מסע בין הרים ונהרות: 'חמישה סלעים בעלי צורה מוזרה משתקפים במים'

הרי השיש ופגודת נון נואוק הם ציוני דרך מוכרים של דא נאנג המושכים תיירים לאזור שמדרום למעבר האי ואן. כשמדברים על האי ואן, הדבר הראשון שעולה בראש הוא מעבר האי ואן.

"לוחות אבן עתיקים מכוסים בטחב, פני השטח שלהם מאפירים."

בחציית מעבר האי ואן, נותרו שרידי עידן עבר של התפשטות טריטוריאלית, סימני בליה חרוטים על מבנים מעשה ידי אדם, כולל שער האי ואן. "מעבר עתיק, עננים ועצים מסתירים מאורות נמרים / לוחות אבן עתיקים, סלעים מכוסי טחב נושאים את סימני הגיל / מורדות הרים עמוקים, בעלי חיים מתעוררים / צוקים מכים, גלים מתנפצים בשובבות" ( חציית האי ואן , שיר שפורסם בעיתון טיאנג דאן , גיליון 3, 17 באוגוסט 1927). כמו כן, בשנת 1927, טאן דה , שנסע ברכב מהואה לטוראן (דה נאנג), עצר בשער האי ואן ותיאר אותו כ"שער שנבנה גבוה המשקיף על הכביש [...] מעל השער מופיעות שלוש המילים שער האי ואן; בצד השני של השער מופיעות שש מילים המעבר המפואר ביותר בעולם, כל השיפוצים מתוארכים לתקופות מין ומאן [מאנג]".

מעבר האי ואן על תשעת הכדים השושלתיים

מקור התמונה: אתר מידע כללי של DISCOVER HUE

כשהוא מתבונן בהריסות, המשורר נזכר במלחמות שושלות טרין-נוין-טאי סון, ואז מתבונן בכל, ומסכם שמעבר האי ואן הוא כיום מקום נופי לתיירים. "חבל שאני לא יכול ליהנות מחיי הנינוחות, ולעתים קרובות ללכת עם כמה חברים קרובים לבקר בחומות העתיקות ובמצבות ההרוסות, כדי שהמעבר לא יהיה כל כך בודד", מתעד השיר ב-* החלום הגדול *. כשמדברים על מעבר האי ואן, בעת הכניסה לדאנג טרונג (דרום וייטנאם), לה קווי דון תיעד בקפידה את צורת ההרים והנהרות, והזכיר זאת ב- *פו ביין טאפ לוק *: "מעבר האי ואן נמצא במחוז טו ואנג, משתרע עד לשמיים הכחולים למעלה ויורד עד לים למטה, זהו צווארו של ת'ואן קוואנג, עם עמדות שמירה ותחנות סיור."

ביומן המסע "האי לונג ", טוען המחבר כי מעבר האי ואן הוא המעבר הגבוה והגדול ביותר במדינה. על פי תיאורו של טראן הוא טו, מעבר האי ואן, הממוקם במעבר, נבנה בסגנון עיר מבוצרת כדי לאכלס חיילים בימי קדם, עם תותחים שהוצבו כדי לשמור על שער האן. עם זאת, בזמן ביקורו של המחבר, הוא כבר היה בחורבות, "כיום נותרו רק כמה ערימות של לבנים סדוקות, כדי להוכיח לנו שבעבר, מעבר האי ואן נשמר גם הוא בקפדנות רבה על ידי חיילי המלך".

מערת הויין קונג

צילום: טראן דין בה

"בואו נעלה יחד למערת הויין קונג."

"עומדים בצד הזה של קואה האן, מביטים אל עבר נהר הא, המים צלולים, הבתים כמו סירות קש/עומדים בצד השני של נהר הא, מביטים אל עבר נהר קואה האן, הרחובות שוקקים." זהו שיר עם על טוראן כשהוא הושפע מהצרפתים. באשר לדאנאנג , פלא הטבע חייב להיות הרי השיש (נגו האן סון). "הנקודה הנופית של מרכז וייטנאם היא באמת המקום הזה/הרי השיש ניצבים כאן/חמישה סלעים בעלי צורה מוזרה המשקפים את המים/אצטרובל עם חור בו", מתאר יומן המסע של האי לונג בחרוזים . משושלת נגוין, דאי נאם נהאט טונג צ'י תיעד כי הרי השיש כללו 6 פסגות סלעיות (קים, מוק, ת'וי, הואה - 2 פסגות, טו), הידועים בכינויים נון נואוק.

"בואו נעלה למערת הויין קונג / כדי לנער מעלינו את אבק העולם כאילו לא היה דבר מעולם", תיעד טאן דה נגוין קאק הייאו, בעת ביקורו בנגו האן סון ב-25 באפריל 1927, לאחר שתיית כוס יין משובח, את רגשותיו ב"חלום הגדול ". נופי פלא הטבע הזה עדיין שובים מבקרים מכל רחבי העולם כיום, שלא לדבר על לפני מאה שנה, כשהוא לא נגע באבק העולם, מה שגרם לבעלים של מגזין אן נאם , משורר שאהב טיולים נינוחים, לזכור: "באותו יום, שמי אחר הצהריים היו בהירים, הנהר היה רך, הסירה הקטנה נחתה קלות, באמת נוף שליו. עם יין ושירה, האורח נהנה מהדרך העתיקה; הרים ירוקים וסלעים אדומים, הנוף כאילו מחכה למישהו. ביקרנו במערת טאנג שואן, פגודת לין אונג, פגודת ואן אונג, מערת ואן קונג, פגודת טאם תאי, ביתן וונג האי, ולאחר מכן אכלנו צהריים במערת הויין קונג."

יופיה של מערת הויין קונג, כפי שתועד על ידי היסטוריונים של שושלת נגוין, מתואר כעומק עמוק וריק כמו בית מרווח, עם פתחים גדולים רבים בחלק העליון המחברים אל החוץ, ומאפשרים לראות גם את הירח וגם את השמש. קירות המערה מכילים נטיפים רבים שמהם נראה שהמים לעולם לא מפסיקים לטפטף. בהיותו משורר, בהשראת הנוף, השראתו הפואטית של טאן דה זרמה בשפע. עם הגעתו לכאן, הוא "ראה את השלט האוסר על מבקרים לכתוב שירים במערות, הקשיב לסיפורו של הנזיר, משום שפקידי הממשלה חשבו שנכתבים יותר מדי שירים, טימאו את המערה, ולכן הוציאו איסור חמור. לכן, השראתו נחלשה, והוא יכול היה לכתוב רק שתי שורות", שהן שתי שורות השירה שהוזכרו לעיל.

טראן הוא טו הגיע לכאן, וממרפסת התצפית וונג ג'יאנג, ראה בבירור את פסגות הרי קים, מוק, ת'וי, הואה ות'ו. בביקור באי נון נואוק, המקדש נמצא מימין ומערת ת'יאן ניהין נמצאת משמאל. לדברי דאי נאם נהאט טונג צ'י , "ההר מייצר שיש, לבן עם ורידים שחורים, המשמש לייצור חפצים מעוצבים להפליא; יש גם סוג של אבן לבנה חלקה כמו גוש שומן, המשמשת לייצור אסטלות אבן או מרגמות אבן בצורה טובה מאוד." לכן, תושבי נון נואוק עסקו זה מכבר בעבודות אבן (סון נג'ייפ), גילפו ויצרו חפצי אבן שונים ופסלים בגדלים שונים, ואז נשאו את סחורתם למכירה לכל מקום. פסלי שיש מכל הסוגים, כולל פסלי בודהה, פסלי אריות, פסלי פילים, אגרטלים וכו', עדיין עוברים מדור לדור עד היום. (המשך יבוא)

מקור: https://thanhnien.vn/du-son-ngoai-thuy-nam-hon-chieu-thuy-hinh-ky-quai-185260510182440705.htm