לאן אתה הולך, שיר עם קטן?

לאחרונה, מילת המפתח "ריקבון מוח" הפכה פופולרית ברשת. לא נדיר לראות ילדי גן מזמזמים מנגינות חסרות משמעות כמו "ראם ראם, מפלצת הלחם עולה, טונג טונג טונג סאחור, טראלאלרו טראללה"...

שיר הילדים והמשחק "לסובב את הקשת". צילום: חומר ארכיוני.

ממונח שהתייחס לירידה אינטלקטואלית, ריקבון מוח הפך כעת למגמה, מערכת אקולוגית ממכרת של תוכן באינטרנט, שבה משתמשים נמשכים לדמויות, צלילים וביטויים כה נפוצים עד שהם נשמעים ונראים בכל מקום.

יקום של Brain Rot, ובו תמונות של דמויות סוריאליסטיות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית ויוצרי תוכן, על רקע מוזיקה מתוזמרת אלקטרונית, יוצר סנסציה בקרב צעירים, ובמיוחד בקרב ילדים. שני הקטנטנים שלי אינם יוצאי דופן. האזנה להם מנגנים יחד, שרים בהתרגשות את השירים הלא מוכרים וחסרי הנשמה האלה, מעלה לפתע זיכרונות מוזרים משירי ילדים של ילדותי.

יש את השיר "צ'י צ'י צ'אן צ'אן" מילדותי המוקדמת, כשהייתי צעיר מדי מכדי לדבר כמו שצריך, ממלמל יחד עם אמי: "צ'י צ'י צ'אן צ'אן / המסמר נושף אש / הסוס שובר את המושכות / שלושה מלכים וחמישה קיסרים / תופסים צרצרים כדי למצוא אותם / אוּ אוּ אפּ".

קצת יותר מבוגרת, הייתי עוקבת אחר ילדי השכונה כשהם התאספו כדי לנגן ולשיר את "מסובבים את הקשת": "מסובבים את הקשת / הנהר זורם / יש ילדה בת שבע עשרה / יש אחות בת שלוש עשרה / אנחנו שתי אחיות / יחד הופכות את הקשת".

או, כשמשחקים "גלובוס" (משחק הכולל כתישה וטפיחות), אם יש יותר אנשים, אפשר לשחק "דרקון ונחש מטפסים על העננים": "דרקון ונחש מטפסים על העננים / יש עץ מתנדנד / האם הבעלים בבית?"...

שירי ילדים ליוו אותנו לאורך כל ילדותנו. הזמן אולי צמצם את הניסוח המדויק, אבל הזיכרונות מאותם חרוזים ומשחקים נותרו. זו הסיבה שאני תוהה מדוע ילדים כיום נראים פחות מתעניינים באוצר יקר ערך זה.

ייתכן ששינויים בסביבות המגורים הפחיתו את תפקידם של שירי ילדים, שכן לילדים יש פחות מקום להשתתף במשחקי קבוצה. אך במבט לאחור, ייתכן שרוב האשמה מוטלת עלינו, המבוגרים. בהיותנו עסוקים מדי במאבק ההישרדות ובמתן נוחות חומרית, נראה ששכחנו להעביר לילדינו חיים רוחניים עשירים ותוססים.

לימוד על שירי ילדים דרך עיתונים וספרים הוא נדיר אף יותר. בינתיים, קיימים מאמצים מסורים לאיסוף ושימור שירי ילדים. ספרים המדריכים כיצד לשיר ולהשתמש בחרוזים במשחקי ילדים, כגון "119 משחקי חריזה לילדים", "219 משחקי עם לגיל הרך" וכו', מושכים ככל הנראה רק מורים לגן חובה ובתי ספר יסודיים וזוכים לתשומת לב מועטה מצד הורים.

האם שירי ילדים ישרדו בטווח הארוך, או שמא ייעלמו אל תוך ממלכת הזיכרון הרחוקה? השאלה "לאן הולכים שירי הילדים, הו שירי הילדים?", תמשיך לרדוף אותנו.

מקור: https://baodanang.vn/ve-dau-oi-hoi-dong-dao-3302799.html