טעם מתוק בפה

באזור ההררי של דין הואה, בין המנות הכפריות, לחאו-סלי - פופקורן אורז פשוט - יש מקום מיוחד בליבם של אנשי הטאי. על פני השטח, מדובר בסך הכל בגרגרי אורז דביקים תפוחים, מעורבבים עם מולסה זהובה וקצת ג'ינג'ר חריף. אבל מאחורי הפשטות הזו מסתתרת פילוסופיה: אנשים שיודעים איך להתאחד ולחלוק ייצרו כוח מתמשך.

חאו-סלי, מתנה כפרית, אהובה על אנשים רבים כשהם נהנים מתה.

כדי ללמוד על חאו-סלי, פגשתי את גברת נגוין טי הא, בכפר באי לן, בקומונה דין הואה. במשך יותר מעשר שנים, היא הייתה האחראית על הכנת חאו-סלי לפסטיבל לונג טונג, מה שמראה את האמון של כל הקהילה בה.

גברת הא סיפרה את סיפור מקצועה בקול נלהב ומלמד כאחד: כדי להכין חאו סלי טעים, עליכם להתחיל עם האורז. אורז דביק או אורז דביק צהוב הוא היקר ביותר. יש להשרות אותו במשך שעתיים, להוציא אותו, ואז לערבב פנימה מעט קורנפלור או קמח אורז כדי שהאורז הדביק לא יידבק יחד בעת אידוי. יש לפקח בקפידה על החום, וכשהוא רק מבושל, עליכם להוריד אותו מהכיריים. אם תגזימו, האורז יהיה רך ויהרוס.

אורז דביק מבושל נותנים להתקרר, מגולגלים, ואז נותנים למשך הלילה לפני טחינתו עד שגרגרי האורז שטוחים. תהליך הצלייה אינו קל כפי שרבים חושבים. הסוד של גברת הא הוא לצלות רק כחצי קערת אורז בכל פעם, כך שגרגרי הפופקורן יתרחבו באופן שווה ויהפכו לפריכים. לבסוף, מערבבים הכל עם המולסה ומבשלים עד לקבלת תערובת סמיכה ודביקה כמו סוכריות. שימוש במולסה הוא עדיין הטוב ביותר, המתיקות טהורה וחודרת - גברת הא גילתה עוד.

בשנים האחרונות, כשמכינים עוגות, אנשים יכולים להוסיף שומשום, בוטנים או אורז ירוק, אבל בשבילה, נשמת העוגה היא עדיין הריח החם והחריף של ג'ינג'ר והניחוח הקלוש של מולסה.

בזיכרונות ילדותה של גברת הא, טט הוא הלילות שבהם כל המשפחה מתאספת סביב המדורה כדי להכין חאו-סלי. עשן מכסה את קירות המטבח, ריח מתוק של מולסה מתפשט. הילדים מחכים בקוצר רוח שהעוגה תתקרר כדי שיוכלו לשבור חתיכה. מכיוון שאין דרך לשמר את העוגה, היא נשארת פריכה רק במהלך היום, כך שבכל טט, משפחתה מכינה אותה ללא הרף, מנה חדשה בכל יום.

חאו-סלי הייתה מתנה יקרה של אנשי הטאי, שהונחה בחגיגיות על המזבח בחגים, כפרס לילדים, וכמתנה שהחליפה שכנים. לפני הופעת הממתקים התעשייתיים, בכפרי אנשי הטאי בדין הואה, זו הייתה כמעט המתיקות היחידה של טט.

כיום, כשהחיים שופעים יותר, ממתקים מוצגים בכל מקום בסופרמרקטים, חאו סלי עדיין נוכח על מגשי אנשי הטאי בכל אביב, בכל מפגש משפחתי. לא בגלל שזה מתוחכם או מפואר, אלא בגלל שזה נושא זיכרונות. אנשים אוכלים חאו סלי כדי לזכור את צליל המרגמה הסואן, כדי לזכור את המטבח החמים והמעושן, כדי לזכור את השיתוף של הקהילה באזור המלחמה הישן.

שם העוגה כנראה אומר הכל: "Khâu" פירושו אורז, "Sli" פירושו דביקות. גרגירי האורז הנפרדים קשורים יחד על ידי מולסה. כמו בני אדם, רק כשאנחנו יודעים איך להתאחד ולחלוק נוכל ליצור כוח. מסר זה דרך עוגה פשוטה עובר מדור לדור, מעונת טט אחת לאחרת.

בין אינספור המתנות המודרניות, לחאו-סלי עדיין מעמד משלו, הוא לא רק מופיע על המגש אלא "משקלו" נמצא גם בתודעת הקהילה כסימן תרבותי שאינו דוהה בקלות. על מזבח המשפחה בכל טט, חתיכת חאו-סלי מונחת בצורה מסודרת כאיחול לשלום וסולידריות הנשלחת לצאצאים.

אני תוהה, מה הפך את הקאו-סלי לכל כך עמיד? אולי, זו הפשטות כמו הכנות של אנשי הטאי בכל חתיכת עוגה. פרוסה קטנה מספיקה כדי לעורר כל כך הרבה זיכרונות חמים מהימים עברו, מעונות האיחוד. ואז, בכל פעם שאנחנו רחוקים מהבית, כולם יזכרו את הכפר, יזכרו את הצליל הסואן של הלמות העלי ליד האש, כך שבליבנו תהדהד קריאה נלהבת: "בואו נלך הביתה!".

מקור: https://baothainguyen.vn/tin-moi/202509/vi-ngot-trong-khau-sli-2243b8f/