|
ד"ר ביל מקדונלד ואשתו היו מעורבים תמיד בפעילויות חינוכיות בתאי נגוין. |
הבטחה מהעבר
סיפורו של ביל מקדונלד, גבר מארצות הברית המתגורר בתאי נגוין, מתחיל בהבטחה שנתן לחבר קרוב שנפטר. בשנת 2005, ביל הגיע לווייטנאם עם חברו בוב. לבוב היה חלום בוער להקים מרכז שפות ולפתח אותו לבית ספר לשפות. למרבה הצער, בוב חלה ונפטר לפני שחלומו הספיק להתגשם.
ביל החליט להישאר ולעזור לחברו הטוב ביותר להגשים את חלומו באזור גידול התה. ביל שיתף בקול עמוק ונחרץ: "אני רוצה להישאר כאן עד שחלומו של בוב יתגשם." עשרים ואחת שנים מאוחר יותר, מרכז זה הפך לבית הספר לשפות זרות של אוניברסיטת תאי נגוין. והאמריקאי מאותו רגע ממשיך להעביר שם ידע בחריצות, עד דומם לידידות אצילית.
זיכרון השיעור הראשון שלו בפקולטה לחינוך (אוניברסיטת תאי נגוין) בשנת 2005 נותר חי בזיכרונו של פרופסור ביל. השעה הייתה 6:30 בבוקר, ולנוכח פניהם המבולבלות של תלמידיו הווייטנאמים, הוא חש חרדה דומה. כדי להתגבר על ביישנותם, הוא עשה משהו בלתי צפוי: הוא התחיל את שיעורו ב... ספרדית.
הסטודנטים היו מבולבלים. יד הורמה: "פרופסור, אתה מדבר אנגלית?" הפרופסור ענה בהומור, "לא, חשבתי שאתה רוצה ללמוד ספרדית." צחוק פרץ, ומחסום השפה נעלם. ההומור וההתנהגות הנגישה הפכו לסימן ההיכר של פרופסור ביל במשך שני עשורים.
|
ד"ר ביל מקדונלד באולם ההרצאות של המחלקה לשפה האנגלית, בית הספר לשפות זרות (אוניברסיטת תאי נגוין). |
עבור סטודנטים כמו קו טי טאן הואה והו האי אן, ממחזור 47 של המחלקה לאנגלית, פרופסור ביל הוא לא רק מרצה אלא גם דמות אב והשראה. הציטוט שלו, "אני שונא את המבחן", חוזר על עצמו לעתים קרובות על ידי דורות של סטודנטים כהוכחה לפילוסופיה החינוכית ההומניסטית שלו. הוא אינו שופט את תלמידיו לפי מספרים יבשים אלא לפי גישתם לחיים, חריצותם וכיצד הם מתנהגים בחיי היומיום.
בשיחה איתנו על מר ביל, ד"ר לה הונג טאנג, מנהל בית הספר לשפות זרות, אישר כי בית הספר מעריך תמיד את מסירותו הבלתי מעורערת. מר ביל לא רק מלמד את השפה, אלא גם מלמד על התרבות הבריטית והאמריקאית כדי לעזור לתלמידים לפתח חשיבה גלובלית. וחשוב מכך, הוא מלמד אותם כיצד להרהר ולהעריך את התרבות הוייטנאמית דרך הדמיון בין שתי האומות.
פתק של חברות
המסע של ביל, שנמשך למעלה מ-20 שנה, לא היה שלם ללא נוכחותה של גברת מקדונלד. הם נשואים כבר 49 שנים, והיא לא רק מערכת התמיכה שלו אלא גם בתהליך העברת הידע.
בכל ערב שלישי, הבית הקטן שליד בית הספר לשפות זרות הופך לספרייה חיה. שם, גברת מקדונלד מכינה בקפידה חומרים ומדריכה את התלמידים בהשאלת ספרים. היא גם הייתה זו שהגה את הרעיון לצלם תלמידים עם כינויי חיבה כדי שפרופסור ביל יוכל לזכור בקלות את שמותיהם. תגי השם הללו עזרו לגשר על הפער בין הפרופסור הזר לתלמידיו, שחלקו את אותו שם וייטנאמי. אבל אהבתם לאזור גידול התה לא נעצרה שם; היא באה לידי ביטוי גם בדברים פשוטים כמו בון צ'ה (חזיר בגריל עם ורמיצ'לי), נם (אגרולים), ופרחי הפויינסטיה האדומים התוססים הפורחים כל השנה.
לגברת מקדונלד יש התנהגות עדינה, רכה אך אוהבת. היא זוכרת בעל פה את התחושה של ללכת לשוק בתאי נגוין, לקבל חיוכים חמים מהמקומיים למרות שהיא לא מדברת וייטנאמית שוטפת. היא אמרה: "אנשי תאי נגוין גורמים לי להרגיש כמו זרה".
|
ד"ר ביל מקדונלד ואשתו. |
נוכחותה השקטה העצימה את פרופסור ביל להטיל על עצמה פרויקטים משמעותיים, ובראשם שליחת סטודנטים לתרגם עבור רופאים אמריקאים במרכז וייטנאם. שם, ותיקים שנלחמו משני צידי שדה הקרב יכלו לחבק זה את זה ולהציל יחד חיים חדשים. עבור פרופסור ביל, זו הייתה הצלחתו הגדולה ביותר: לראות את תלמידיו משתמשים בשפה כדי להגן על חיים ולהתחבר בחמלה.
בשנת 2016, אוניברסיטת תאי נגוין העניקה לפרופסור ביל מקדונלד תואר דוקטור לשם כבוד. תואר זה היה הוקרה לאדם שהכשיר למעלה מ-1,000 סטודנטים, ש-60% מהם כיום מרצים, תואר שני ודוקטורים, החולקים בחריצות את הידע שלהם ברחבי וייטנאם.
כשנשאל אם יש לו כרטיס נסיעה בזמן כדי לחזור לשנות ה-20 לחייו, ביל לא היסס לענות: "הייתי אומר לצעיר הזה לנסוע לווייטנאם מיד".
במשך למעלה מ-7,000 ימים, בה נושם את אוויר אזור גידול התה, תאי נגוין הפך לביתו של מר ביל. הוא תושב תאי נגוין מיוחד. הוא כבר לא מבקר אמריקאי מרוחק, אלא אמריקאי שקט שעדיין נהנה מתה, מעריץ את פרחי הפויינסטיה ומחייך כשתלמידיו קוראים לו "מר ביל".
מקור: https://baothainguyen.vn/giao-duc/202605/co-mot-nguoi-my-tram-lang-voi-xu-tra-34650a8/
תגובה (0)