קרפיון עשב מבושל עם גלנגל של גיסתה

(NLDO) - הפעם הראשונה שאכלתי קרפיון עשב מבושל עם גלנגל הייתה לפני יותר מעשר שנים, כשעקבתי אחרי אהובי, כיום בעלי, לעיר הולדתו כדי לחגוג את חג טט ולפגוש את משפחתו.

חמותי נפטרה מוקדם. היו רק שתי אחיות במשפחה. הייתה לה משפחה משלה והיא גרה ליד הבית שחמותי השאירה מאחור. חודש קודם לכן, כשהיא שמעה את אחיה הצעיר מודיע שהוא מביא את חברתו הביתה כדי לפגוש את המשפחה, היא בילתה ימים רבים בניקיון ביתה של אמי. היא החליפה את השמיכות והמזרן. היא בחרה בשמיכת כותנה עבה ורב-שכבתית כי היא חששה שאני, מהדרום, לא אהיה רגיל למזג האוויר הקר בצפון. היא הכינה דברים רבים אבל לא הכינה מטבח. היא אמרה, "בואי ותאכלי, אני לא צריכה לבשל".

אני זוכרת שהיום הזה היה הלילה הראשון של השנה החדשה. הלכתי אחרי בעלי כדי לאחל לקרובי משפחתו שנה טובה, וכשהגעתי הביתה כבר היה חשוך. היה קר. ברגע שדחפתי את הדלת, היה סלסלה מכוסה על השולחן. בפנים היו קרפיון עשב מבושל עם גלנגל, כרוב כבוש עם צ'ילי ורוטב דגים, מרק דגים חמוץ ואורז לבן עדיין חם.

קרפיון עשב מבושל עם גלנגל בארוחת המשפחה שלי

בדיוק פתחתי את מכסה הסל כשהיא שמעה את קולה מחוץ לדלת: "תאכל כל עוד חם. למה הלכת כל כך רחוק? את לא קרה ואת רעבה?" עם זאת, היא קפצה על אופניה ודהרה משם, קולה עדיין מהדהד: "אני הולכת הביתה להאכיל את התאו, או שהוא יפרוץ לאסם."

זו הייתה הפעם הראשונה שידעתי שגלנגל משמש לבישול דגים, אז לא הייתי רגילה לריח. בכמה ביסים ראשונים של אורז אכלתי רק כרוב כבוש טבול ברוטב דגים. בעלי עודד אותי, "רק תנסי קצת, ואז לאט לאט, הארוחה הבאה תהיה טעימה." למעשה, לא הייתי צריכה את הארוחה הבאה, מהביס השלישי יכולתי להרגיש את הטעם השומני, את בשר הדג המוצק. עצמות הדג בושלו על האש יותר מדי זמן, אז הן היו רכות ונמסות.

בעלי סיפר לי שאנשים כאן מרבים לבשל קרפיון עשב לטט. משפחות עשירות היו קונות דגים גדולים במשקל 5-6 קילו. הדג מבושל עם בטן חזיר. מבושל שוב ושוב. הדג מתובל היטב. הבשר מוצק. העצמות רכות. כדי להפוך את הדג המבושל לטעים יותר, יש אנשים שמטגנים קלות את שני הצדדים או צולים אותו על גחלים לוהטות עד שהוא נצרב. באותה שנה, משפחת גיסתי לא הייתה עשירה במיוחד, אבל נתח הדג שהיא הביאה ביום הראשון של טט, מהעמוד השדרה ועד לעור הבטן, היה כמעט באורך יד.

ברגע שהארוחה הסתיימה, ראיתי את אחותי עומדת בפתח הדלת ואומרת, "תשאירי את הכלים ומקלות האכילה, אקח אותם הביתה לשטוף." אחותי שאלה אם הדג טעים. בזמן ששיבחתי אותו, בעלי העיר שהוא קצת מתוק מדי. אחותי הסבירה שלפני שחזרתי, היא שאלה כמה אנשים שהיו בדרום, ורבים אמרו שהכל שם מתוק. אנשים שם לא יכלו לסבול את הקור. חלקם אפילו היו צריכים להכין תנור פחמים לכלתם כדי להתחמם... אחותי דאגה שגיסתה לעתיד לא תהיה רגילה למזג האוויר ולאוכל בכפר, אז כשהיא צלה את קרפיון העשב, היא הוסיפה עוד סוכר, משהו שמעולם לא עשתה קודם לכן.

אני זוכרת, באותה שנה חזרתי מנסיעת עסקים לטרואנג סה שנמשכה כמעט חודש. גופי היה שרוף מהשמש, פניי היו כהות, בעוד שבעלי זכה לשבחים כ"האיש הכי יפה בכפר". היינו כמו זוג לא מתאים. גיסתי תמיד הסבירה לכולם "היא בדיוק חזרה מטיול לאיים", ורמזה ש"הכיעור הזה זמני, הוא בדרך כלל יפה".

ביליתי יותר משבוע בחגיגת טט בעיר הולדתו של בעלי לעתיד, אבל לא הרגשתי מוזרה בכלל, למרות שהיו מנות שטעמתי בפעם הראשונה, אנשים שפגשתי בפעם הראשונה, או ניבים שהייתי צריכה לשאול עליהם כמה פעמים כדי להבין... הכל בזכותה.

גיסתי - אישה כפרית, מורגלת בשדות ובגנים כל השנה, מעולם לא עוזבת את הכפר אלא קפדנית בכל פרט קטן, כמו הוספת סוכר לסיר הדג המבושל כדי להקל עליי לאכול, עזרה לי להאמין שבחרתי את האנשים שאהבתי לחיי.

מָקוֹר: https://nld.com.vn/ban-doc/cuoc-thi-viet-huong-vi-tet-ca-tram-kho-rieng-cua-chi-chong-20230129110533466.htm