כשעמדתי מול מפל באן גיוק השוצף, הבנתי שהגבול אינו רק קו על מפה. הוא נוכח בבירור בקול המפל, בדגל האדום עם כוכב צהוב מתנופף בשמי הגבול, ובנהר קוואי סון המתפתל בשקט סביבו - שם חיו בני שבט הטאי במשך דורות, ומשמרים את אזור הגבול הזה.
חוויה ייחודית
כדי להגיע לטרונג חאן – אזור גבול מרוחק במחוז קאו באנג – לקח לי יום שלם של נסיעה: לקחתי את הטיסה המוקדמת ביותר להאנוי , אחר כך עליתי על מכונית וחציתי מעברי הרים רבים. בתגובה לשאלתי מתי נגיע לבאן גיוק, הנהג אמר שעלינו לספור שבעה מעברים כדי להגיע ליעדנו: מעבר ג'יאנג, מעבר גיאו, מעבר מא פוק... התפעלתי בנחת מהיערות ומרכסי ההרים הרציפים. בכל מקום מעניין, הוא היה עוצר את המכונית כדי שנוכל לנוח, לצלם ולשתף כמה סיפורים: סיפורים על הגיבור נונג טרי קאו, סיפורים על הצמחים הייחודיים של כל מקום. קאו באנג הופיעה קרובה וחיה מאוד דרך סיפוריו של מקומי אמיתי וחביב, המכיר כל דרך מתפתלת.
שמש הבוקר המוקדמת העירה את צ'ונגצ'ינג; הטלפון שלי הראה שהטמפרטורה הייתה רק כ-13 מעלות צלזיוס. מפל באן גיוק, אפוף ערפל מסתחרר, נראה אתרי ולא-עולמי, כמו ארץ פיות עלי אדמות. לפניי היה נוף עצום: מצד אחד היו שדות אורז לאחר הקציר, מצד שני, מים ניתכו מלמעלה על שכבות של אבן גיר, ויצרו רסס לבן כמו ערפל, מנצנץ וקסום באור השמש.
מפל באן גיוק, המפורסם לא רק ביופיו הטבעי, ממוקם גם במיקום גיאוגרפי מיוחד מאוד: על הגבול בין וייטנאם לסין. זהו המפל הטבעי הגדול ביותר בדרום מזרח אסיה, בגובה של יותר מ-60 מטרים, כאשר המדרון הארוך ביותר שלו הוא כ-30 מטרים, המחולק לשכבות גיר רבות ועוקבות ומשתרע על פני מאות מטרים. ליד מפל באן גיוק נמצאת אבן דרך 836, ציון דרך בעל משמעות היסטורית קדושה.
Đường biên giới trên đất liền Việt Nam - Trung Quốc dài 1.449,566 km, bắt đầu từ Điện Biên và kết thúc ở Quảng Ninh. Trong số 7 tỉnh biên giới phía Bắc mà đường biên này đi qua, Cao Bằng là tỉnh có nhiều cột mốc nhất: 634 cột mốc (469 mốc chính, 165 mốc phụ). Trong đó, mốc 836 là cột mốc cuối cùng được cắm của đường biên giới hai nước.
זהו סמן כפול עם אותו מספר: בצד הוייטנאמי הוא 836(2), בצד הסיני הוא 836(1). מכיוון שמדובר בזוג סמנים עם אותו מספר, שני צידי הסמן 836(2) חרוטים במילה "וייטנאם". המספר 2001 על הסמן אינו השנה בה הוצב סמן 836, אלא מתעד את האירוע בשנת 2001, כאשר וייטנאם וסין השלימו את תיחום והצבת הסמנים לאורך כל גבול היבשה. למעשה, סמן 836 הוצב ב-14 בינואר 2009.
מפל באן גיוק משמש כגבול טבעי, כאשר נקודת האמצע של המפל מסמנת את הגבול בין וייטנאם לסין. על פי הסכם שיתוף הפעולה בהגנה וניצול משאבי התיירות של מפל באן גיוק, אזרחי שתי המדינות רשאים לנסוע ולבקר במפל אך אינם מורשים לרדת לחוף. לכן, טיול לבאן גיוק, שייט בסירות כדי להתפעל מארץ הגבול, מציע למבקרים חוויה מיוחדת וקדושה מאוד.
אל מקור נהר קווי סון
בעודי מביט בקצף הלבן השוצף של מפל באן גיוק, תהיתי איזה מקור יצר מחזה כה מרהיב. מונע מסקרנות, ביליתי יום בשיטוט במעלה נהר קוואי סון - שם המים השלווים והפואטיים מתפתלים בין גבעות גיר, שדות אורז מדורגים וכפרי אנשי הטאי והנונג בנגוק קון ובפונג נאם.
במהלך עונת הקציר האחרונה, השדות העצומים נותרו עם זיפים בלבד. הנהג אמר שאילו היינו מגיעים כמה שבועות קודם לכן, היינו יכולים לחזות ממקור ראשון בנוף הזהוב של עונת הקציר של קאו באנג המשתרע על פני העמקים משני גדות נהר קוואי סון.
נהר קוואי סון מקורו בגואנגשי (סין) וזורם לווייטנאם ליד שער הגבול פו פאו. מימיו הירוקים-אזמרגד משקפים כפרים שלוים, חורשות במבוק שופעות, עדרי תאו וסוסים הרועים בשלווה, וקנים לבנים מתנועעים. כשמסתכלים על הזרימה העדינה של הנהר במעלה הזרם, קשה לדמיין שבנקודות מסוימות הוא נתקל בתצורות אבן גיר אדירות לפני שהוא זורם מטה ויוצר את מפל הבאן גיוק המלכותי בין הרי צפון מזרח וייטנאם. ממפל הבאן גיוק, נהר קוואי סון ממשיך לאורך גבול וייטנאם-סין, ואז זורם חזרה לסין בשער הגבול לי ואן, ומסיים מסע שלם וקסום דרך וייטנאם.
לאורך נהר קוואי סון, בני הטאי והדאו בנו גלגלי מים רבים כדי לשאת מים להשקיית שדות האורז המדורגים שלהם. הודות לגלגלי מים אלה, לאורז, לתירס ולגידולים אחרים בשדות לאורך שתי גדות הנהר יש מספיק מים כל השנה, וכתוצאה מכך יבולים שופעים בכל עונה. במהלך עונת קציר האורז, באזורים עם מפלים קטנים לאורך הגדות, אנשים בונים טחנות אורז המופעלות על ידי מים. לאחר לילה, האורז בטחנה נטחן לאורז לבן טהור - שיטת עבודה פשוטה אך גאונית של תושבי ההרים.
על נהר קוואי סון, להקות ברווזים ששחו בשובבות הזכירו לי מאכל מפורסם מאזור הגבול: ברווז צלוי טרונג חאן. ברווזים חופשיים מושרים, ממולאים בעלי מק מאת, ולאחר מכן נצלים על גחלים עד שהעור זהוב, פריך וריחני. לאנשי הטאי והנונג יש אמרה: "Bươn chiêng kin nựa cáy, bươn chất kin nựa pết", כלומר: בחודש הירחי הראשון, אכלו עוף; בחודש הירחי השביעי, אכלו ברווז. מנות אלה הן לא רק תענוגות קולינריים אלא גם היבטים תרבותיים הקשורים עמוקות לחייהם של האנשים באזור הגבול.
עזבנו את נהר קוואי סון וביקרנו בכפר האבן חוּי קיי – כפר קטן השוכן למרגלות הרי גיר, שם הזמן כאילו מאט את דמו. הדרך המובילה לכפר מרוצפת באבן; המדרגות, הגדרות ואפילו קירות הבתים בנויות מאבן הררית. בתוך ירוק ההרים והיערות, בתי הכלונסאות עם גגות רעפים יין-יאנג נראים עתיקים וכפריים, כאילו יצאו מסיפור עבר.
תושבי הכפר אומרים שבתי האבן הללו על כלונסאות קיימים כבר מאות שנים, מאז סוף המאה ה-16 בערך, כאשר שושלת מק הגיעה לקאו באנג כדי לבנות ביצורים. עד היום נותרו בכפר רק 14 בתי אבן על כלונסאות, ששמרו כמעט על מראם המקורי.
כיום, כפר האבן קואי קי לא רק מקבל בברכה מבקרים מקומיים אלא גם מושך אליו תיירים בינלאומיים רבים. בבתי האבן העתיקים, אורחים ומארחים מתאספים סביב כוס תה חם, נהנים מסופגניות טריות, משוחחים באנגלית רצוצה ומשולבים בחיוכים ידידותיים. חלקם אף מודדים את בגדי האינדיגו המסורתיים של אנשי הטאי כדי לצלם תמונות בתוך כפר האבן העתיק. פתאום הבנתי שבתי האבן החגיגיים הללו הם לא רק מורשת תרבותית של אנשי הטאי, אלא גם עדות לקהילה שדבקה באדמה ובכפר הזה באזור הגבול במשך מאות שנים.
נסיעת העסקים הארוכה הגיעה סוף סוף לסיומה, והגיע הזמן להיפרד מבאן גיוק, מנהר קוואי סון – שם נגעתי בסמן הגבול והבנתי שתחילתה של אומה יכולה לפעמים להיות כל כך ברורה וחיה: נהר, מפל, כפר, והאנשים נאחזים בשקט באדמה על גבול האומה.
ואולי, המולדת היא לא רק משהו לראות, לתת שם, אלא גם משהו לגעת בו - עם כל הקרבה, הקדושה והתחושה הרגילה מאוד הזו.
מקור: https://baolaocai.vn/cham-vao-to-quoc-post897200.html
תגובה (0)