרכים שונות.

מאז 1942, המשורר סונג הונג (שם עט של המזכיר הכללי טרונג צ'ין) הלחין את הפואמה הארוכה "להיות משורר". בו, המחבר אישר את תפקידם ומשימתם של אמנים בעידן החדש ככאלה שצריכים לשאוף למשימה נעלה: "להיות משורר פירושו ללכת בעקבות הרוח החדשה/ למצוא רעיונות פואטיים על גלי באך דאנג/ לתת לנשמה לעלות על גדותיה בצ'י לאנג/ להנציח את הקרב ההרואי של דונג דה/ לשפוך את כל ההתלהבות של האדם/ להשקות את לבבותיהם של בני האדם בסוף החורף"...

כאשר המדינה זכתה בעצמאות (1945), נפתח עידן הו צ'י מין , אמנים וסופרים קידמו עוד יותר את הרוח והנחישות לחיות ולכתוב כחיילים בחזית התרבותית והאידיאולוגית. במאמר "קבלת הדרך" שכתב הסופר נגוין דין טי בשנת 1948, נגוין דין טי הביע בבירור את דעותיו על תפקיד הספרות והאמנות בעידן החדש: "ספרות ואמנות משרתות את ההתנגדות, אך ההתנגדות היא שמעניקה לספרות ולאמנות חיוניות חדשה. הברזל והאש של החזית יוצרים את הספרות והאמנות החדשות שלנו"...

מתוך המציאות של שתי מלחמות ההתנגדות הארוכות נגד הצרפתים והאמריקאים של האומה, יחד עם השתתפותם הפעילה של אמנים וסופרים, נוצרו שמות גדולים בעולם הספרות, סדרה של יצירות נולדה, שיצרה את מעמדה של התקופה. ואת היצירות שהיו בעלות חיוניות מתמשכת בבתי הספר, מאז ועד היום, שום יצירה אחרת לא יכולה להחליף אותן, כגון הסיפורים הקצרים: "הכפר" מאת קים לאן, "העיניים" מאת נאם קאו; השירים: "חבר" מאת צ'ין הואו, "טאי טיין" מאת קוואנג דונג; "פה דואנג", "באם אוי", "לואום" מאת טו הואו...

מלחמת ההתנגדות בת תשע השנים נגד הקולוניאליזם הצרפתי הותירה גם היא חותמים עזים רבים בלב הציבור. שמות גדולים כמו נאם קאו, נגוין טואן, נגוין קונג הואן, נגוין הוי טונג, טו הואי, שואן דיו, צ'ה לאן ויין, הוי קאן, נגו טאט טו, נגוין ואן בונג, נונג קווק צ'אן, הוא לואן, טראן מאי נין, הואנג קאם... בתקופת מלחמת ההתנגדות של האומה נגד ארה"ב, צוות יצירתי רב עוצמה, הראוי להשלים ולהמשיך את ספרות המדינה, היה משמעותי יותר מתמיד. בפרוזה, ישנם שמות נהדרים כמו נגוין מין צ'או, אנה דוק, בואי הין, נגוין נגוק, נגוין קואנג סאנג, נגוין ת'אן לונג, נגוין קאי, מא ואן קאנג, הו פוונג, דו צ'ו, לה לו, לה ואן תאו, שואן ת'יו, סון ת'יאו, דה וון, דה וון, דה וון, טו, טראן דין ואן... בשירה, ישנם מחברים: Hoang Trung Thong, Le Anh Xuan, Nguyen Khoa Diem, Pham Tien Duat, Vu Quan Phuong, Thu Bon, Thanh Thao, Bang Viet, Xuan Quynh, Luu Quang Vu, Huu Thinh, Y Phuong, Tran Manh Thhan, Nguy Haen Thin, Nguyen Duc Mau, Tran Dang Khoa... למחברים הרשומים למעלה אולי עדיין יש חסרונות רבים, אבל רק עם השמות המייצגים הרבים האלה והאוצר העצום של היצירות שהביאו מספיקות כדי להראות מעמד ספרותי שנשא את ערכי התקופה. ואם בימינו אין מחויבות עזה, מסירות, חדשנות ויצירתיות למציאת כיוון חדש, יהיה קשה להתגבר על הצל הירוק והשופע הזה.

ב-16 ביוני 2008, פרסם הפוליטביורו (כהונה עשירית) את החלטה מס' 23-NQ/TW על המשך בנייה ופיתוח של ספרות ואמנויות בתקופה החדשה. ההחלטה זיהתה את ההישגים שהשיגה הספרות הוייטנאמית מאז 1975, כגון מספר הולך וגדל של כוחות יצירתיים; יצירות המשקפות את החיים החברתיים שהופכות תוססות ועשירות יותר ויותר; הפצת היצירות התרחבה, לא רק בארץ אלא גם מתורגמות ופורסמות במדינות רבות ברחבי העולם. ההחלטה אישרה: ספרות ואמנויות הן חלק חשוב ועדין במיוחד של התרבות, המשפיעות ישירות על השקפותיהם, תפיסותיהם, מחשבותיהם, רגשותיהם ואסתטיקתם של רוב האנשים, והן אחד המשאבים הגדולים התורמים ישירות לבניית תרבות מתקדמת חדורה בזהות לאומית.

ספרות בכל תקופה חייבת להיות חדורה בנשמה הלאומית, כי האומה היא המקור, מקור ההשראה לספרות ולאמנות. בין אם יצירתכם גדולה כרומן בן אלף עמודים ובין אם דקה ככמה פסוקים או משפטים מקבילים, עליה להכיל את צבעי הארץ בה אתם גרים ולהיות גאים במקור המזין אתכם. המולדת היא המקום בו אנו נושמים אוויר צלול וטהור; משקים את נשמותינו בשירי עם רכים; מעוררים בנו את הרוח והגאווה של אלפי שנים של אבותינו שבנו והגנו על הארץ. אין ספק שנשמתנו, מהטבור ועד לקול, מעשינו, מחשבותינו, כולם נושאים את הסגנון והאופי של העם הווייטנאמי. יצירות ספרותיות חייבות לשקף נושא זה לעומק ובתקיפות כדי שיהיו להן יצירות ראויות...

לארצנו יש רגעים שונים, עם גוונים בהירים וכהים. אבל האומה נחושה להיות רק ישות אחת ופועלת בהתאם למגמה המתקדמת של האנושות. האומה הוייטנאמית היא אומה של אלפי שנות שירה. זהו המקור הרוחני הזורם בלבבות העם מאז ומעולם. לכן, משימתם של האמנים היא שגם עלי דשא ועלים יהיו ספוגים בכלורופיל של המולדת. חרקים ויצורים קטנים יכולים גם הם לשתות את החלב המתוק של המולדת האהובה. כל אמן צריך לחיות במלואו ולהקדיש את כל מאמציו ל"חקירת מקורות שלא נחקרו" ול"יצירת מה שעדיין לא היה קיים", בידיעה כיצד להקדיש את עצמו ליצירת מעמד של ספרות לאומית, תוך ליווי התפתחות המולדת והמדינה.

פאם ואן דונג (תורם)

מקור: https://baothanhhoa.vn/moi-van-nghe-si-la-mot-chien-si-tren-mat-tran-van-hoa-tu-tuong-221175.htm