פרידה מהסופרת והמתרגמת מאי סון

Việt Nam•28/12/2023

הסופרת והמתרגמת Mai Sơn, ששמה האמיתי הוא Nguyễn Minh Sơn, נולדה ב-10 בספטמבר 1956, והייתה תלמידה בבית הספר Trần Quốc Tuấn ב-Quảng Ngãi . מאוחר יותר, הוא ומשפחתו עברו לפאן ראנג, נין ת'ון.

בשנת 1988, לאחר שסיים את שירותו הצבאי , הוא ואחיו הצעיר, נגוין מין טואן (קאו טואן), חזרו לעבוד בבין תואן. הוא היה חבר בוועד הפועל בשתי הקדנציות הראשונות של אגודת הספרות והאמנויות של בין תואן (קדנציה א': 1988-1993, קדנציה ב': 1993-1998), ומילא תפקידים כראש משרד וסגן עורך ראשי של מגזין הספרות והאמנויות של בין תואן (בין קסאן). הסופר והמתרגם מאי סון היה ציר בכנס הסופרים הצעירים השלישי בדצמבר 1985, שאורגן על ידי אגודת הסופרים של וייטנאם. לאחר שעבר להו צ'י מין סיטי, הוא השתתף בעריכת העיתונים מוק טים וחאן קוואנג דו. מספר שנים לאחר מכן, הוא הוזמן לעבוד בוועדת העורכים של אוניברסיטת הואה סן. במהלך תקופה זו, אשתו, פואנג, נפטרה עקב מחלה קשה. הוא התגבר על צערו והתמקד בלימוד עצמי, כתיבה, תרגום ועריכה של ספרים ועיתונים. הוא פרסם 12 ספרים בז'אנרים שונים של פרוזה, קומפילציה ותרגום, ביניהם: "101 פילוסופים" (הוצאת טרי ת'וק, רבעון שני, 2007), "החפץ המוזר שעל ראשי" (קובץ סיפורים קצרים, 1997), "סיפורת" (קובץ סיפורים קצרים, 2003), "היקום באטום" (2008), "סיפורה של הפילוסופיה" (2005)...

הסופר והמתרגם מאי סון, יחד עם הסופר לה מין קואה, ייצגו את וייטנאם בפסטיבל הספרות האסייתי-אפריקאי הראשון (JAALFOC), שנערך בין ה-7 ל-14 בנובמבר 2007 בג'ונג'ו, דרום קוריאה. פסטיבל זה נועד ליצור קשרים חדשים בין סופרים, ובמיוחד אלו מאסיה ומאפריקה, ולחזק את קולם של הסופרים בעולם העכשווי. במפגש של כ-100 סופרים משתי היבשות, הוא הציג בהצלחה את מאמרו "המימד הפילוסופי של דמויות בדיוניות".

כתיבתו של מאי סון מעוצבת בקפידה, מעוררת השראה רבה, והוא מרבה להתייחס לסוגיות חברתיות והומניסטיות בעלות חשיבות כללית גבוהה. הסופר לה מין קואה העיר לאחר קריאת קובץ סיפוריו הבדיוניים: "מאי סון אינו מתאר ישירות את המציאות היומיומית שאנו רואים - האבק, הוויכוחים, המחלוקות, התנועה והתיקים הפליליים. המחבר מסתמך על פרטים ספורים, על נגיעות עדינות באישיותן של הדמויות, כדי לפתח רעיונות ספרותיים עשירים."

כאשר השיק את ספרו "קסם המילים" (הכולל 5 חלקים: קריאת ספרות וייטנאמית, קריאת ספרות זרה, קריאה ודיון בפילוסופיה, ראיונות וכתבים קצרים על סיפורים קצרים), הוא זכה לשבחים רבים גם מחבריו הספרותיים. הסופר נגוין נאט אן הצהיר: "רבים מכתביו של מאי סון הגיעו לרמת הקסם של המילים".

לאחר שהכרתי אותו במשך עשרות שנים, כמו אחים, ולאחר שהקשבתי לווידויים הרבים והנוגעים ללב שלו, לעולם לא אוכל לשכוח את דבריו העמוקים על מקצועו: "כשאעזוב את העולם הזה, אני מקווה שכל מה שיישאר ממני הוא רוח טהורה שנוצרה על ידי רעיונות." בכל הנוגע לתרגום, הפילוסופיה שלו נתמכת גם על ידי מתרגמים מוכשרים רבים.

"לא משנה מה אתם מתרגמים, אתם לא צריכים להתמקד רק במיצוי השפה עצמה... אתם צריכים לקרוא אותה קודם כדי להתעמק באווירה שלה."

במהלך כהונתו כראש מחלקת ההוצאה לאור באוניברסיטת הואה סן, הסופר והמתרגם מאי סון ארגן בהתלהבות סמינר בנושא "הקיסר והיופי", ספרו המתורגם הראשון של בני, נגוין וו הונג. השקה זו סימנה אבן דרך משמעותית בקריירה של הונג; למעלה מ-50 סופרים ומתרגמים נכחו באירוע. אני מבין שלא רק שהוא מילא תפקיד מרכזי בפיקוח על קומפילציה, תרגום ופרסום של למעלה מ-100 פרסומים בסדרת הספרים היוקרתית הואה סן, אלא שהוא גם ארגן אירועים ספרותיים ופילוסופיים רבים שזכו לשבחים רבים.

בערב חג המולד, 25 בדצמבר 2023, בחצות, נפטר הסופר והמתרגם מאי סון בביתו בצומת דונג גו, אפ מוי 1, קומונה מיי האן נאם, מחוז דוק הואה, מחוז לונג אן. הקהילה הספרותית של פאן טיאט וסייגון התאבלה עמוקות על מותו, והרשתות החברתיות הוצפו מיד בהודעות ובתנחומים למשפחתו. הייתי המום והרוס מהחדשות, המום מצער הפרידה, משום שהוא ואני היינו קרובים וחובבים זה את זה במשך זמן רב; הוא היה טוב לב ואהב אותי ואת משפחתי כמו קרובי משפחה קרובים. מהימים הראשונים (בסביבות 1994), כשהתחלתי את דרכי בעולם הספרות, הוא היה זה שהדריך אותי, והציע לי מה לכתוב ואיך לכתוב. אני אסיר תודה לו, מורה מסור וחסר תנאי. הקשר בינינו העמיק בהמשך. כשהוא גר בביתו ברחוב טראן הונג דאו בפאן טיאט, אשתו, פואנג, נהגה לבשל לי ארוחות. בכל פעם שהלכתי לפאן טיאט, הייתי עוצר שם לנוח. ביתו היה תמיד מלא בחברים מעולם האמנות והתרבות; הוא היה זה שאיחד אמנים וסופרים רבים מהעיר פאן טיאט לפני ואחרי 1975. כשמשפחתו עברה לסייגון, התארחתי בביתו עם ילדיי בזמן שהם ניגשו לבחינות הכניסה לאוניברסיטה. הוא דאג להכל, מארוחות ועד לינה, ותמיד הציע עצות נחוצות.

בעשורים של אינטראקציות ספרותיות שלי מצפון לדרום, מעולם לא פגשתי סופר מתחשב וחביב כמוהו; עם אותו חיוך עצוב, יפה וגברי שתמיד על שפתיו, הוא חי חיים של חוסר אנוכיות ואהבה כנה לכולם. אני מעריץ אותו על רצונו החזק; הוא לימד את עצמו אנגלית ופילוסופיה עד כדי כך שהפך למתרגם בעל שם, הוא לימד את עצמו כתיבה והפך לסופר מפורסם. אבל אני מעריץ אותו עוד יותר על אהבתו הבלתי מותנית לאנשים סביבו ולחבריו.

מָקוֹר