דצמבר ברשומות היסטוריות

תמונה (2).jpg — שוק טט מסורתי. תמונה מהארכיון.

השלימו את מעגל השמיים והארץ.

בספרו של פאן הוי צ'ו *Lịch triều hiến chương loại chí* (רישומים היסטוריים של חוקות שושלתיות), החודש הירחי השנים עשר מתועד כזמן ל"טאטוא קברים, תיקון בית המשפחה והכנת מנחות". שם, ניקיון הבית לא היה רק היגיינה, אלא מעשה של טיהור.

אנשים מטהרים את עצמם מההיבטים הישנים והלא שלמים של השנה החולפת כדי לקבל בברכה חיוניות חדשה. יוחסינים משפחתיים רבים ותקנות כפריות קובעים כי מאמצע החודש הירחי השנים עשר, יש להימנע מסכסוכים ותביעות משפטיות; כפרים צריכים לתת עדיפות לפיוס, "כדי שכולם יוכלו להיכנס לשנה החדשה בשלום ובהרמוניה".

מהדורות עיתונים של טט הישן (ראש השנה הירחי).

דרך חשיבה זו משתקפת בבירור במילה "שנה" (歲), אשר תמיד מקושרת לרעיון של השלמת מעגל, והחודש הירחי השנים עשר הוא הרגע שבו מעגל זה נסגר. לכן, טקסים כמו פולחן אל המטבח (ביום ה-23 של החודש הירחי השנים עשר) נחשבים לאבני דרך חשובות, המסמנות את הכניסה הרשמית של המשפחה לתקופת ההכנות לטט (ראש השנה הירחי).

בטקסטים כמו "ואן דהאי לואי נגו" מאת לה קוי דון, החודש הירחי השנים עשר מתואר כתקופה עמוסה אך מסודרת: הכנת עוגות, כבישת ירקות, שחיטת חזירים, ייבוש נייר אורז וצביעה מחדש של בגדים. משימות אלו עוקבות אחר לוח זמנים מוכר, החוזר על עצמו לאורך דורות, עד כדי הופכות ל"זיכרון קולקטיבי" של הקהילה.

ראוי לציין כי טקסטים רבים מזכירים את הכנת הקורבנות לא רק למשפחה, אלא גם לבית הקהילה של הכפר. טקס סיום השנה של הכפר מתקיים בדרך כלל בסוף החודש הירחי השנים עשר, בקנה מידה גדול, עם טקסים, חגיגות וחלוקת ברכות. לכן, טט (ראש השנה הירחי) אינו רק עניין פרטי של כל משק בית, אלא שיאו של מאמצי הקהילה כולה.

דלת הסינון

מהמאות ה-17 וה-18, סוחרים, מיסיונרים וחוקרים מערביים רבים הותירו תיעודים יקרי ערך על החיים בווייטנאם. בספרו *Relation of the Kingdom of Tonkin*, תיאר אלכסנדר דה רודס כי "יותר מחודש לפני ראש השנה, השווקים הפכו שונים, והיו מלאים בסחורות לחג".

919562704039021766 (1) — מהדורות עיתונים של טט הישן (ראש השנה הירחי).

הוא הופתע מההכנות הקפדניות של העם הווייטנאמי לחג טט, שהתאפיינו במידה רבה של סבלנות וטקסים, בניגוד למנהג האירופי באותה תקופה, שבו ההכנות לפסטיבל נמשכו בדרך כלל רק כמה ימים. ז'אן בפטיסט טברנייה, בעת שנסע באזור הדרומי, ציין גם: "בסוף השנה, כמעט כל העבודה נעצרת, ואנשים מקדישים את תשומת ליבם למשפחה, לקברי אבות ולטקסים הקשורים לשנה החדשה."

תצפית זו מצביעה על כך שהחודש הירחי השנים עשר הוא "אזור חיץ זמן" שבו פעילויות כלכליות , אדמיניסטרטיביות וחברתיות מואטות כדי לפנות מקום לחיים רוחניים. פרט מעניין ברשומות זרות הוא הופעתם המוקדמת של שווקי טט.

סוחרים ונוודים פורטוגזים והולנדים תיארו בצורה חיה את השווקים הווייטנאמיים בסוף השנה ובט (ראש השנה הירחי), תוך הדגשת ההמונים, האווירה התוססת ושפע הסחורות. הטקסטים גם מצביעים על כך ששווקים אלה היו מרכזים של התרבות והחיים הרוחניים הווייטנאמיים.

עבור זרים, שוק החודש הירחי השנים עשר הוא מרחב סמלי שבו נמכר הישן ונקנה החדש, כהכנה להתחלה חדשה. בטקסטים סיניים-וייטנאמיים רבים, החודש הירחי השנים עשר הוא גם העונה ל"סגירת חשבונות" - סיכום אדמות, מיסים וחובות.

אבל לצד זה ישנן פעילויות כמו שחרור בעלי חיים, מתן צדקה ועשיית מעשים טובים, כדרך "לפרוע" חובות מוסריים לפני השנה החדשה. גישה זו מרוממת את טט מעבר למושג של פסטיבל גרידא.

המכנה המשותף בין טקסטים סיניים-וייטנאמיים לבין תיאורים זרים של חג הטט הוייטנאמי טמון בעובדה שההכנות לפסטיבל זה אינן רק חומריות. החודש הירחי השנים עשר הוא זמן של איטיות מכוונת, של סידור מחדש של החיים מהמשפחה לכפר, מיחידים למערכות היחסים שלהם עם אבותיהם ואלוהויות.

מקריאת כתבים עתיקים, ניתן לראות שטט (ראש השנה הוייטנאמי) מגיע באמת רק כאשר אנשים מסיימים את השנה הישנה. וחודש הירחי השנים עשר, בזיכרון התרבותי הוייטנאמי, הוא שער הניקיון והטהרה, ומכין אנשים להיכנס למעגל חיים חדש.

האב הקדמון של עיתוני טט

בספרו "שמחת איסוף הספרים", טוען החוקר וונג הונג סון כי גיליון טט 1918, האב הקדמון של מגזין נאם פונג, היה עיתון האביב/טט (ראש השנה הירחי) הראשון בווייטנאם. מגזין נאם פונג (רוח דרומית) היה כתב עת חודשי שנוסד על ידי ל. מרטי, צרפתי דובר וייטנאמית שוטפת, עם החוקר פאם קואן כעורך. חודשים ספורים לאחר השקתו, נאם פונג הוציא לאור את "גיליון טט 1918" עם סגנון ייחודי: לא ממוספר כרגיל, עם כריכה בצבע כתום-צהוב בהיר ובה תמונה של שני גברים זקנים, אחד בהיר ואחד דהוי, אוחזים בענפי פריחת אפרסק, המסמלים את שני הפקידים הבכירים של השנה מאו נגו (אוחז בענף פריחת אפרסק טרי) ודין טוא (אוחז בענף ללא פרחים) מחליפים חותמות. מאפיין מרכזי של "גיליון טט 1918" של נאם פונג היה שכל המאמרים הוסגרו במסגרות פרחוניות, כללו איורים רבים, ולא הכילו פרסומות. בהקדמה, ציין העורך פאם קואן את הסיבה ליצירת גיליון הטט: "חג הטט הוא היום השמח היחיד בשנה". "שמחה זו משותפת לכולם, שמחה שחודרת לחברה, שמחה שמתפשטת ברחבי האומה; בשום מקום אחר בעולם אין חגיגה כה שמחה לחלוטין. אפילו אלה העצובים חייבים להיות מאושרים במהלך טט: שמחת הטט 'מדבקת' בקלות..."

חֶברָה

מקור: https://baodanang.vn/thang-chap-trong-thu-tich-3322847.html