אורגי תרבות וייטנאמים

השמלה הווייטנאמית המסורתית אאו נהט בינה, מחזות איקוניים מעידן עברו כמו סן חאו, סאן חאו ווחיה, לא סאו ריאנג, האאו דאי וכובעים חרוטיים... הם מקורות השראה אינסופיים ל-Linh LưĐàng 1 ו-Tuh0ng. סדרת ציורים בווייטנאם.

סן האו ותוף מי לין

אוסף ציורים זה לוכד 100 רשמים אישיים של התרבות הוייטנאמית.

מתוך התבוננות עצמית בהבנתה את תרבות מולדתה במהלך תקופת לימודיה בחו"ל, החליטה האמנית לין לואונג, יחד עם תלמידה דאו מין טו, לקחת על עצמה את פרויקט האיור "100 חוטים של וייטנאם" מתוך רצון לחקור ולשפר את הידע שלה ולהפיץ את ערכי התרבות הווייטנאמית לאנשים רבים יותר.

מה אני יודע על התרבות הוייטנאמית?

באינטראקציות שלה עם חברים בינלאומיים, כשהיא מציגה את וייטנאם, לין לואונג מזכירה באופן אינסטינקטיבי את האו דאי (לבוש וייטנאמי מסורתי), כובע חרוטי, אוכל , נוף, או לפעמים אפילו את אמנות תיאטרון בובות המים.

"הבנתי שאני עדיין לא באמת יודע הרבה על התרבות של המדינה שלי, כי יש כל כך הרבה דברים נפלאים אחרים שאני צריך לשתף ולהפיץ. אז החלטתי להתחיל לחקור ולחשוב על רעיונות לכל ציור באוגוסט האחרון."

100 חוטים של וייטנאם בוחרים לבטא את עצמם באמצעות רשמים אישיים.

עבור לין לואונג, ציור נייר הקודש הוא זיכרון ילדות: "בכל חג טט, הילדים קיבלו בדרך כלל את המשימה של שריפת נייר קודש וקטורת, אז אני מתרשם מהצבע והתנועה של הלהבה מזה."

או, למשל, הציור "דאן דיי" (סוג של כלי מיתר וייטנאמי) הוא רושם של כלי נגינה וייטנאמי טהור, שלינה למד עליו רק בזכות פרויקט זה. הציור "מקלות אכילה דוי" (זוג מקלות אכילה) מתאר את רושם של ילדים צעירים כשהם מתחילים ללמוד לאכול עם מקלות אכילה.

"עבור הציור של האו דאי, ציירתי שתי שמלות או דאי בלתי נראות כדי שאם חברים בינלאומיים ישאלו, אוכל לומר שכשתגיעו לווייטנאם, תראו את או דאי בכל מקום שתלכו, אז לא כללתי אותן בציור", אמר לין.

על ידי בחירה ליצור סדרת ציורים המבוססת על רשמים אישיים, לינה מקווה לחלוק את חוויותיה ומחשבותיה האישיות על תרבות.

לדבריו, גישה זו מעניקה לציורים אופי ייחודי ובמקביל יוצרת אתגרים נוספים עבור האמן: "עם הציור 'טו הוא', במקום לתאר רק דמויות 'טו הוא' מוכרות, התמקדתי בהצגת ידיהם של בעלי המלאכה. כי מילדותי אני זוכר שראיתי את ידיהם של בעלי המלאכה נעות בזריזות רבה, כאילו הן רוקדות."

דאן דה (סוג של כלי מיתר וייטנאמי) והשחרת שיניים

לספר סיפורים תרבותיים באמצעות פרויקטים אמנותיים.

בספר "100 חוטים של וייטנאם" , ישנם 10 ציורים המוקדשים לאיור מחזות אופייניים לתיאטרון דרום וייטנאמי כמו "סן האו", "תיאטרון הלילה המאוחר", "עלה הדוריאן", "חצי חיים של ניחוח ואבקה "...

לין ביסס את עבודתו על מחקר שאסף בעת יצירת ספר בנושא זה. הוא גם שאב השראה מתוכנית "דרמה ואמנות", ובמיוחד מציטוט של האמנים: "מעניין אם מישהו יזכור את האמנים הבכירים בעתיד..."

אאו דאי ודה קו הואי לאנג

"בעבר ביליתי כמעט ארבע שנים במחקר, איור ופרסום ספר על בובות מים. רק לאחר שסיימתי את הספר הבנתי שלוקח כל כך הרבה זמן לחקור ואיור בובות מים באופן יסודי יחסית. אז איך אמן יכול ליצור משהו בנושא תרבותי וייטנאמי תוך שבוע או שבועיים בלבד?"

"המחשבה הזו עזרה לי להבין שיצירת משאבים ומערכת ידע באמצעות פרויקטי האמנות שלי היא התרומה הגדולה ביותר שאני יכול לתרום לתרבות הוייטנאמית", הסביר לין.

הפניה לחומרי מקור גם עוזרת לאמנים למצוא איזון בין יצירתיות לדיוק מידע.

"לדוגמה, עם הציור 'אאו נאט בין', לאחר שחקרתי ולמדתי שכל דוגמה על הגלימה מייצגת דרגה או דמות ספציפיים, הייתי צריך להתאים את הדוגמאות על הגלימה, ובמקביל לציין בהקדמה של הציור שזה הבטיח שהוא לא ידמה לאף דמות ספציפית, תוך שמירה על הקונספט האמנותי."

במת לילה מאוחרת ועלי דוריאן

אל הוא ומקלות אכילה

מנחות נייר וגלימות וייטנאמיות מסורתיות

השיר על האוכף ועל זמן מחצית החיים של ניחוח ואבקה.

לין לואונג הוא אמן עצמאי בסייגון שפרסם את הספר " לספר סיפורים על המים ", המתאר את מסע הקשר של העם הווייטנאמי עם בובות מים במשך כמעט 1,000 השנים האחרונות. הוא גם מייסד שותף של פרויקט "מאוזן לעין" , פרויקט חלוצי התומך באנשים עם לקויות ראייה בצפייה בהצגות חיות על הבמה.

לין אמר שהוא מתכנן לקיים תערוכה ולפרסם ספר דו-לשוני עבור פרויקט "100 חוטים של וייטנאם" : "המטרה ארוכת הטווח שלי היא להפוך את הספר הזה לאפליקציה סלולרית. בהתבסס על הניסיון הראשוני שלי עם הפרויקט, אני רוצה לספק לסטודנטים בינלאומיים את האפליקציה הנוחה ביותר שאפשר כדי להציג את תרבות המדינה לחבריהם הבינלאומיים."

הו לאם

מקור: https://tuoitre.vn/nhung-nguoi-det-van-hoa-viet-20250821092836292.htm