החתול השחור

[מודעה_1]

לאחר שקראתי סיפורים קצרים שתורגמו ופורסמו באופן ספורדי בעיתונים ובמגזינים ספרותיים בשנים האחרונות, וכעת אני קורא מחדש 28 סיפורים קצרים נבחרים מהקובץ "חתול שחור" (בתרגום נגוין טונג נהאט, הוצאת הספרים ת'ואן הואה - 2023), אני עדיין חווה את אותה תחושה מעניינת ורושם מוזר כשאני ניגש לסופרים ספרותיים יפניים מודרניים ועכשוויים.

בחרתי לקרוא את "יין שונא" תחילה כי לא יכולתי להתעלם משמו של המחבר. קוראים וייטנאמים בוודאי מכירים את יצירת המופת "אבודים בעולם האנושי" מאת דזאי אוסמו, סופר מפורסם מ"אסכולת הנבלים" לאחר מלחמת העולם השנייה, עם נטייה למרוד ולהרס עצמי, המשתקפת בטרגדיית חייו שלו. "שתייה במשך יומיים רצופים. בלילה שלפני אתמול ואתמול, שתייה רצופה במשך יומיים, הבוקר הייתי צריך לעבוד אז קמתי מוקדם, הלכתי לשירותים לשטוף את הפנים, פתאום ראיתי קופסה עם 4 בקבוקים. תוך יומיים שתיתי את כל 4 הקופסאות". "יין שונא" הוא בעצם התחושה של מאבק להתמודד עם כמה בקבוקי יין עם חברים, אבל הקוראים רואים את סגנון הכתיבה ההומוריסטי והאפל המוכר שלו, המבטא את כל הייאוש בצורה הכנה ביותר, את האובדן בעולם האנושי.

קראתי גם את "החתול השחור", סיפור קצר מאת שימאקי קנסאקו ששימש ככותרת הספר. חתול זכר, שחור, גדול פי וחצי מחתול רגיל, מלכותי, "בודד אך גאה ויהיר, מלא רוח לחימה...", "אם היה בן אדם, הוא כמובן היה אדון". "בעוד שחבריו החרקים, הנבזים והחנפנים, קיבלו מקום חם לישון, האכילו ושתו, הוא ננטש". החתול השחור השנוא נהרג לבסוף, "אמא כבר טיפלה בו", נעלם מהר מאוד, "רק הצנועים נותרו משוטטים". העלילה הפשוטה על חתול ביטאה את השעמום והשנאה של העולם כמו גם את המרד הסודי נגד החברה העכשווית, חברה "משעממת וטיפשה כמו מחלה שמעולם לא ידעה מתי תרפא".

כך, הקורא עובר דרך 28 פרצופים ספרותיים שאינם בהכרח סופרים מפורסמים ומוכרים, אלא נבחרים באופן אקראי על ידי "קורא רגיל שנהנה ולומד" כדי להביא פרספקטיבה רחבה ועשירה יותר על הספרות היפנית בתקופה המודרנית. סיפורים קצרים רבים בעלי אווירה בלשית (לילה בשדה הקוצים, עכביש, אן טו ת'ואת, הברברי, כף הרגל); סגנון מסתורי וקסום (הביצה); ריאליזם חברתי (השפירית חסרת הראש, צער העולם...). ובמיוחד סיפורים קצרים על אהבה השזורים ביופי של אובדן, עוול ומלנכוליה (רקמה, מעבר, רבייה מלאכותית, אל עונת הגשמים...)...

הסיפורים הקצרים בקובץ "חתול שחור" נכתבו מהמחצית השנייה של תקופת מייג'י ועד המחצית הראשונה של תקופת השואו, תקופה שסימנה את היווצרותן של אסכולות ספרותיות מודרניות ועכשוויות ביפן, והדגימה את האינטגרציה החזקה וחילופי התרבות בין יפן למערב, המשקפים לא רק את המצב הנוכחי וההתפתחויות הפוליטיות והחברתיות ביפן בתקופת המעבר של רפורמה ופתיחות לעולם, אלא גם מראה המשקפת את הגישות האידיאולוגיות המורכבות של סופרים יפנים.

קראנו יצירות מפורסמות של ספרות יפנית מודרנית שתורגמו לווייטנאמית, כמו "ארץ השלג" של קוואבאטה, "היער הנורבגי" של הארוקי מורקמי, "המנורה ללא צל" של ווטאנאבה ג'יון-איצ'י וכו'. עם זאת, רוב היצירות הללו מתורגמות בדרך כלל לאנגלית, צרפתית או רוסית, ורק מעטות מתורגמות ישירות מיפנית, שהיא מורכבת ודו-משמעית ביותר. לכן, התרגום מהמקור היפנית של נגוין טונג נהאט מביא לקוראים דפי ספרות מרהיבים, קורנים, עדינים ומלנכוליים... הוא מאמץ ראוי לשבח רב. ובאופן משמח עוד יותר, להואה יש כעת מתרגם ספרותי מכובד נוסף.

[מודעה_2]
מָקוֹר