אנושיות "שכונת הדיאליזה"

במשך שנים רבות, שורת הפנסיונים הממוקמת ברחוב צ'או פונג מספר 457, במחלקת ג'יה קאם, בעיר וייט טרי, הפכה ל"שכונת דיאליזה" עבור חולים עניים עם אי ספיקת כליות המטופלים במרכז הדיאליזה לכליות, בבית החולים הכללי המחוזי. למרות שכל אדם נמצא במקום ובמצב שונים, אך סובל מאותה אי ספיקת כליות, השהייה המשותפת בשורת הפנסיונים קירבה ביניהם, ועזרה זה לזה להילחם במחלה.

מורים, הורים ותלמידים מבית הספר התיכון וייט טרי בעיר וייט טרי מעניקים מתנות לאנשים המטופלים באי ספיקת כליות ב"כפר הדיאליזה".

גב' נגוין טי נגויט, ילידת 1966 בכפר שֶׁן, בקהילת פוק חאן, במחוז ין לאפ, אמרה: "אני כאן כבר 7 שנים. מכיוון שבמרכז הרפואי המחוזי אין מכונת דיאליזה, אני צריכה ללכת למרכז הכליות - סינון דם, בבית החולים הכללי המחוזי לטיפול, 3 פעמים בשבוע לצורך דיאליזה, ולכן אני צריכה לשהות בבית שכור. קבענו שנצטרך דיאליזה למשך שארית חיינו. בבית השכור, אנחנו רואים אחד את השני כקרובי משפחה, מסתמכים אחד על השני כדי לחיות...". גב' הואנג טי הואנג, ילידת 1988 באזור טרו דונג, עיירה קאם קה, מחוז קאם קה, מטופלת בדיאליזה כבר 10 שנים, שיתפה: "לפני כן, ילדי היה קטן ונאלץ לעזוב עם סבו וסבתו, הייתי נסעתי הלוך ושוב כל הזמן, עכשיו הוא בוגר אז אני לא צריכה לחזור הרבה כמו קודם. בכל חודש, דמי הדיאליזה מכוסים על ידי ביטוח הבריאות, והוצאות אחרות כמו עלות קניית תרופות מסוימות, שכר דירה, חשמל, מים, הוצאות מחיה... אני צריכה לשלם, בהתאם לתנאים, אבל הכי משתלם הוא כ-3-4 מיליון וונד לחודש".

בכל "כפר הדיאליזה" ישנם שני מעונות עם יותר מ-10 חולים הנאבקים באי ספיקת כליות מדי יום ובכל שעה, כולל קשישים וצעירים, כולם עניים ובתנאים קשים מאוד ביישובים במחוז. מקרים כמו גב' הא טי יאו, ילידת 1973 בקומונה טו קוק, מחוז טאן סון, מטופלת בדיאליזה כבר 9 שנים. מכיוון שבמרכז הרפואי המחוזי אין מכונה, היא נאלצת ללכת לבית החולים הכללי המחוזי לקבלת טיפול. לשני ילדיה יש משפחות משלהם, אך מצבם קשה מאוד, ולכן גב' יאו כמעט ולא חוזרת הביתה, ומבלה את שאר זמנה בעיקר באכילה ובמגורים במעונות. באשר לדואונג טי טאנה פואונג, ילידת 2002 באזור 4, קומונה פו קה, מחוז קאם קה, מטופלת כאן כבר 9 שנים. היא רזה וחלשה, ומצבה קשה מאוד...

הם התאספו יחד בפנסיון עם חדרים פשוטים, חלקו כל ארוחה, משקה, חבילת תרופות ומילות עידוד כדי להילחם יחד במחלה. ללא קרובי משפחה שיטפלו בהם, כאן הם מצאו משפחה מיוחדת שבה כל החברים גילו הזדהות, חלקו ואהבו זה את זה. גב' לאי טי ביץ' ליו - מורה בתיכון וייט טרי, בקבוצה 22א', אזור הא ליו, מחלקת ג'יה קאם, אמרה: "זה כל כך עצוב, בגלל אי ​​ספיקת כליות והצורך בטיפול, הם נאלצו לשכור חדר לטיפול נוח, חלק מהאנשים אנחנו עדיין רואים החודש, אבל אנחנו לא רואים אותם בחודש הבא, רק כדי לגלות שהם נפטרו. בחגים ובטט בכל שנה, אני מעודדת הורים ותלמידים להביא מתנות לחולים השוהים ב"כפר הדיאליזה". בנוסף, כל יום אני מביאה להם את כל מה שיש לי, ועוזרת להם להקל על הקשיים בחיים. כשהם עוברים דיאליזה, הם נחושים לקבל טיפול למשך שארית חייהם...". גב' נגוין טי טאן לאם - ראש קבוצה 22A, אזור הא ליו, מחלקת ג'יה קאם, אמרה: "מאז הוקם 'כפר הדיאליזה' באזור, אזור המגורים והאנשים כאן דאגו להם באופן קבוע, ביקרו, עודדו, נתנו מתנות, וארגנו מדי שנה עטיפת עוגות צ'ונג, כדי שיוכלו לחגוג את טט לפני שובם לעיירות הולדתם...".

אולי חולי אי ספיקת הכליות בפנסיון העניים לא יחכו לנס שיקרה. יש לקוות, שבמסע הקשה הזה, בעזרת האמפתיה, השיתוף, האהבה והמאמץ המשותף של הקהילה, התורמים יהפכו לתמיכה, ויסייעו לחולים העניים ב"כפר הדיאליזה" להפחית את הנטל הכלכלי, לגלות יותר אמונה ותקווה להילחם בכאב ובמחלה, ולהצית את הרצון לחיות ולהמשיך הלאה. עזרה כזו אינה רק בעלת ערך חומרי, אלא גם תרופה רוחנית יקרה, המסייעת להרגיע את הכאב והבדידות של האנשים הפחות ברי מזל.

טוּרקִיז

מקור: https://baophutho.vn/tinh-nguoi-xom-chay-than-231115.htm