מתיקות בחאו-סלי

באזור ההררי של דין הואה, בין המאכלים המסורתיים הרבים, לחאו-סלי - עוגת אורז תפוח פשוטה - יש מקום מיוחד בליבם של אנשי הטאי. כלפי חוץ, מדובר בסך הכל באורז דביק תפוח מעורבב עם מולסה זהובה ורמז לתבלין ג'ינג'ר. אבל מאחורי הפשטות הזו מסתתרת פילוסופיה עמוקה: אנשים שיודעים איך להתאחד ולחלוק ייצרו כוח מתמשך.

חאו-סלי, פינוק כפרי, הוא מועדף בקרב רבים כשנהנים מתה.

כדי ללמוד עוד על טקס הקאו-סלי, נפגשתי עם גברת נגוין טי הא בכפר באי לן, בקומונה דין הואה. במשך למעלה מעשור היא אחראית על הכנת מנחות הקאו-סלי במהלך פסטיבל לונג טונג, מה שמדגים את האמון שכל הקהילה נותנת בה.

גברת הא סיפרה על מלאכתה בקול לבבי וגם מזהיר: כדי להכין חאו סלי (סוג של עוגת אורז דביקה וייטנאמית) טעימה, צריך להתחיל עם האורז. אורז דביק כמו הזנים "nếp vải" או "nếp cái hoa vàng" הם החשובים ביותר. יש להשרות את האורז במשך שעתיים בלבד, לאחר מכן לסנן אותו ולערבב פנימה מעט קורנפלור או קמח אורז רגיל כדי שהגרגירים לא יידבקו זה לזה בעת אידוי. יש לשלוט בקפידה על החום; יש להסירו מהאש מיד לאחר בישול מלא. אם הוא מבושל יתר על המידה, האורז יהפוך רך, והמנה תיהרס.

האורז הדביק המבושל מתקרר, לאחר מכן הגרגירים מתנפחים ונשארים למשך הלילה לפני כתישה כדי לרדד אותם. תהליך הצלייה אינו קל כפי שרבים חושבים. הסוד של גברת הא הוא לצלות רק כחצי קערת אורז בכל פעם, כך שגרגירי האורז התפוחים מתרחבים באופן שווה ויהפכו לפריכים. לבסוף, הכל מעורבב עם מולסה סמיכה ודביקה, כמו סוכריות. "השימוש במולסה הוא עדיין הטוב ביותר; המתיקות הזו כל כך עדינה וחדירה", גילתה גברת הא.

בשנים האחרונות אנשים הוסיפו לעוגה שומשום, בוטנים או אורז תפוח, אבל עבורה, נשמתה של חאו סלי נותרה הארומה החמה והחריפה של ג'ינג'ר והניחוח העדין של מולסה.

בזיכרונות ילדותה של גב' הא, טט (ראש השנה הירחי) היה חג של לילות בהם כל המשפחה התאספה סביב האש והכינה "קאו-סלי" (סוג של עוגת אורז וייטנאמית). עשן דבק בקירות המטבח, וניחוח מתוק של מולסה מילא את האוויר. הילדים חיכו בקוצר רוח לעוגות שיתקררו כדי שיוכלו לשבור חתיכה. מכיוון שלא הייתה דרך לשמר אותן, העוגות היו פריכות רק ליום אחד, כך שבכל טט, משפחתה הכינה אותן ברציפות, מנה חדשה בכל יום.

חאו-סלי היה בעבר מתנה יקרה של אנשי הטאי, שהונחה בכבוד על מזבחות במהלך חגים, ניתנה כפרס לילדים, והוחלפה בין שכנים. לפני הופעת הממתקים התעשייתיים, בכפרי הטאי של דין הואה, זה היה כמעט הממתק היחיד של טט (ראש השנה הירחי).

כיום, עם חיים נוחים יותר וסופרמרקטים עמוסים בממתקים, חאו-סלי (סוג של עוגה וייטנאמית) עדיין נוכח על שולחנות הסעודה של אנשי הטאי בכל אביב, במהלך מפגשי משפחות. זה לא בגלל שזה מורכב או מפואר, אלא בגלל שזה נושא זיכרונות. אנשים אוכלים חאו-סלי כדי לזכור את הצליל הקצבי של המכתש והעלי, את המטבח החם והמעושן ואת הרגשות המשותפים של הקהילה באזור המלחמה לשעבר הזה.

שם העוגה כנראה אומר הכל: "חאו" פירושו אורז, ו"סלי" פירושו להיצמד זה לזה. גרגירי האורז הרופפים קשורים יחד על ידי מולסה. בדיוק כמו אנשים, רק באמצעות אחדות ושיתוף ניתן ליצור כוח. מסר זה מועבר דרך עוגה פשוטה שעוברת מדור לדור, מעונת טט אחת לאחרת.

בין אינספור מעדנים מודרניים, לחאו סלי (סוג של עוגת אורז וייטנאמית) עדיין יש מקום מיוחד משלו, לא רק כשהוא מופיע על שולחן הסעודה, אלא גם נושא משקל משמעותי בתודעת הקהילה כסמל תרבותי מתמשך. על מזבח האבות במהלך טט (ראש השנה הוייטנאמי), חתיכת חאו סלי מונחת בקפידה כאיחול לשלום ואחדות לדורות הבאים.

אני תוהה, מה העניק לקהאו-סלי את החיוניות המתמשכת שלו? אולי זו הפשטות, כמו החיבה האמיתית של אנשי הטאי, הטבועה בכל חתיכת עוגה. פרוסה קטנה מספיקה כדי לעורר זיכרונות חמים מימים עברו, מעונות של איחוד. וכך, בכל פעם שרחוקים מהבית, כולם יזכרו את הכפר שלהם, את הצליל התוסס של העלי דופקים אורז ליד האח, וקריאה נוגעת ללב תהדהד בליבם: "בואו נלך הביתה!"

מקור: https://baothainguyen.vn/tin-moi/202509/vi-ngot-trong-khau-sli-2243b8f/