מביעה תודה לאדמה שגידלה אותי.

למשורר הואנג טריאו (שם עט של הסופר טראן באך דאנג) יש שורה מרשימה באמת בשירה: סייגון הופכת יפה יותר ככל שמסתכלים עליה יותר זמן. האם זה בגלל שאנשים "גילו" משהו חדש ויוצא דופן באותה תקופה? זה בהחלט אפשרי.

אבל ברגע שאתה חי בעיר הזאת כבר עשרות שנים, ואפשר לומר שכל פינה וסדק, אפילו האישיות של אנשיה, הפכו מוכרים, מה כבר יכול להיראות מוזר?

לכן, כאשר הסופר הו הוי סון נתן לקובץ שיריו את הכותרת "העיר המלאה בדברים מוזרים" (הוצאת הספרים טראן לה והוצאת הנשים של וייטנאם), הדבר עורר בנו סקרנות רבה ולהיטות לקרוא אותו מיד ולראות מה הסופר ראה למוזר.

למרות חוסר סבלנותנו, איננו יכולים שלא להקשיב לדבריו הנוגעים ללב של המחבר: "עד עכשיו, אני חי ועובד בהו צ'י מין סיטי כבר 17 שנים. רבים מחבריי באו והלכו. אפילו אני עצמי שקלתי פעם לעזוב את המקום הזה, אבל אני עדיין כאן!"

מבחינתי, העיר הזו נותרה מקום שאני אסיר תודה לו על הסובלנות שלה ועל כך שנתנה לי כל כך הרבה הזדמנויות בחיים ובספרות. במקרה שלי, אני חושב שכל אחד היה רוצה לכתוב משהו על הו צ'י מין סיטי, כדי לבטא את רגשותיו כלפי הארץ לה הוא חייב חוב."

אפשר לומר בבטחה שזהו אחד מאוספי השירה הבודדים שקראתי לאחרונה בישיבה אחת מבלי להשתעמם. הסיבה לכך היא שבכל שיר, הו הוי סון שואף לחלץ רעיונות פואטיים חדשים, ואפילו עם נושאים מוכרים, המחבר יודע כיצד לבטא אותם בצורה רעננה. לדוגמה, אחד הרשמים של טוב לב אנושי בעיר הזאת: "תה חינם / אנא שתו / שתו בכנות / כדי להתרענן באמת ".

היינו המומים משלוש המילים "לשתות מהלב", שהיו רלוונטיות ביותר וכלליות. לב זה הוא גם ליבו של אדם שעזב את עיר הולדתו כדי לחיות ולעבוד בעיר: "הלילה תחזית מזג האוויר אומרת שסופה מגיעה למרכז וייטנאם / סבים וסבתות והורים / נאנחים לפתע יחד ... במשך שנים רבות זה הפך למסורת / ביום בו מרכז וייטנאם נהרס / גם בסייגון יש סופה / עולה מבפנים ." סערה בלב, דרך דיבור בולטת.

ניתן לומר שרק על ידי אהבה וקרבה לאדמה הזו יכול היה הו הוי סון לכתוב כל כך הרבה פסוקים גחמניים: "יש גשר לאותיות אהבה / זוהי האות יו / וישנה האות י / לומד תוך כדי הליכה ." ואז מגלה המחבר "אוצר ירוק": "כמו יער / בלב העיר, שם, עצים בני מאות שנה / עדיין שופעים וירוקים", נשמע חיבה ואינטימי ביותר כשהוא מזכיר את הגן הבוטני.

הסיבה לדרך הדיבור החדשה הזו היא פשוט משום שהמחבר באמת אוהב את זה כל כך. תראו, אפילו עצי התמרינדי המוכרים נשקפים מנקודת מבט רעננה: "מגיעים באופן בלתי צפוי / הגשם יורד לפתע / עלי התמרינדי מבולבלים / הופכים לגשם ירוק".

כשקראתי לשיר "עיר של דברים מוזרים רבים ", אני חושב שהמחבר צדק לחלוטין. זה מוזר כי אני כל כך אוהב את הארץ הזאת, כפי שציטט צ'ה לאן ויין: "אני מי שאני, אך אני שבוי בעצמי". במקרה זה, הו הוי סון מבטא דרך שירתו השקפה ידידותית וחיבה, "כדי להראות הכרת תודה לארץ שטיפחה אותי". איזו תחושה יקרה!

לה מין קוק

מקור: https://www.sggp.org.vn/tri-an-manh-dat-da-cuu-mang-minh-post853014.html