טוב לב אנושי ב"קהילת חולי הדיאליזה"

במשך שנים רבות, שורת הפנסיונים הממוקמים בסמטה 457, רחוב צ'או פונג, רובע ג'יה קאם, וייט טרי סיטי, הפכה ל"שכונת דיאליזה" עבור חולי אי ספיקת כליות עניים שעוברים טיפול במרכז הכליות וסינון הדם של בית החולים הכללי המחוזי. למרות שכל אדם מגיע ממקום אחר ובעל מצב שונה, שיתוף אותה אי ספיקת כליות ומגורים משותפים באותו פנסיון קירבו ביניהם, ועזרו זה לזה להילחם במחלה.

מורים, הורים ותלמידים מבית הספר התיכון וייט טרי בעיר וייט טרי תרמו מתנות לחולי אי ספיקת כליות ב"כפר הדיאליזה".

גב' נגוין טי נגוייט, ילידת 1966 בכפר שֶׁן, בקהילת פוק חאן, במחוז ין לאפ, אמרה: "אני כאן כבר 7 שנים. מכיוון שבמרכז הבריאות המחוזי אין מכונת דיאליזה, אני צריכה ללכת למרכז הכליות וסינון הדם בבית החולים הכללי המחוזי לטיפול, ועוברת דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, ולכן אני צריכה לשכור חדר. החלטנו להמשיך בדיאליזה למשך שארית חיינו. בחדר השכור הזה, אנחנו מתייחסים זה לזה כמו למשפחה, סומכים זה על זה כדי לשרוד..." גב' הואנג טי הואנג, ילידת 1988 באזור טרו דואנג, בעיירה קאם קה, במחוז קאם קה, שעוברת דיאליזה כבר 10 שנים, שיתפה: "לפני כן, כשהילד שלי היה קטן, הייתי צריכה להשאיר אותו עם סביו וסבתו, ונסעתי הלוך ושוב כל הזמן. עכשיו כשהוא מבוגר יותר, אני לא צריכה לחזור לעתים קרובות כמו קודם. כל חודש, עלויות הדיאליזה מכוסות על ידי ביטוח הבריאות, אבל הוצאות אחרות כמו עלות תרופות מסוימות, שכר דירה, חשמל, מים והוצאות מחיה... אני צריך לשלם עליהם בעצמי, תלוי בנסיבותיי, אבל אפילו עם ההוצאות הכי חסכוניות, זה עדיין בערך 3-4 מיליון וונד לחודש."

כל "שכונת הדיאליזה" מורכבת משתי שורות של חדרים שכורים המאכלסים יותר מ-10 חולים הנאבקים באי ספיקת כליות יום אחר יום, שעה אחר שעה. אלה כוללים צעירים ומבוגרים כאחד, כולם עניים ומגיעים מנסיבות קשות מאוד ביישובים שונים ברחבי המחוז. לדוגמה, גב' הא טי יאו, ילידת 1973 בקומונה של טו קוק, מחוז טאן סון, עוברת דיאליזה מזה 9 שנים. מכיוון שבמרכז הבריאות המחוזי חסר מכונה, היא נאלצת ללכת לבית החולים הכללי המחוזי לקבלת טיפול. לשני ילדיה יש משפחות משלהם, אך נסיבותיהם קשים מאוד, ולכן גב' יאו כמעט ולא חוזרת הביתה; היא מבלה את רוב זמנה בחדרים השכורים. דוגמה נוספת היא דואנג טי טאנה פואנג, ילידת 2002 באזור 4, קומונה של פו קה, מחוז קאם קה, שמקבלת טיפול כאן מזה 9 שנים. היא רזה ושברירית, ונסיבותיה קשים מאוד...

הם מתכרבלים יחד בחדרים פשוטים ששכרו, חולקים ארוחות, משקאות, תרופות ומילות עידוד להילחם יחד במחלה. ללא משפחה שתטפל בהם, כאן הם מצאו משפחה מיוחדת שבה כל החברים מגלים אמפתיה, חולקים ואוהבים זה את זה. גב' לאי טי ביץ' ליו, מורה בתיכון וייט טרי, המתגוררת בקבוצה 22A, אזור הא ליו, מחלקת ג'יה קאם, אמרה: "זה כל כך שובר לב. מכיוון שיש להם אי ספיקת כליות והם זקוקים לטיפול, הם צריכים לשכור חדרים לנוחיותם. יש אנשים שאני רואה חודש אחד, ובחודש הבא אני כבר לא רואה אותם; רק מאוחר יותר אני מגלה שהם נפטרו. בכל שנה בחגים ובט (ראש השנה הירחי), אני מגייסת הורים ומביאה תלמידים לתת מתנות לחולים המתגוררים ב'שכונת הדיאליזה'. חוץ מזה, כל יום אני מביאה להם כל מה שאני יכולה לגלות, ועוזרת להקל על הקשיים שלהם בחיים. כשהם מתחילים דיאליזה, הם מקבלים שהטיפול יימשך לכל החיים..." גב' נגוין טי טאנה לאם, ראש קבוצה 22A באזור הא ליו, מחלקת ג'יה קאם, אמרה: "מאז שהוקמה 'קהילת חולי הדיאליזה' באזור, התושבים והאנשים כאן גילו דאגה להם באופן קבוע, מבקרים, מעודדים ונותנים מתנות. בכל שנה הם מארגנים הכנת באן צ'ונג (ויאטנמית מסורתית). עוגות אורז) כדי שיאכלו במהלך טט לפני שחזרו לעיירת הולדתם..."

אולי חולי אי ספיקת הכליות בשכונת העוני הענייה לא יחכו לשום ניסים. יש לקוות, במסע הקשה הזה, בעזרת האמפתיה, השיתוף, האהבה והתמיכה של הקהילה והתורמים הנדיבים, חולים מסכנים אלה ב"שכונת העוני של הדיאליזה" יוקלו בנטל הכלכלי שלהם, יזכו ביותר אמונה ותקווה להילחם בכאב ובמחלה שלהם, ויעוררו מחדש את רצונם לחיות ולהתקדם. עזרה כזו אינה יקרת ערך רק מבחינת תמיכה חומרית, אלא גם מקור יקר ערך לנחמה רגשית, המקלה על הכאב והבדידות של אנשים פחות ברי מזל אלה.

טוּרקִיז

מקור: https://baophutho.vn/tinh-nguoi-xom-chay-than-231115.htm