חוזה ורסאי, שנחתם ב-28 בנובמבר 1787, בין הבישוף פיניו דה בהיין, שייצג את הלורד נגוין פוק אן, לבין הרוזן דה מונטמורן, שייצג את המלך לואי ה-16 מצרפת, נידון לכישלון מלכתחילה עקב מצבו המדולדל של אוצר צרפת ומספר גורמים נוספים.
מסמך זה נשכח לזמן מה וצץ מחדש לפתע במהלך הפלגת הספינה סיבלה למים וייטנאמיים בסוף 1817 ותחילת 1818. הקפטן שהוביל את המשלחת הצרפתית במסע זה היה קולונל דה קרגריון, ומטרת המסע זוהתה על ידי ההיסטוריון טראן טרונג קים כדלקמן: "ביוני של אותה שנה (1817), נכנסה ספינת המלחמה הצרפתית סיבלה לנמל דא נאנג . הקפטן, הרוזן דה קרגריון ( כך במקור ), אמר כי המלך לואי ה-18 מצרפת שלח אותו לבקש את יישום האמנות שנחתמו על ידי מר פיניו דה בהיין בשנת 1787 בנוגע לוויתור על נמל דא נאנג ואי קון לון. המלך דה טו שלח פקיד להשיב כי מכיוון שצרפת לא יישמה את האמנות הללו קודם לכן, הן ננטשו כעת ולא יוזכרו שוב" ( היסטוריה קצרה של וייטנאם - הוצאת ספרות 2012, עמוד 465).
דיוקן המלך גיא לונג (1762 - 1820)
צילום: חומר ארכיוני
פרטים אלה אינם מתועדים בכרוניקה ההיסטורית של דה נאם ת'וק לוק, והקוראים תוהים על איזה מקור הסתמך טראן טרונג קים כשקבע קביעה כזו. בסופו של דבר, התשובה עשויה להגיע מעבודה בת 612 עמודים בשם Abrégé de l'histoire d'Annam ( היסטוריה קצרה של אנאם ) מאת אלפרד שריינר, שפורסמה בסייגון בשנת 1906, בה כותב המחבר: "בשנת 1818, הרוזן דה קרגריו, מפקד הספינה סיבל, מטעם המלך לואי ה-18 מצרפת, הגיע לבקש את יישום האמנה משנת 1787 בנוגע לטוראן (דה נאנג ) ופולו-קונדור (קון דאו ). הוא התקבל בטקס רב, אך לא השיג דבר..." ( Abrégé ... op. cit. - עמודים 115-116 - מתורגם למקור וייטנאמית ).
איפה האמת?
למעשה, סופרים רבים לא היו מודעים לכך שבאמצע שנות ה-1910, יצירה של "מקורב" הפריכה בעקיפין את המשימה המדומיינת של ה"סייבל". זה היה יומן המסע של קפטן דה קרגריו, קפטן ה"סייבל", שסופר במלואו על ידי פייר דה ז'ואנוויל בספרו *La mision de la Cybèle en Extrême - Orient 1817-1818 - Journal de voyage du capitaine A.De Kergariou * (משימתו של סיבל במזרח הרחוק 1817-1818 - יומן המסע של קפטן א. דה קרגריו), שפורסם בפריז בשנת 1914.
עמוד שער של עבודתו של פייר דה ג'וינוויל, La mission de la Cybèle.
תמונה: חומר המקור של המחבר
יומן הימאות של דה קרגריו מציין כי ה"סייבל" הגיעה לנמל טוראן (דה נאנג) ב-30 בדצמבר 1817. באותה עת נותרו רק שני פקידים צרפתים בחצר הואה : האחד היה ז'אן בפטיסט שאינו, שקיבל את השם הוייטנאמי נגוין ואן טאנג על ידי הלורד נגוין אן, מונה לתפקיד צ'ונג ג'ון (דרגה שנייה) וקיבל את התואר טאנג דוק מרקיז; השני היה פיליפ ונייה, ששמו הוייטנאמי היה נגוין ואן צ'אן, שאף החזיק בתפקיד צ'ונג ג'ון ובתואר צ'אן וו מרקיז.
לכן, עם הגעתו, כתב קפטן ה"סיבל דה קרגריו" בחיפזון לשאינו ולונייה מכתב ארוך ובו סיכם את מטרת הנסיעה, שכלל:
- להניף את דגל צרפת גבוה בים אסיה ולהגן על הסחר הצרפתי באזור.
אני מבקש פגישה עם המלך ג'יה לונג, כדי להעביר להוד מלכותו את ברכותיו של המלך לואי ה-18 לרגל חזרתו של הקיסר הצרפתי לכס המלוכה.
- העניק למלך ג'יה לונג מספר מתנות מהמלך לואי ה-18 (כולל שעון מטוטלת, רובה ציד ושני אקדחים).
לאחר שנודע לו על בקשתו של דה קרגריו לקהל, הורה המלך ג'יה לונג לפקידי חצרו לדון, וב-15 בינואר 1818 העביר ונייה לקפטן את תוכן הדיון, וציין כי מכיוון שדה קרגריו לא הביא כתב אמנה, המלך ג'יה לונג לא יכול היה לקבל אותם, וגם לא את המתנות, שכן מקורן אינו ידוע.
ב-22 בינואר 1818 נערך טקס חגיגי בטוראן, שם נפגשו פקידים וייטנאמים רבים, לבושים בלבוש טקסי, עם קפטן דה קרגריו וצוות הספינה סיבלה. הם חלקו תה, ובעקבות הוראותיו של המלך ג'יה לונג, המשלחת הצרפתית קיבלה אספקה מספקת למסע חזרה, כולל: 5 תאואים, 5 חזירים, 90 תרנגולות וברווזים, ושפע של ירקות.
העמוד האחרון של חוזה ורסאי, מיום 28 בנובמבר 1787, נושא את חתימותיהם של הרוזן דה מונטמורן (למעלה) והברון דה דה לוק (למטה).
תמונה: חומר המקור של המחבר
במהלך התקופה המלוכה בווייטנאם, סירובו של קיסר וייטנאם לקבל משלחות זרות ללא כתבי האמנה היה היבט מכריע בפרוטוקול הדיפלומטי . העובדה שהקיסר ג'יה לונג סירב לקבל את פניו של קפטן דה קרגריו הייתה אפוא תופעה נורמלית וסבירה.
עם זאת, ההיבט "היוצא דופן" טמון בהיבט אחר. כלומר, במהלך יותר מ-20 ימי הקשר בין קפטן דה קרגריו לבין הפקידים המייצגים את חצר הואה, חוזה ורסאי מ-28 בנובמבר 1787 מעולם לא הוזכר, אפילו לא מילה אחת!
ליתר דיוק, לפני הנסיעה, דה קרגריו קיבל הוראות לא להזכיר כלל את האמנה הזו, על מנת לשמור על רצון טוב עם הצד הווייטנאמי ( La mission de la Cybèle... op. cit., עמוד XVI).
אף על פי כן, במשך מאות שנים, "ההיסטוריה הקצרה של וייטנאם" ומסמכים רבים של סופרים וייטנאמים ייחסו לקיבלה את משימתה לדרוש מבית המשפט הווייטנאמי ליישם את חוזה ורסאי מצידה.
אני מאמין שיש לתקן את העוול הזה נגד הקיבלה בהתאם לאמת ההיסטורית!
מקור: https://thanhnien.vn/noi-oan-tram-nam-cua-tau-cybele-185260502193301574.htm
תגובה (0)