הרים גבוהים ומלכותיים מופיעים לעתים קרובות בספרות ובאמנות, כמו "ההרים הרוחניים" של גאו שינגג'יאן; "הר האשליה" של הואנגפו יושיאנג; "על פסגת הענן הצף" של פו דפאנג; ו"הר ברוקבק" (סרט אמריקאי שזכה באוסקר בשנת 2006, בבימויו של אנג לי)...
הפוך את המקור לאבץ
מהעיירה טרונג פואוק, המשכנו בדרך צרה וסלולת, מוצלת ביערות שיטה ירוקים ועשירים, ומשם המשכנו בשביל עפר אל רציף המעבורת. סירת המנוע נסעה במעלה הזרם לכיוון הייפ דוק, וכולם היו להוטים. הנהר הכחול והצלול זרם בין הגבעות המתגלגלות. במרחק, פסגת קא טאנג בלטה על רקע השמיים בגוון אינדיגו מלכותי ומסתורי.
איתי נסע מר נגוין טאן לאי, כבן 70. הוא סיפר שמיד לאחר השחרור, אזור זה היה שומם, הכביש היחיד ניזוק קשות, עם שטחי אספלט וקטעים רבים היו בעיקר חצץ. כעובד בנק בבירת המחוז, הוא אמר שאיסוף כסף הוא עבודה קשה, אבל זה היה כאין וכאפס לעומת הפחד לשאת את הכסף מכאן חזרה לטאם קי.
פעמים רבות נאלצנו להסתמך על גרילה מקומית או מחוזית לעזרה, או לחכות לרכבים מיחידות צבאיות שיסיעו אותנו... נזכר לאי, ואז המשיך: "כבחור צעיר, כבר הרגשתי את הקושי, אבל הכי ריחמתי על המורות מהשפלה שבאו לכאן. באזור המרוחק, היער וההרים העמוק הזה, הגשם היה עצוב, השמש הייתה עצובה, וכל אחת מהן התגעגעה הביתה כל כך עד שעיניה התנפחו מבכי."
הון קם דה דונג כה מפורסם עד כי נכתבו עליו אינספור רשומות. בקיצור, לשם יש הגייה וייטנאמית, ככל הנראה ניתנה על ידי וייטנאמים שביקרו באזור. הון קם הוא מקום עם שני צוקים הבולטים אל הנהר. מילון האיות והאוצר המילים הוייטנאמי מאת לה נגוק טרו (הוצאת Thanh Tan, הודפס לראשונה בשנת 1959) מסביר: "קם" פירושו נקיק או נחל צר, עם הרים משני צדדיו.
ישנן שתי פרשנויות אפשריות למילה Đá Dừng (סלע עצירה). "עצירה" יכולה להיות פועל, כמו "לעצור", או שם עצם, כמו ב"קיר" או "מבנה דמוי קיר", המתייחס לחומה. לא ברור למה התכוונו הקדמונים, אך שתי הפרשנויות נראות סבירות. הטבע יצר את הצוקים המתנשאים הללו כאן, כאילו כדי לחסום את זרימת הנהר.
חברי הצביע על צוק ולחש, "במהלך השפל, תהיה שם תצורת סלע עם כתובות עתיקות של צ'אם". ידעתי זאת מספרים. ב-BAVH (Bulletin des Amis du Vieux Huế - ידידי הואה העתיקה), האתנולוג הצרפתי אלברט סאלט, שעבד במרכז וייטנאם, תיעד על מיקום זה: "צד סלע עם כתובות, במעלה נהר ת'ו בון, שנחשף רק בשפל, צוק ת'אץ' ביץ', הוא מושא דתי לפולחן עבור הדייגים..."
מאוחר יותר, בשנת 1911, טרח האפיגרפיסט הצרפתי אדואר הובר, פרופסור בבית הספר הצרפתי ללימודי המזרח הרחוק, לבקר באתר ולפענח את הכתובת על ידי לטיניזציה ותרגומה לצרפתית. תוכן הכתובת תמציתי: Cri Campecvaro vijayi mahipati Cri. Prakàcadharmmeti sthàpitavàn Amarecam iha. (תרגום: יחי הקיסר פארקàcdharma, מלך צ'אמפה המפואר. אדון הארץ הזו מקריב קורבן זה לאל שיווה).
קה טאנג, אלף שנים של עננים לבנים
כשאני חושב על כתובות צ'אם, אני מרגיש כאילו נשמתי נסחפת במעלה נהר טו בון, לבי מתעורר לפתע מתחושת נוסטלגיה בת אלף שנים. כמה נהרות זרמו, כמה חיים נולדו ועזבו מהנהר ומרכס ההרים הרחוקים הזה? כמה זמן חיו קהילות הווייטנאמים והצ'אם יחד, עד כדי ערבוב שושלת הדם שלהן ויצרו קהילה חדשה למרגלות הר קא טאנג?
כמעט שעת צהריים, ופסגת הר קא טאנג נצצה בבהירות. האם זה אמיתי, או שמא חלמתי? פתאום נזכרתי שגם הר קא טאנג הטיל את צילו במורד נהר ת'ו במשך אלף שנים, יחד עם התעלומות שדורות מאוחרים יותר ניסו לפענח.
לאחרונה, כתב חוקר הצ'אם העצמאי תאץ' טרונג טוה נגוין על המלחמה בין אנגקור לקמפה, שנמשכה מימי יאן פו קו סרי ג'איה אינדרווארמדבה, והזכיר את הר קא טאנג כדלקמן: "על פי כתובת K.227 (שנתגלתה במקדש באנטאי צ'מר, קמבודיה), המלך סרי יאסוברמן השני תקף את קאמפה והכתיר נסיך קמבודי כמלך הארץ. המלך סרי ג'איה אינדרווארמדבה ארגן מתקפת נגד וצר על צבאו של יאסוברמן השני בהר קטאנג (אולי הר קא טאנג, קוואנג נאם כיום)."
הודות לקרבות הגבורה ולהקרבות של הלוחמים הנושאים את התואר סנג'אק, יאסוברמה השני נמלט. על פי ת'אץ' טרונג טוה נגוין, תקופת שלטונו של שרי ג'איה אינדרווארמדבה, המבוססת על שלוש כתובות בפו אינה נאגאר (נה טראנג) ובמי סון (קוואנג נאם), הייתה בקירוב בין השנים 1163 ל-1183. ת'אץ' טרונג טוה נגוין גם ציין כי שם המקום קטאנג מופיע בכתובת K.227, מה שמוכיח את מקורו בשפת הצ'אם העתיקה. אנו יכולים להתייחס באופן זמני להר קטאנג (צ'ק קטאן) כקא טאנג... את הר קטאנג בנה שרי ג'איה אינדרווארמדבה; לא ידוע אם קיימים שם שרידים כלשהם.
במשך כמעט אלף שנים, עננים לבנים ריחפו מעל פסגת קא טאנג. תגליות חדשות של החוקר ת'אץ' טרונג טוה נגוין חשפו סיפורים רבים הממתינים להיחקר. האם נותרו שרידים? מעולם לא דרכה כף רגלי על פסגת קא טאנג, למרות כמיהתי לעשות זאת.
פתאום נזכרתי שיש לי חברים ואחים צעירים יותר מאזור הגבעות, שאוהבים ספרות ושירה עם נפש אמנותית: הואה נגו האן, טאן וו, טראן קה סון... הואה נגו האן הניחה בצד באופן זמני את חלומותיה הספרותיים אך יש לה סיפורים קצרים שהדהדו בקרב הקוראים, כמו "מחפשים אחר עץ האגר" ו"האגדה הפשוטה של הר קא טאנג"... לטאן וו יש גם מאמרים וזיכרונות מוכשרים, דבריו חדורים באהבה לאזור הכפרי, כמו "קא טאנג - ההר כבית חם".
המלחין טראן קה סון לא רק אוהב את מולדתו, אלא גם מעז לחבר למוזיקה רעיונות משיריו של המשורר האקסצנטרי בגיל העמידה בוי ג'יאנג. בשיחה, טראן קה סון התוודה שהוא אוהב את שירתו של בוי ג'יאנג ומתרגש ממנה מסיבות רבות, כולל חלק מחייו של המשורר כרועה עיזים למרגלות הר קא טאנג - שם הייתה לו שפת סוד מוזרה משלו: "הבטו בי, יקיריי, זהב, שחור ולבן / האם אתם מבינים את הפרחים הסגולים והלבנים? / הרם לאט את הצמיד / אני מוריד אותו לאט סביב צווארך, מנענע אותו..."
בריזה עדינה נשבה על פני הנהר, נושאת את ניחוח המטעים הריחני מהכפר השליו. לרגע הבטתי למעלה אל פסגת קא טאנג. ההר התנשא גבוה, נראה לעין במעומעם בחושך. אבל האור שהשתקף מנהר טו בון היה אתרי, מספיק כדי שאוכל לראות הר קדוש אגדי מטיל את צילו. זה היה כאילו מאה שנים, אלף שנים, או אפילו יותר, הפכו בן רגע לנצח.
[מודעה_2]
מקור: https://baoquangnam.vn/linh-son-goi-bong-3148333.html
תגובה (0)