הרהור אביבי עם המוזיקאי מ"כפר האורז, כפר הפרחים"

(NB&CL) בימי האביב, המנגינה הלבבית והתוססת של "אביב, כפרי האורז והפרחים" מהדהדת איפשהו, כמו הבטחה משמיים וארץ. תמונות האגם המערבי, כפרי האורז וכפרי הפרחים... הן חלק מזיכרונותיהם של תושבי האנוי, ומעוררות תקופה של פשטות ושלווה. יותר מארבעה עשורים חלפו, אך שיר זה של המלחין נגוק קואה עדיין שומר על חיוניותו. במשך דורות רבים של תושבי האנוי, כאשר מנגינה של "אביב, כפרי האורז והפרחים" מתנגנת, שטף של זיכרונות חוזר...

המלחין נגוק קואה נולד בשנת 1947 בכפר ג'יה, ין סו, כיום קומונה דונג הואה, בפאתי האנוי. כמעט כל הקריירה שלו הוקדשה ללהקת אמנויות הבמה של חיל האוויר - ההגנה האווירית, וגוף יצירתו כולל למעלה מ-300 שירים. ביניהם, "אביב, כפר האורז והפרחים" יכול להיחשב כשיר ש"הגדיר" את סגנונו המוזיקלי של נגוק קואה. בכל פעם שמגיע טט (ראש השנה הירחי), שיר זה נשאר בחירה מובילה לתוכניות תרבות אביביות. לרגל שנת הסוס, החייל-מלחין לשעבר שיתף עם עיתון העיתונאים והדעה הציבורית כמה סיפורים סביב שירו ​​האייקוני.

המלחין נגוק קואה שפך את רגשותיו הנלהבים ביותר אל עונת האביב.

השיר "כפר האורז, כפר הפרחים" הפך לאייקון של אזורי הפרברים של האנוי , ומתאר את יופיה של העבודה, האהבה הרומנטית ואהבת המולדת. האם תוכל לשתף איזה רגע או אירוע נתן לך השראה ללכוד את המנגינה הרעננה, האופטימית והפואטית הזו?

- כתבתי את "אביב, כפר האורז והפרחים" בעיקר מאהבה להאנוי ולאזור האגם המערבי. זה בגלל שיש לי חבר בכפר הפרחים נגי טאם; לחמנו יחד באותה יחידה במשך כמעט 10 שנים, ואנחנו עדיין נפגשים ומבקרים זה את זה מדי פעם. אז, כמעט לכל בית בנגי טאם היה חלקת אדמה לגידול פרחים. פעם אחת, בזמן שביקרתי את חבר שלי, בעלייה ממדרון בואוי, ראיתי לפתע את האגם המערבי מימין, ובמרחק היו כפרי הפרחים נגי טאם, קוואנג בה ונהאט טאן; מעבר לסוללה היו הכפרים שואן לה ושואן דין - שבאותה תקופה היו כולם שדות אורז. הסצנה הזו נתנה לי השראה לכתוב את המילים: "ליד שדות האורז שלי, ליד שדות האורז שלי, שדות הכפר לאורך הסוללה / האגם המערבי, עצומים וירוקים בשמש אחר הצהריים הבהירה / הכפר שלי, כפר הפרחים...". הפרטים הספציפיים האלה נתנו לי את המנגינה: אגם מערבי, אורז ופרחים. השיר נוצר כך; הוא באמת משקף את הנוף האמיתי של האגם המערבי באותן שנים.

לאורך כל מסע ההפצה של היצירה, בוודאי היו זיכרונות מיוחדים. האם אתה זוכר את הפעם הראשונה שהיצירה בוצעה בפומבי, או כל חוויה בלתי נשכחת ומרשימה אחרת?

כתבתי את השיר הזה בסוף 1980. כשהגשתי אותו לתחנת הרדיו "קול וייטנאם" , הם קיבלו אותו מיד ואפשרו לי להקליט אותו. נהניתי מאוד להאזין לתוכניות מוזיקה בתחנה ומעולם לא פספסתי אף אחת. בערב היום השני של חג טט בשנת 1981, בזמן שהייתי בתפקיד במשרד, האזנתי לתוכנית מוזיקה שהציגה יצירות חדשות בתחנת הרדיו "קול וייטנאם", ובאופן בלתי צפוי שמעתי את "אביב, כפר האורז והפרחים". והשיר שרה הזמרת טאנה הואה עצמה, בדיוק כפי שביקשתי. זה היה אושר גדול למלחין, כי באותה תקופה נחשבתי לסופר צעיר, ויצירתי שודרה למאזינים ברחבי הארץ. הייתי מאושר וגאה מאוד. השמחה והאושר שמרו אותי ער במשך מספר ימים.

+ לדעתך, מהו האלמנט המרכזי שעזר ל"אביב, כפר האורז והפרחים" להתגבר על מבחן הזמן ולשמור על חיוניותו למרות הנוף המוזיקלי המשתנה ללא הרף בעשורים האחרונים?

אני חושב ששילבתי בהצלחה אלמנטים של מוזיקת ​​עמם בשיר. דמיינו "ליד שדות האורז, אתם ליד שדות האורז..." כגלים קטנים על אגם ווסט. אם מוזיקת ​​עמם משולבת במיומנות ביצירה, האפקט יהיה משמעותי. אבל אם מוזיקת ​​עמם משולבת בצורה מגושמת, או באופן ברור מדי, זה ייראה מיד כמו העתקה. צריך לנצל את "המהות" של מוזיקת ​​העמם, החבויה בתוך המנגינה, כדי שהשיר יהיה הרמוני באמת וליצור משהו חדש. כתבתי את השיר הזה על סמך רגשותיי האמיתיים, מחשבותיי ועושר המוזיקה המסורתית שכבר יש לי.

שמעתי גם כמה מבקרים וקהל מעירים שהמילים בשיר יפות, המנגינה חלקה, והיא מביאה את האווירה העליזה והשמחה של אביב חמים...

עד היום, השיר קיים כבר 45 שנה, תקופה לא מבוטלת. למרבה המזל, למרות שהוא עוסק בהאנוי, הוא אהוב על ידי קהל ברחבי הארץ. בנוסף לזכייה בפרס המדינה בשנת 2012, השיר גם הוכר וזכה בפרס כאחד משני השירים הטובים ביותר על חקלאות. בחגיגות 50 שנה לספרות ואמנות וייטנאמית לאחר האיחוד הלאומי באפריל האחרון, "אביב, כפר האורז והפרחים" נכלל גם הוא ברשימת 50 השירים הטובים ביותר.

השיר "כפרי אביב, אורז ופרחים" הפך לסמל ליופי של אזורי הכפר הפרבריים. אבל בהקשר הנוכחי, כאשר שדות האורז מפנים בהדרגה את מקומם לאזורים עירוניים חדשים, וכפרי הפרחים מתכווצים משנה לשנה, מהן מחשבותיכם, רגשותיכם או חששותיכם לגבי שינוי זה? האם "כפרי האורז והפרחים" הללו יתקיימו רק במוזיקה ובזיכרונות?

- זה לא רק אני; אנשים רבים חשים גם דאגה וצער על כך שהמקומות שכתבנו עליהם הפכו כעת לערים ועיירות, ונראה שכפרי הפרחים כבר לא מגדלים פרחים. מבקר אמר לי שבשיר שלו הוא כתב על דבר אחד לאכול ולחיות ממנו: אורז; דבר אחר ליהנות ממנו: פרחים. בלי אורז, היינו מתים, אבל בלי פרחים, היינו גם "כמעט מתים". למרבה המזל, אזורי גידול הפרחים במרכז העיר הוחלפו בשדות פרחים בפרברים. חבל, אבל עדיין יש לנו פרחים. חיינו עדיין שלובים זה בזה, הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית, על ידי אורז ופרחים. למרות הצער, אני גם שמח שהכפר הופך משגשג ויפה יותר, ואני חושב ש"כפרי אורז, כפרי פרחים" ימשיכו להתקיים, לא רק בטלוויזיה וברדיו, אלא תמיד נוכחים בחיים האמיתיים.

מקור: https://congluan.vn/tan-man-ngay-xuan-with-musician-lang-lua-lang-hoa-10329489.html