קצב התיירות של קאט קאט

האביב מגיע למורדות צפון מערב וייטנאם בקצב איטי של עננים ואור שמש. בעוד פריחת האפרסק הדועכת עדיין מתעכבת על המרפסות, וצליל החליל הקורא לאוהבים מהדהד בערפל הבוקר המוקדם, כפרי ההרים כאילו מתעוררים משינה ארוכה.

האביב מגיע למורדות צפון מערב וייטנאם עם קצב איטי של עננים ואור שמש. בעוד פריחת האפרסק הדועכת מתעכבת על המרפסות, וצליל החליל הקורא לאוהבים מהדהד בערפל הבוקר המוקדם, כפרי ההרים נראים כאילו מתעוררים משנתם הארוכה. באווירה הקדושה של הימים הראשונים של השנה החדשה, כפר קאט קאט, השוכן מתחת לרכס הרי הואנג ליאן, נראה מוכר וחדש כאחד, נושא את רוח הטט המסורתית (ראש השנה הירחי) בשילוב עם תעשיית התיירות המתפתחת במהירות.

יותר מסתם יעד לנופים וחוויות, האביב בקאט קאט הוא גם עונה של שינויים עדינים אך מתמשכים: שינויים בשימור הזהות, בתפיסת הקהילה של תיירות, ובשאיפה להוקיר ערכים תרבותיים לפיתוח בר-קיימא. בתוך צבעי האביב התוססים, סיפורה של קאט קאט כיום אינו רק סיפורם של תיירים, אלא גם מסעו של כפר המחפש הרמוניה בין מסורת למודרניות.

כפר קאט קאט אינו ארץ עשירה במשאבים או בתנאים חומריים. מאז התקופה הקולוניאלית הצרפתית, חייהם של בני ההמונג כאן היו קשים, אך הם חרוצים, חסכנים ועצמאיים. קשיים עיצבו את אופיים הייחודי: אנשי קאט קאט הם גמישים, מחוברים עמוקות לקהילה שלהם, ומעריכים את מה שיש להם.

מאז 2004, כאשר הקונספט של תיירות קהילתית היה עדיין חדש למדי באזורי ההרים, "נטע" בשקט פרויקט תיירותי בכפר קאט קאט. הפרויקט, שלא הונע על ידי מניעי רווח לטווח קצר, קבע מלכתחילה מטרה כפולה: ליצור מקורות פרנסה בת קיימא לאנשים תוך שימור הערכים התרבותיים המקומיים, אשר נשמרו במשך דורות, יצירת מקומות עבודה, הגדלת הכנסות ותרומה לתקציב המקומי.

מר נגוין טרונג קיין, סגן מנהל חברת התיירות קאט קאט בע"מ, שיתף: "אנחנו לא נוקטים בגישה תיירותית גרידא של בניית בתים, פתיחת שירותים וקבלת פנים לאורחים. מטרתנו היא לבנות כפר שמח, שבו האנשים לא מודרים, אלא הופכים לשחקנים המרכזיים בתהליך הפיתוח; כפר שבו תיירים לא רק באים לבקר, אלא גם חיים, חווים ולומדים להעריך את התרבות המקומית."

מצעדיו הראשוניים הזהירים, לאחר יותר מ-20 שנה, מודל התיירות הקהילתית בקאט קאט התגבש. נכון להיום, הפרויקט מעסיק כ-250 איש, רובם תושבים מקומיים המייצגים דורות מרובים בכפר, החל מצעירים ונשים בגיל העמידה ועד קשישים. רק שמונה הם אנשי צוות או מומחים ממקומות אחרים, המספקים תמיכה טכנית וניהול; שאר הפעילויות התפעוליות, השירותים, הייצור וקבלת הפנים של התיירים מטופלות במלואן על ידי אנשי מונג מקאט קאט עצמם.

מר מא א פאו, מנהל אזור התיירות קאט קאט, אמר: "מה שאנחנו מעריכים יותר מכל הוא את ההשתתפות האמיתית של האנשים. החזקים עושים את העבודה הקשה, בעוד שהמבוגרים משתתפים במשימות הנמצאות במסגרת יכולתם, כגון עבודות יד, טיפול בפרחים והדרכת תיירים לחוויות. אין אפליה על רקע גיל; אף אחד לא נשאר מחוץ לתהליך הפיתוח."

לדבריו, הכלה זו היא שיצרה את החיוניות המיוחדת של תיירות קאט קאט, שבה כל תושב מרגיש שיש לו תפקיד, אחריות וזכויות הקשורים לפיתוח הכולל.

בהתבסס על מודל זה, חברת התיירות קאט קאט בע"מ לא רק יוצרת מקורות פרנסה יציבים לאנשים, אלא גם מעוררת ומטפחת גאווה במולדתם ובזהות התרבותית שלהם, אשר בעבר הייתה בסכנת היעלמות. כאשר תיירות הופכת לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום, אנשים כבר לא רואים במנהגים, מנהגים ואורחות חיים מסורתיים כמיושנים, אלא כ"נכסים משותפים" שיש לשמר ולהעביר לדורות הבאים. לכן, תיירות אינה מפחיתה את התרבות אלא הופכת לזרז ל"התעוררות" התרבות המקומית, המסופרת מחדש באמצעות סיפורים יומיומיים, המשתקפים בצורה חיה בקצב חיי היומיום בכפר.

מה שמייחד את קאט קאט הוא לא רק הנוף הטבעי ההרמוני של הרים, יערות, שדות אורז ופרחים, אלא גם האופן שבו האנשים קשורים קשר הדוק לתיירות. עבורם, תיירות אינה רק עסק או שירות, אלא הזדמנות להגן על האדמה, לשמר את מרחב המחיה ולבנות מקורות פרנסה בת קיימא. קאט קאט, המשתרעת על פני כ-70 דונם, אינה כוללת גדרות סגורות או גבולות נוקשים, אך היא מוגנת על ידי תחושת קהילה חזקה שנמשכה דורות רבים. אדמה זו אינה שייכת לאף אחד ספציפי; זהו מקום שבו הקהילה חולקת אחריות משותפת.

בכל בוקר בקאט קאט, כשהערפל עדיין רוחש על מורדות ההרים, אפשר בקלות לחזות במראה: מבוגרים יוצאים לשדות, מטפלים בפרחים ובגנים; קשישים עובדים בקפידה על משימות במסגרת יכולתם; וילדים הולכים בעקבות הוריהם, לומדים כיצד לזרוע זרעים ומקיימים אינטראקציה עם תיירים. קצב העבודה הזה מתפתח באופן טבעי, ללא רעש, אך הוא משקפים את הקשר ההדוק בין אנשים לאדמה, בין דורות באותה קהילה. תמונה פשוטה זו של החיים היא שגורמת למבקרים לא רק לבוא לראות, אלא גם להישאר כדי להרגיש, להבין ולאהוב את קאט קאט כאילו היה ביתם שלהם.

עבודות יד, תוצרת חקלאית, פירות ומזכרות בקאט קאט נושאות את חותמן של האוכלוסייה המקומית. כאשר תיירים מגיעים, הם לא רק רואים את הנוף היפהפה אלא גם חשים גאווה, אהבה ואחריות כלפי הקהילה. הקשישים כאן אינם רק מטפלים בנכדיהם אלא גם מקור מוטיבציה והשראה לדור הצעיר, ועוזרים להם ללכת לבית הספר, להשתתף בפעילויות ולהמשיך לשמר את זהותם התרבותית.

מר נגוין טרונג קיין שיתף: "ישנם קשישים שהשתתפו בפרויקט במשך 10-20 שנה. הם מודלים לחיקוי לילדיהם ונכדיהם, ומדריכים אותם כיצד לטפל בפרחים, לנהל את השדות ולתקשר עם המבקרים. הם אלה שיצרו אמון ומשיכה עבור תיירים."

תיירות בקאט קאט אינה מתן שירותים פסיבי, אלא מסע של בניית אושר משותף עם התושבים המקומיים. אמון, הכנסת אורחים ורוח של שיתוף פעולה בין הקהילה לתיירים הם ה"מפתחות" שהופכים את קאט קאט ליעד מיוחד, שבו תיירות מקושרת לאחריות חברתית.

כיום, קאט קאט משמשת מודל לתיירות קהילתית בת קיימא: שימור התרבות תוך יצירת מקורות פרנסה לאנשים, הבאת אושר לכולם. בתוך תעשיית התיירות המשגשגת בצפון מערב וייטנאם, קאט קאט עדיין שומרת על הקצב הייחודי שלה - קצב הארץ, אנשיה ואהבתם למקום בו הם חיים.

מוגש על ידי: טוי טאן

מקור: https://baolaocai.vn/nhip-dieu-du-lich-cat-cat-post894002.html