'שיר צעידה' - שיר הקשור להיסטוריה של האומה.

כאשר הלחין את "שיר הצעידה", המוזיקאי ואן צאו לא ידע שהשיר ייבחר כהמנון הלאומי של האומה.

במשך 80 השנים האחרונות, השיר הפך ל"המנון העם", לדברי המלחין ואן צ'או. ילדים לומדים את השיר בעל פה מימיהם הראשונים בבית הספר. היצירה פותחת את כל הטקסים והאירועים החשובים של המדינה, ומבטא חגיגיות וגאווה לאומית.

ב-10 באוגוסט, במהלך קונצרט "מולדת בליבי" , תמונה של למעלה מ-50,000 איש שרים את "טיין קוואן קה" (שיר הצעדה) עוררה רגשות עזים בקהל. באוגוסט 2023, במהלך ציון 100 שנה להולדתו של המלחין ואן צאו, אלפי אמנים וחברי קהל שרו את השיר בכיכר מהפכת אוגוסט. הביצוע שיחזר את הרגע בו בוצע לראשונה ההמנון הלאומי ( טיין קוואן קה ) במהלך עצרת בהאנוי ב-19 באוגוסט 1945, כדי להראות תמיכה בחזית וייט מין. בשנים האחרונות צצו עיבודים רבים ושונים לשיר, כולם שומרים על הטון המלכותי והעוצמתי שלהם.

עותק בכתב יד של "Tiến quân ca" (שיר הצעידה) מאת המלחין ואן צ'או, מודפס על כרטיסי הקונצרט "מולדת בליבי". צילום: סופק על ידי המארגנים.

היצירה נוצרה בחורף 1944, כאשר המלחין ואן צאו העביר שיעורים במכללה לאמנויות יפות של הודו-צ'ינה, והתפרנס ממכירת ציורים וכתיבת שירה וסיפורים קצרים. במהלך שהותו בהאנוי, הוא שהה אצל חברים. באותה תקופה, תושבי האנוי סבלו מרעב, ולכן ציוריו של ואן צאו לא נמכרו היטב. מדי יום הוא נאלץ להסתמך על חבריו האמנים למזון ולעזרה בעבודתו.

הוא שוכנע להצטרף למהפכה על ידי וו קוי, חבר בצבא וייט מין. בעוד שואן צאו היה להוט לקחת נשק ולהילחם, וו קוי הטיל על המוזיקאי משימה תרבותית: לחבר שיר צעידה כדי להגביר את המורל של צבא ההתנגדות.

בזיכרונותיו, "מדוע כתבתי את שיר הצעידה", מספר המלחין על אחר הצהריים לאחר שקיבל את משימתו. הוא שוטט ברחובות עד שנדלקו פנסי הרחוב. כשראה את הדמויות העניות, כולל ילד, משוטטות ללא מטרה בצד הדרך, הוא נזכר באחיינו בן השלוש שנעלם, ודמעות עלו בעיניו. באותו לילה הוא כתב את התווים הראשונים של שיר הצעידה .

הוא כתב את השיר בעליית הגג הצפופה של בית מספר 45 נגוין ת'ונג היין, ליד חלון המשקיף על בית בן שתי קומות. כאן, המוזיקאי שמע לעתים קרובות את קול עגלות השוורים הנושאות את גופותיהם של אלו שמתו מרעב לחאם ת'יאן.

"לא החזקתי אקדח, לא הצטרפתי לשום יחידה חמושה. אני רק כותב שיר. לא הייתי באזור מלחמה, רק ברחובות רחוב גה, רחוב האנג בונג ורחוב אגם הואן קיאם שאני רגיל ללכת בהם. לא פגשתי את חיילי המהפכנים שלנו מקורס האימונים הצבאי הראשון. ואני יודע איך הם שרים. הנה, אני חושב על איך לכתוב שיר פשוט שהם יוכלו לשיר", כתב המוזיקאי.

הוא כתב וערך את השיר במשך ימים, במהלך חודשי החורף הקודרים, כאשר השורות הראשונות:

"הצבא הוייטנאמי צועד ממשיך."
מאוחדים בלב להציל את המדינה.
"צעדים מהדהדים בדרך הארוכה והמשובשת."

בבית השני, הוא מדמיין את דמותו של הדגל האדום עם כוכב צהוב מתנופף בין ירוק ההרים והיערות:

"הצבא הוייטנאמי צועד ממשיך."
כוכב הזהב מתנופף ברוח.
"להוביל את עמנו ואת מולדתנו אל מחוץ לסבל."

המלחין רצה שהשיר יהיה לא רק לתלמידי קורס האימונים הצבאי האנטי-יפני ולחיילים הנלחמים, אלא לכלל האומה, ומכאן השורה "קדימה! בואו נתקדם יחד". לאחר שסיים את השיר, הוא הפקיד אותו בידי הקצין וו קוי. באותו אחר הצהריים, המלחין קיבל גם את המשימה לנהל את בית הדפוס הסודי פאן צ'ו טרין, לעצב את העיתון דוק לאפ (עצמאות) ולהדפיס מסמכים עבור החזית הווייט מין. המשורר נגוין דין טי היה אחראי על תוכן העיתון. מכיוון שהכותב לא יכול היה לתמלל את התווים המוזיקליים, המלחין ואן צאו נאלץ ללכת ישירות למתקן הדפוס הסודי בכפר באט טראנג כדי לכתוב ולהדפיס באופן אישי את " שיר הצעידה" בגיליון הראשון של דוק לאפ . השיר נשלח לאחר מכן לשדות קרב ברחבי המדינה.

באוגוסט 1945, כינס הוועד המרכזי של המפלגה והנשיא הו צ'י מין את הקונגרס הלאומי בטאן טראו. המשורר נגוין דין טי הציג שלושה שירים: " השמיד את הפשיזם", אותו הלחין בעצמו, יחד עם " חייל וייט מין" ו"שיר הצעידה" מאת ואן צ'או. הנשיא הו צ'י מין החליט לבחור ב"שיר הצעידה" כהמנון הלאומי.

ב-19 באוגוסט 1945, לפני שאנשי האנוי צעדו לתפיסת השלטון בבית הממשלה הצפוני, ניצח המלחין ואן צאו על מקהלת החלוצים הצעירים כדי לבצע שיר בכיכר מהפכת אוגוסט.

ב-2 בספטמבר 1945, בכיכר בה דין, עשרות אלפי אנשים שרו שירים והקשיבו לנשיא הו צ'י מין לקרוא את הכרזת העצמאות, ובכך הולידה את הרפובליקה הדמוקרטית של וייטנאם.

המלחין ואן צ'או כתב בזיכרונותיו: "כאשר שמעתי את קולותיהם של עשרות אלפי אנשים שרים, התרגשתי עמוקות ודמעות עלו בעיניי. והבנתי שההמנון הלאומי , או 'שיר הצעידה', כבר לא שלי; כעת הוא שייך לעם."

ב-2 במרץ 1946, האסיפה הלאומית קיימה את מושב המליאה הראשון שלה בתיאטרון הגדול, ובחרה ממשלה חדשה עם הנשיא הו צ'י מין כיו"ר. במהלך המושב שדן בהמנון הלאומי , הציעו כמה נציגים את " וייטנאם, פנינת שמי המזרח" של הונג לאן כתחליף. המלחין נגוין דין טי קם מיד והוביל את שירת "טיין קוואן קה" (שיר הצעדה) , וכל האולם הצטרף. איש לא הזכיר שוב את שינוי ההמנון הלאומי .

בשנת 1981 הושק קמפיין ענק לחבר שיר תחליף להמנון הלאומי , אך בסופו של דבר, האסיפה הלאומית החליטה לשמור על " טיין קוואן קה" ( שיר הצעדה). במשך 80 השנים האחרונות, היצירה הייתה שזורה בהיסטוריה של האומה, ויצרה זיכרונות עמוקים עבור דורות רבים של אנשים וייטנאמים.

המלחין ואן קאו. צילום: הצלם Nguyễn Đình Toán

המלחין אן הייאו – בנו של המלחין אן ת'וין – מאמין שהשיר הפך לסמל לחיוניות האומה ולאופי העם הווייטנאמי. "המילים פשוטות אך עמוקות, מאשררות פטריוטיות. המנגינה קלה לזכירה, קלה ללמידה וניתנת להזדהות עם ההמונים. מבנה השיר הדוק. אני תמיד מרגיש הרבה רגש כשאני מקשיב לשיר הזה", אמר המלחין.

בהתאם לרצונו של המלחין, בשנת 2016, תרמו אשתו וילדיו את "שיר הצעדה" למדינה .

המלחין ואן קאו נולד ב-15 בנובמבר 1923 בהאי פונג ונפטר ב-10 ביולי 1995. הוא היה אמן בעל השפעה במוזיקה המודרנית הוייטנאמית ונחשב למודל של גאון בהיסטוריה של התרבות והאמנויות. למרות שלא עבר הכשרה מוזיקלית רשמית, הוא הפגין את כישרונו עוד לפני גיל 20 עם שירים ליריים רומנטיים כמו "Bến xuân", "Suối mơ", "Thiên Thai" ו-"Trương Chi".

לאחר שהצטרף לתנועה המהפכנית בגיל 21, הוא הלחין שירי גבורה רבים כמו " שיר הצעידה " , "אפוס נהר לו ", "צועד לעבר האנוי" ו"הכפר שלי". בנוסף להלחנת מוזיקה, הוא גם כתב שירה, צייר וכתב לעיתונים. המלחין ואן צ'או זכה לאחר מותו בפרס הו צ'י מין לספרות ואמנויות בשנת 1996.

מקור: https://baohatinh.vn/tien-quan-ca-bai-hat-gan-voi-lich-su-dan-toc-post294888.html