צ'ול צ'נם ת'מאי טט

טט קו מי מאת נגוין טאם מיי א

איור: HIEN TRI

דונג העסיק את עצמו בשטיפת קומקום התה כדי להכין תה. אחר כך שאל את נואן צ'יה, "מתי חגיגת "צ'ול צ'נאם ת'מאי"?" נואן צ'יה ענה, "חגיג "צ'ול צ'נאם ת'מאי" נמשך שלושה ימים, מה-13 עד ה-15 באפריל. במקומות רבים הוא נמשך עד ה-17 באפריל." ד'יאו שאל בקול ריק, "איזה יום היום?" סנג טוק אמר, "סוף השבוע הזה הוא חגיגת "צ'ול צ'נאם ת'מאי". ניקח יום חופש ונחגוג עם אנשי הקמר בסנול." קים קסארואן הוסיפה, "זכרו, כשאתם הולכים לחגוג את חג המולד עם הקמר, עטפו את כספכם ומסמכים בשקיות ניילון כדי למנוע מהם להירטב. במהלך החגיגה, אנשי הקמר מברכים זה את זה על ידי התזת מים על קרובי משפחה, חברים ואורחים מכובדים מקרוב ומרחוק... הקמר מאמינים שמי שיירטב כמו חולדה טובעת יזכה למזל טוב בשנה החדשה."

עדיין ירד גשם, אם כי לא חזק. נואון צ'יה הסבירה שצ'ול צ'נאם ת'מאי הוא הפסטיבל החשוב ביותר בשנה, ולכן לפני הפסטיבל, אנשי הקמר הולכים למקדשים בכפריהם כדי לעזור לנזירים לרחוץ את פסלי הבודהה, לנקות את המזבחות ולטאטא את שטח המקדש. "רוב אנשי הקמר מאמינים בבודהיזם; הם חיים בצורה מוסרית ורואים בחיים אלה רק זמניים", הוסיפה קים קסארואן.

הפועלים הווייטנאמים רצו ללמוד עוד על פסטיבל השנה החדשה Chôl Ch'năm Th'mây, ולכן ביקשו מהפועלים הקמבודים להסביר זאת ביתר פירוט. הם הסבירו בהתלהבות. פסטיבל Chôl Ch'năm Th'mây מתקיים במשך שלושה ימים. היום הראשון נקרא maha songkran, תחילתה של שנה חדשה. היום השני נקרא uanabot, יום להפגין יראת כבוד לאבות קדומים, סבים וסבתות ולהורים. היום השלישי נקרא th'ngây leng saka, יום לקבל בברכה מזל טוב וברכות בשנה החדשה.

כמו הווייטנאמים, גם אנשי הקמר מכינים מאכלים מסורתיים רבים במהלך ראש השנה Chôl ch'năm th'mây כדי לארח קרובי משפחה, שכנים וחברים שבאים לבקר. Bai xach ch'rut הוא צלעות חזיר צלויות עם אורז. Amok הוא דג מאודה בחלב קוקוס עטוף בעלי בננה. Num ansom הוא עוגת אורז דביקה עם מילוי בננה או שעועית מונג. שלושת ימי השנה החדשה מלאים במשחקי עם כמו מרוצי סירות על הנהר, בניית הרי חול, מקדשי חול ומגדלים, וביצוע ריקודי אפסארה ורומוונג.

"אי אפשר לספר לכם הכל על פסטיבל צ'ול צ'נאם ט'מאי!" אמר סנג טוק.

"בסוף השבוע הזה, אם תלכו לעיירה סנול, תקבלו תחושה של איך נראה ראש השנה הקמרי!" אמרה סול ביי.

ביום המאה סונגקראן, בסביבות השעה תשע בבוקר, דה, מק, דאו, דיו, דונג וה"רביעייה" שכללה את הו טיין לוי, מאי הואנג לואונג, נגוין דאי טו וטראן בוי טין יצאו לשחק בעיירה סנול. בצומת שלפנינו, הייתה ערימה גדולה של אנשים, מוקפים בקהל מטורף שצחק וצעק. סקרנים, העובדים הווייטנאמים צעדו קדימה. והם הותזו במים עד שנרטבו לחלוטין. חמישה רוטקו (1) נושאים מיכלי פלסטיק גדולים מלאים במים, ונערים ונערות חמר עומדים, אוספים מים ומשפריצים על הקהל משני צידי הכביש וצועקים: "צ'נאם ת'מאי סמאכי!" (2).

רבים בקהל השתמשו גם בקליפות קוקוס ובכוסות פלסטיק כדי לאסוף מים מדליים וצנצנות שהציבו אנשים משני צידי הכביש, שפכו אותם על העומדים על העגלות וצעקו בקול רם: "צ'נם ת'מאי סמאכי!". דה, מק, דאו, דיו, דונג ו"הרביעייה" הצטרפו לקהל הנלהב שנע לאורך הכביש. כשראו את הפועלים הווייטנאמים נראים רגועים, הביאו הגברים הקמריים אלכוהול והציעו להם לשתות. הם אמרו: "צ'ול צ'נם ת'מאי זה כיף רק עם קצת אלכוהול." בהתחלה, הפועלים הווייטנאמים היו היססו ומאופקים, אך עם מעט אלכוהול בגוף שלהם, הם הצטרפו במהירות לקהל. הם הצטרפו גם הם לשירת "צ'נם ת'מאי סמאכי" ושאפו בשקיקה מים מהדליים והצנצנות שהוצבו משני צידי הכביש, שפכו אותם על העגלות ועל הקהל תוך תשואות ומחיאות כפיים של כולם.

בכל מקום בו עבר מיכל המים, ת'א לא ידע מי שואב לתוכו מים, אך הצעירים והצעירות שעמדו על המיכל המשיכו לגרוף ולהתיז מים, אך נראה שהוא מעולם לא התרוקן. מיכלי המים הללו היו כמו סיר האורז הקסום של ת'אץ' סאנה באגדה הווייטנאמית, מתרוקן כל הזמן ואז מתמלא מחדש.

הפועלים הווייטנאמים חשו רעבים ועייפים, אז הם עזבו את הקהל וצעדו אל המדרכה בעוד השמש מטילה צללים עגולים לרגליהם. צ'יי מואן הוביל את חבריו לפגוש את הפועלים הווייטנאמים והזמין אותם לביתו בכפר ח'ריאל קו כדי לחגוג את ראש השנה צ'ול צ'נאם ת'מאי.

עץ מנגו עתיק כיסה חופה קרירה ומוצלת על החצר המרווחת. קרש גדול וארוך נח על שישה יתדות עץ שהיו נטועים היטב באדמה. שני כיסאות משני צידי השולחן נתמכו גם הם. פן מאלי, אשתו של צ'יי מואן, גרפה את האוכל הטרי לצלחות. צ'יי מואן וחבריו נרתמו לעזור לשאת את הכלים. תוך זמן קצר, הכל היה מסודר בקפידה על השולחן יחד עם שלושה קנקני יין בצבע ענבר.

צ'יי מואן הזמין את כולם לשבת. הוא שפשף את ידיו זו בזו ואמר, "לרגל ראש השנה ה"צ'ול צ'נאם ט'מאי", משפחתי הזמינה את חברינו הוייטנאמים והקמרים הנכבדים לחגוג איתנו. זהו כבוד מיוחד למשפחתי שגם פו האן, זקן מכובד בכפר ח'ריאל קו, נוכח. אנא הרימו כוסות ל'וייטנאם-קמבודיה סמכי'."

כולם צעקו "וייטנאם - קמבודיה סמכי" ויבשו את כוסותיהם. היו כעשרים איש בסך הכל, שאכלו, שתו ופטפטו. צ'י מואן נענש במשקה על שלא נתן הודעה מראש, מה שתפס את העובדים הווייטנאמים לא מוכנים. צ'י מואן צחק וקיבל את ההצעה. לאחר שסיים את משקה העונשין שלו, צ'י מואן אמר שלא נתן הודעה מראש כדי ליצור הפתעה, מה שהפך את זה לכיפי יותר.

למטבח הקמרי יש קווי דמיון עם המטבח הוייטנאמי, מה שהופך אותו לטעים לכולם. לדברי פו הנ, רק רוטב הדגים שונה! רוטב הדגים הוייטנאמי אינו מתאים לקמרי מכיוון שהוא מלוח מדי! לעומת זאת, רוטב הדגים הקמרי פרוהוק אינו מתאים לטעם הוייטנאמי מכיוון שהוא תפל ובעל ריח חזק.

החגיגות נמשכו הרבה אחרי הצהריים. כשהמסיבה הסתיימה, הפועלים הווייטנאמים שכבו שרועים ישנים על בית הכלונסאות בצ'יי מואן.

עם רדת הערב, פום ח'ריאל קו מהדהד צחוק ושיחה.

ואז הוא התעורר ראשון. הוא ניער את מק, דאו, דיו, דונג, הו טיין לוי, מאי הואן לואונג, נגוין דאי טו וטראן בוי טין. פן מאלי צחק ושאל, "כולכם כבר ערים? שתיתם יותר מדי, אתם לא עייפים?" מק גער בצ'יי מואן, "למה לא הערת אותנו מוקדם יותר כדי שנוכל לחזור הביתה? עכשיו פספסנו את ההזדמנות ללכת לעיירה סנול לראות את ריקוד הרומבונג..." צ'יי מואן נופף בידו, "אל תדאג! הלילה, כפר קרומיה שליד הנחל הגדול יבצע את ריקוד הרומבונג עד הבוקר. אחרי ארוחת הערב, אם תרצה, אקח אותך..."

חושך ירד. צלילי תופי הטורו והסיקו הדהדו מכפר קרומיה. צ'יי מואן הוביל את האחים הווייטנאמים לצפות בריקוד הרומבונג. חצר מקדש קרומיה הייתה גדולה, עם ארבעה אורות חשמליים בהירים בכל פינה.

האחים הווייטנאמים וצ'יי מואן התערבבו בקהל שמסביב, וצפו בבנים ובבנות הקמר רוקדים בזוגות, ויצרו מעגל שסובב נגד כיוון השעון. דה ומאק התבוננו בדממה. יד אחת הורמה, פרושה כמו עלה כותרת של לוטוס, השנייה הורדה, אצבעותיה מקופלות וכפופות. רגל אחת צעדה קדימה, השתמשה בשנייה כדי לצעוד קדימה, הסתובבה הצידה ומנענעת את הירכיים. תנועות ידיהם ורגליהן היו קצביות וחינניות, בעקבות צליל תופי הסיקו, הרוטו והמנגינה המלודית של השיר. פניהן של הבנות, בפרט, היו קורנות, עיניהן נוצצות וחיוכן בהיר ועליז.

צ'יי מואן עמד ליד דה ומאק ואמר, "ריקוד הרומוונג הוא די פשוט; אפשר ללמוד אותו אחרי זמן מה." דה שאל, "אילו שירים הם שרים שיש להם מנגינות כל כך חלקות ועמוקות?" צ'יי מואן ענה, "כשרוקדים את הרומוונג, אנשים בדרך כלל שרים שירי עם קמרים כמו 'הצעיף הוורוד', 'פרח הפפאיה', 'שיר הזמיר', 'שיר עץ המואום' וכו'."

בעודם שקועים בהתפעלות מחגיגות הלילה, ניגשו לפתע דה, מק, דיו ודונג שתי נערות חמר, שקדו קידה והושיטו את ידיהן: "אנו מזמינים אתכם, חברים וייטנאמים, להצטרף אלינו בריקוד הרומוונג כדי לחגוג את ראש השנה צ'ול צ'נם ת'מאי." דיו ודונג נבהלו ונרתעו, והשתלבו בקהל. דה ומק עמדו קפואים, מבולבלים. מישהו בקרבת מקום הגיש לצ'יי מואן בקבוק יין ונתן לכל אחת משתי הבנות כוס חרסינה. צ'יי מואן מילאה את הספלים ביין, ושתי הבנות הגישו אותו לדה ולמאק. צ'יי מואן אמר, "שתו, אחר כך תוכלו שתיכן לרקוד את הרומוונג כדי באמת להיכנס לאווירה."

מנה אחת, שלוש שביעיות, הכל מנה. כשת'וק ומק רוקנו את כוסות היין שלהם, עלו צלילי השירה, המוזיקה והתופים. יחד עם כולם, ת'ח, מק ושתי הבנות הצטרפו לריקוד הרומונג. כשהשיר הסתיים, ת'ח ומצ'ק השתחוו לשתי הבנות וחזרו למקומן. מכיוון שהתנועות של Thế ומק לא היו רעות במיוחד, Đạo, Điếu, Dương, Hồ Tiến Lợi, Mai Hoàn Lương, Nguyễn Đại Tủn, ו-Tại Tủn, ו-Tại Tủn, שתו גם הם. ריקוד רומן.

הקהל סביבם מחא כפיים בעידוד. מק אמר לדה, "כשהם משתתפים בריקוד הקבוצתי הזה, הבנים והבנות מכירים בקלות זה את זה. אולי זו הסיבה שבאותה תקופה, לא מעט חיילים מתנדבים וייטנאמים התאהבו זה בזה בכפרים." דה הנהן בהסכמה.

האווירה של פסטיבל רומוונג, שחגג את ראש השנה צ'ול צ'נם ת'מאי בכפר קרומיה, הלכה והתוססת יותר ככל שהלילה התקדם. השירה, המוזיקה והתיפוף משכו את האנשים למעגלי ריקוד נגד כיוון השעון. כמה גברים וייטנאמים הצטרפו בהתלהבות. רוח האביב נראתה פורחת בליבם של הצעירים והצעירות...

(1) פירוש המילה הקמרית הוא עגלת שוורים, אמצעי תחבורה נפוץ באזורים כפריים של קמבודיה.

(2) פירוש המילה הקמרית הוא שנה חדשה של אחדות.

מקור: https://baoquangnam.vn/tet-chol-ch-nam-th-may-3152650.html