וייטנאם עדיין "שלי"

לאורך תהליך יצירת חוברת הקומיקס "Living", גילתה הסופרת האי אן היבטים של אמה (הבמאית האי לין) שלא הכירה, כמו גם חלקים מההיסטוריה והתרבות הוייטנאמית שמעולם לא שמעה עליהם...

הסופר Hai Anh (במרכז) בהשקת הספר בווייטנאם. (צילום: Giang Ngoc)

בשיתוף עם TG&VN , אמרה האי אן שהיא מבינה כעת שוייטנאם שייכת לא רק להוריה, אלא גם לה. בפרט, העובדה שיצירתה הראשונה פורסמה בווייטנאמית מוכיחה את האהבה שלה למולדתה ולשורשיה... נולדתי וגדלתי בצרפת, מה הניע אותך לכתוב בביטחון רומן על מלחמת וייטנאם? גדלתי בפריז במשפחה הקשורה עמוקות לשורשיי הווייטנאמיים. אמי הייתה במאית דינמית, שלעתים קרובות נסעה לעבודה כדי להשתתף בפסטיבלי קולנוע או לצלם סרטים משלה. כשהייתי בבית, לעתים קרובות הקשבתי לה משתפת את הרפתקאותיה או סיפוריה מתקופתה באזור המלחמה. בכל פעם שהיו לנו אורחים, היא הייתה מספרת סיפורים מרתקים ולא ייאמנים להפליא. אני חייבת לומר, אמי הייתה מספרת סיפורים נפלאה. אולי הייתי צעירה מדי מכדי להבין לחלוטין, אבל יכולתי לראות את ההבעות המרשימות על פניהם של אנשים בכל פעם ששמעו את סיפוריה. מהר מאוד הבנתי שאמי הייתה מיוחדת מאוד, וכך גם חייה. מאוחר יותר, כשהבנתי שסיפוריה של אמי כבר לא מופיעים בסרטים או בספרות, ידעתי שאני חייבת לספר אותם. אני קוראת קומיקס נלהבת. הרצון לכתוב רומן גרפי על שבע שנותיה של אמי באזור המלחמה הגיע אליי באופן טבעי. בפעם הראשונה בחיי, כמספרת סיפורים שאפתנית, הייתי בטוחה שהספר הזה יתפרסם ושאני צריכה לעבוד עם פאולין - חברתי הטובה ביותר ומאיירת מוכשרת. אז מה הייתה הסיבה והמשמעות של הכותרת "חי"? תמיד ידעתי שהכותרת תהיה בווייטנאמית. זה היה ברור כי זו השפה שמחברת אותי לאמי ולשורשים שלי. הדגשתי זאת בפני המו"ל הצרפתי, למרות שהכותרת תהיה קשה לצרפתים למצוא באינטרנט כי אין להם סימני דיאקריטיים על המקלדות שלהם. "חי" הייתה המילה הראשונה שעלתה לי בראש כשאמי התחילה לשתף את סיפורה. זו תמיד הייתה מילה וייטנאמית שאהבתי. מצאתי אותה יפה מאוד, וכמובן, אהבתי את המשמעות שלה. זיכרונותיה של אמי הם מדהימים, אבל זה פשוט סיפור חייה, וגם חייהן של נשים רבות אחרות באזור המלחמה במהלך המלחמה. בסופו של דבר, קראתי לזה " חי" כי רציתי שסיפורה של אמי יחיה לנצח. שיתפת שבעבר חשבת שהתרבות הצרפתית היא שלך, בעוד שהתרבות הוייטנאמית שייכת להוריך. כיצד זה השתנה? בשלוש שנות העבודה על " לחיות ", גיליתי חלקים באמי שלא הכרתי, כמו גם חלקים מההיסטוריה והתרבות הוייטנאמית שמעולם לא שמעתי עליהם. חזרתי לווייטנאם לעתים קרובות יותר כדי לראיין ולפגוש את אמי. בשנת 2020, במהלך מגפת הקורונה, התאהבתי בהו צ'י מין סיטי ועברתי לכאן. אני מרגיש שככל שגדלתי, וייטנאם היא לא רק של ההורים שלי אלא גם שלי.

עטיפת חוברת הקומיקס "Living". (מקור: הוצאת קים דונג)

הבמאית וייט לין אמרה פעם שיש לה שיטה מיוחדת מאוד ללימוד וייטנאמית ולעזור לבתה לא לשכוח את שפת האם שלה. האם תוכלי לשתף פרטים נוספים על שיטה זו? שלא כמו ילדים וייטנאמים אחרים שגדלים בחו"ל, תמיד סירבתי ללמוד וייטנאמית עם מורה. אמרתי להורים שלי שאם אכריחו אותי ללמוד וייטנאמית בבית הספר, אתחיל לשנוא אותה. ובכל זאת, הוריי מצאו בסבלנות דרכים לשמור על וייטנאמית בבית ולימדו אותי את השפה היפה הזו כדי שאוכל לדבר, לקרוא ולכתוב כפי שאני עושה היום. זו לא משימה קלה למשפחות וייטנאמיות שחיות בחו"ל. אני זוכרת שאמי אמרה לי לקרוא כל כותרת בעיתון, לכתוב לה מיילים או מכתבים. בכל קיץ, כשחזרנו לווייטנאם, היא הייתה מציגה אותי בפני חבריה הווייטנאמים ואומרת לי לקרוא כל שלט ברחוב... בעיקר, הוריי ניסו בכל דרך לגרום לי לרצות ללמוד בעצמי, תמיד לרצות להשתפר, ותמיד להיות סקרנית לגבי השפה השנייה הזו. עם אמא שהיא אחת הבמאיות העכשוויות המפורסמות ביותר בווייטנאם, ותואר שני בתרבות וקולנוע בעצמך, האם תמשיך בקריירה של אמך בעתיד? גדלתי במחשבה שלעולם לא אוכל לעשות את מה שאמא שלי עשתה. כעסתי על הקולנוע לזמן מה כי זה לקח את אמא שלי ממני. גם חשבתי שזה עניינה, ולא רציתי לתת לאנשים סיבה להתחיל להשוות אותי אליה. תמיד חשבתי שאני פחות "מגניב" ממנה. אחר כך, כשהגעתי לגיל 20, הבנתי שההורים שלי הטמיעו בי אהבה לקולנוע מגיל צעיר, ובתוך תוכי, גם אני רציתי לעשות סרטים. למדתי בבית ספר לקולנוע ועבדתי בתעשיית הקולנוע בצרפת ובווייטנאם. עזבתי את עבודתי אחרי סיום הלימודים כדי לעבוד בתעשיית הספרים, אבל בקרוב אחזור עם הסרט הראשון שלי. אני מחכה לזה בקוצר רוח! קוראים וייטנאמים די סקרנים ומופתעים שספר על אנשי ומדינת וייטנאם מאויר על ידי אמן צרפתי צעיר. איך שיתפתם פעולה ועבדתם יחד כדי ליצור יצירה כה נפלאה? ראשית, ההשראה של פאולין ל"חיים" הגיעה מהיכרותה איתי מילדות. שנית, היא ליוותה אותי במשך תשעה חודשים בווייטנאם. זה אפשר לה לחוות הרבה על צבע, אווירה ואנשים... אמי ואני גם סיפקנו לפאולין הרבה חומרים היסטוריים וגישה לסרט תיעודי שיצר סבי. היינו צריכים להחליף הרבה מידע בין טקסט לציורים בעת פיתוח העלילה, להתאים את הנרטיב לזרימה חלקה ככל האפשר. הסיפור מתמקד בעיקר במערכת היחסים בין אם לבת, בהעברת רגשות... אנו מקווים שכל קורא יוכל להזדהות ולהרגיש זאת בצורה כלשהי, ללא קשר למקורו. "Living" הוא שתי עבודות הביכורים שלך. עם ההצלחה הראשונית הזו, אילו שיתופי פעולה את מתכננת לעתיד? הייתה לנו הזדמנות לעבוד על רומן גרפי קצר נוסף מיד אחרי *Living* . קומיקס זה עסק בחתולים והיה גיליון מיוחד של המגזין *Métal Hurlant*. זה נתן לנו הזדמנות להתנסות בסיפורת, ז'אנר שאנחנו אוהבים במיוחד. אנו מקווים לעבוד יחד על פרויקטים גדולים יותר, אבל אולי בעתיד הרחוק יותר מכיוון ששנינו עסוקים מאוד.

הסופרת האי אן (מימין) והאמנית הצרפתייה פאולין גיטון. (צילום: ג'יאנג נגוק)

האי אן נולדה בשנת 1993 וגדלה ברובע ה-13 של פריז, צרפת. לאחר שסיימה תואר שני בכלכלה , תרבות וקולנוע, היא הוציאה את ספר הביכורים שלה, * Living *, כסופרת ותסריטאית, בשיתוף פעולה עם האמנית הצרפתייה פאולין גיטון. כיום היא עובדת בתחומי האודיו-ויזואלי והפרסום, ומטיילת בין וייטנאם לצרפת. יחד עם *Living* ופעילויות נוספות, היא זכתה בתואר "אחת הפנים הצעירות הבולטות מתחת לגיל 30 באסיה בשנת 2023" על ידי מגזין פורבס . *Living* הוא סיפורה של אם המספרת לילדה על זמנה בג'ונגל במהלך מלחמת וייטנאם. בין השנים 1969 ל-1975, הדמות הראשית בילתה שבע שנים עם פעילים מהפכניים. על רקע המלחמה, הדמויות עובדות באזור ההתנגדות, לומדות, יוצרות סרטים ותורמות למאמץ ההתנגדות. דרך סיפור המסופר מנקודת מבטה של ​​אם לבתה, ועם איורים עזים, חוברת הקומיקס מתארת ​​את דמותה של נערה צעירה המסתגלת לחיים במהלך מלחמת ההתנגדות, כמו גם את קשרי הנעורים בין שני דורות - אם ובת, התנגדות ושלום, וייטנאם וצרפת. הספר, שיצא לאור בצרפת בתחילת 2023, הרשים במהירות את הקוראים הצרפתים עם 8,000 עותקים שנמכרו. בתחילת 2024, הוא עקף ספרים מאוירים רבים בשפה הצרפתית, זכה בפרס השופטים העתיק לשנת 2024 ויצא לאור בתרגום וייטנאמי במרץ האחרון.

Baoquocte.vn