עונת פריחת הטונג הלבנה בשמיים.

יש עונת פרחים שאינה רועשת, לא מסנוורת, לא נאבקת על אור השמש כמו העץ הראוותני או הדס הקרפי. יש עונת פרחים שקטה אך מדהימה, וזו עונת פריחת עץ הטונג. על מורדות ההרים האינסופיים של קואנג טרי המערבי, שם הגבול בין אדמה לשמיים שביר כמו ענן עשן בערב, עץ הטונג פורח כלחישה בין הטבע לאנושות.

טיילנו דרך ארצות רבות; עצרנו מתחת לחופת פרחי קנולה צהובים כמו שמשות זעירות הזורחות על השדות; נשבנו שובתי בפריחת הבאוהיניה הלבנה המכסה את מורדות הגבעות של צפון מערב וייטנאם כמו ציור ערפילי, אך מעולם לא הרגשנו קלילות ומרחב כה גדול כמו כשעמדנו בין יערות קוואנג טרי המערבית, שם פרחי הטונג נפלו כמו שלג דק. יופי שאינו ראוותני, לא מרשים, אלא עדין כמו אגדה השוכנת בדממה.

זה היה בוקר קיץ מוקדם, כשהרוח עדיין נשאה את הערפל הקריר מהרי טרונג סון. טיילנו עם קריי לואונג, חבר מפאה קו, לאורך הענף המערבי של שביל הו צ'י מין , מתפתל דרך רכס ההרים הגלי החל מקהילת הואנג טאן, עובר דרך קהילות הואנג לין, הואנג פונג, הואנג וייט, ולבסוף לקהילת הואנג לאפ במחוז הואנג הואה שבגובה רב. בתקופה זו של השנה, היער עדיין שמר על אוויר קריר ולח. עשב הקוגון והקנים משני צידי הדרך רשרשו כאילו מספרים סיפורים מהעבר. קריי לואונג אמר, "הגעתם בזמן הנכון. תראו את פריחת עץ הטונג נופלת, מכסה את הקרקע בלבן. אנחנו, אנשי פאה קו, קוראים לזה עונת העננים הנופלים."

אנשי פא קו וואן קיאו בקהילת הואנג פונג שמחים בעונה שבה עץ הטונג פורח.

צחקנו, וחשבנו שזו רק דוגמה. אבל כשהאופנועים שלנו עיקלו על פניה בתחילת קומונה של הואנג טאן, גבעה שופעת פרחים לבנים נפרשה לפנינו, והיינו באמת ללא מילים. עצי הטונג פרצו בפריחה, אשכולות פרחיהם הזעירים בעלי חמישה עלי כותרת כה עדינים ולבנים טהורים. אור השמש הסתנן מבעד לעלים הצעירים, מטיל זוהר ערפילי על הפרחים. כמה עלי כותרת נפלו באיטיות מהענפים, נוגעים בעדינות בקרקע כאילו חוששים להעיר משהו ישן.

עצרנו מתחת לעץ טונג גדול, איש מאיתנו לא דיבר. רק הרוח נשבה, נושאת ניחוח חלוש של פרחים. ריח פרחי הטונג אינו חזק. הוא עדין, כמו נשימה, מורגש רק כשעוצרים באמת, מרגיע את דעתם. ריח כמו טל בוקר הנאחז בעלים, כמו מי מעיין הזורמים דרך חלום. חלום לבן. יש בו ריח של פרחי טונג. יש אישה אורגת בנול שלה, ילד משחרר עלי כותרת כדי לצוף במורד הנחל, צליל של מפוחית ​​פה ממריאה במעלה מעבר ההרים. ובחלום הזה, הפרחים עדיין נושרים - לא לתצוגה, לא מתוך חרטה, אלא כקבלה טבעית, כמו חוק שמים וארץ...

מוקדם בבוקר, כשנפרדנו מהכפר, הבטנו לאחור בפעם האחרונה אל דרכי הבטון החלקות. כמה עלי כותרת של עץ טונג נאחזו בכתפינו. איש מאיתנו לא ניער אותם; במקום זאת, רצינו להיאחז בניחוח המתמשך של ארץ, עונת פרחים ואורח חיים צנוע אך עמוק.

לא פרח הנמכר בשווקים, וגם לא נמצא בחנויות פרחים מפוארות, פרח עץ הטונג קיים בשקט, בעומק ובגאווה בממלכה הפרטית של ההרים והיערות, בדומה לאנשי פא קו וואן קיו באזור זה - שקט אך מתמיד, פשוט אך עמוק, חי בהרמוניה עם הטבע...

מקור: https://cand.com.vn/Chuyen-dong-van-hoa/mua-trau-trang-tren-lung-troi-i765903/