בחודש האחרון של החורף, שדות הנהר לוהטים בצבע הזהב של פרחי הלפתית. עצי ההדס הקרפיים בקצה הכפר משירים את פרחיהם, והופכים את דרכי הכפר לסגולות. בגנים, עצי פומלה החלו להנצץ, חושפים את פרחיהם הלבנים, בעוד עצי אפרסק ממתינים בביישנות לפריחה. הרוח עדיין קרירה אך לא נושכת. טפטוף קל יורד כמו ערפל. יחד עם צבעי הפרחים, הצמחים, הבריזה העדינה והגשם הקל, צלילים אלה, הייחודיים לאזור הכפרי הישן, נראים שוקקים וקוראים להגעת האביב.
 |
| תמונות של סוף השנה מוכרות בזיכרונותיהם של העם הווייטנאמי. (איור מאת טראן נגוין) |
בבוקר דצמבר עמוס, אנשים קוראים זה לזה כשהם יוצאים לשדות מוקדם כדי לסיים לשתול את השורות האחרונות של שתילי אורז לגידול החורף-אביב, לחפור את ערימות תפוחי האדמה לפני טט, ולהכין את האדמה לשתילת חצילים... למרות ההומה והחפוזה, כולם עליזים ודנים בהתרגשות במחירי הסחורות בכל שוק טט באזור. הם מחכים ליום שבו יוכלו סוף סוף להפסיק את עבודתם החפוזה בשדות, חובשים כובעי קש, לפני שילכו יחד לקנות לטט.
בלילות דצמבר, צליל הצליל המהיר של גלגלי שאיבת מים ממלא את האוויר. מול בית הקהילה של הכפר, מקדש הכפר ומקדשי האבות, ישנן בריכות דגים - שנוצרו על ידי אנשים המשתמשים באדמה שנחפרה לבניית יסודות - כך שבלילות דצמבר, מקצה אחד של הכפר לקצה השני, מהדהד צלילם המהיר של גלגלי שאיבת המים הללו. אנשים שואבים מים בלילה כדי לתפוס דגים בזמן לשוק הבוקר המוקדם, כדי להרוויח כסף להכנות לטט (ראש השנה הירחי) וכדי להימנע ממבוכה מצד הילדים שעלולים לגנוב את הדגים, קרוביהם וחבריהם לכפר.
משחק גניבת הדגים השנתי היה מהנה להפליא, והתרחש רק פעם בשנה, כך שהילדים ציפו לו בקוצר רוח. בימי בית הספר, אפילו כשהאימהות קראו להם בקול צרוד, הם היו ישנים עד מאוחר יותר. אבל בלילות דצמבר האלה, כל ילד היה ער לגמרי לקול הצליל הרעוע של גלגל שאיבת המים. הם ייחלו לעלות השחר כדי שיוכלו לצעוד בבוץ כדי לתפוס דגים, לצחוק ולשחק כאוות נפשם, לריב ולהתווכח, ולצרוח מכאבים מצביטותיהם של סרטנים.
בשעות הבוקר המוקדמות של החודש הירחי השנים עשר, הדהדו בכפרים ציווי חזירים. בדרך כלל, רק מדי פעם משפחה הייתה מוכרת חזיר כדי לכסות את הוצאות החתונות, הלוויות וחגיגות אחרות. אבל בימים האחרונים של החודש הירחי השנים עשר, כל משק בית היה מוכר את חזיריו כהכנה לשלושת ימי הטט (ראש השנה הירחי). חלק מהמשפחות היו חולקות את הבשר עם שכנים וקרובי משפחה, בעוד שאחרות היו מוכרות לסוחרי חזירים. ציווי החזירים ברחבי הכפר בישרו על טט שופע באזורים הכפריים של אותם ימים.
לילות החודש הירחי השנים עשר מהדהדים בזמזום טחנות האורז ובדפיקות העלי הדופקים אורז, כאשר דגנים שנבחרו בקפידה מאוחסנים לאורך כל השנה והופכים לאורז לטט (ראש השנה הירחי), אורז דביק להכנת אורז מאודה, מרק מתוק ועוגיות אורז להכנת באן צ'ונג ובאן טט. יתרה מזאת, הדבר מבטיח שבחודש הירחי הראשון, אנשים יוכלו להירגע מבלי להשתמש בטחנות ועלי, ועדיין יהיה להם אורז לאכול וסובין להאכיל את החזירים החדשים שלהם.
החודש הירחי השנים עשר מביא צליל שונה לרחובות הכפר. זה לא הרעש המוכר של קבקבי עץ או גרירת נעלי ה"ג'יה דין" שנועלים פקידי הכפר במהלך פגישותיהם באולם הקהילה, אלא נקישות נעליים בסגנון מערבי והנקישות הקצבית של קבקבי עץ מודרניים שנועלים על ידי החוזרים הביתה לטט (ראש השנה הירחי). צליל יוצא דופן זה גובר מדי שנה, מה שהופך את חגיגות הטט של הכפר לצבעוניות ועשירות יותר מבחינה קולינרית מאשר בשנים קודמות.
דצמבר מביא צליל שוקק חיים לשדות קנה הסוכר. אנשים קוראים זה לזה, צליל סכינים קוצצות קנה סוכר, רעש עגלות שוורים הנושאות קנה סוכר למפעלי דחיסת מולסה ולשווקי טט (ראש השנה הירחי) באזור. קנה סוכר לא רק מספק מולסה לאביב, משקה מרענן לקיץ ואלמנטים דקורטיביים לסעודת התבוננות הירח בסתיו... קנה סוכר הוא גם מנחה הכרחית בחגיגות הטט המסורתיות באזורים הכפריים. צרורות של עלים ירוקים גזומים בקפידה מונחים משני צידי המזבח, ומשמשים כ"מוטות נשיאה" עבור אבות קדמונים לשאת מנחות מצאצאיהם לאחר הורדת מוט השנה החדשה.
 |
| בחודש האחרון של השנה, עצי ההדס הקרפיים בקצה הכפר מציגים את פרחיהם הסגולים. (איור מאת מאי שואן אואן) |
בחודש הירחי השנים עשר, טחנת המולסה בקצה הכפר הדהדה בצליל חריקה של מכבש קנה סוכר בסיסי. מיץ קנה הסוכר טפטף לתוך הסיר, ונשימתו הכבדה של התאו מילאה את האוויר כשהקיף בשקט את המכונה, מושך בידית. אווירת הכפר בחודש הירחי השנים עשר נראתה כאילו התעבה למולסה זהובה ונוצצת. מולסה שימשה להכנת עוגות אורז דביקות, עוגות קוצניות ומרקים מתוקים. היא נאכלה גם עם עוגות אורז דביקות, עוגות אורז דביקות ועוגות אורז מאודות... מולסה הייתה הכרחית במהלך חגיגות טט (ראש השנה הירחי) באזורים הכפריים באותם ימים.
עבור ילדים רעבים, דבש היה "מרשים" להפליא. הם שכבו במיטת קש עם המבוגרים וצפו בסיר עוגות האורז מתבשל, וקיבלו בטטה קלויה ריחנית וקצת דבש שנשאר מהכנת מרק מתוק. הם מיד חשבו על "חודש הדבש" עליו דנו המבוגרים בחודש הירחי השנים עשר - החודש בו זכו לאכול בטטות טבולות בדבש. מי היה צריך להבין את המשמעות העמוקה יותר? היו בטטות ודבש במשחק העממי: "נו נה נו נונג/ הניקוז בפנים/ הדבורה בחוץ/ בטטה טבולה בדבש..."!
בימים עברו, החודש הירחי השנים עשר באזורים הכפריים היה שוקק חיים ורועש עד היום ה-23. לאחר יום שליחת אל המטבח לשמיים וטקס הקמת עמוד השנה החדשה, צלילים אלה כבר לא הדהדו סביב חורשות הבמבוק של הכפר, אלא כאילו התעדנו למנגינה חיננית וגאה על עמודי השנה החדשה שניצבו מול כל בית. זה היה השילוב ההרמוני של פעמוני חרס, פעמונים בוערים ומנחות התלויים סביב העמודים, רשרוש עלי הבמבוק הירוקים בראש העמודים, ורפרוף דגלים אדומים הנושאים ברכות ברוח הצח...
נישאים על ידי הרוח, השמיים מתרוממים לפתע גבוה. להקות של סנוניות קטנות דואות וגולשות, אורגות את כנפיהן. אור השמש הוורדרד של דצמבר מבשר את בוא האביב.
[מודעה_2]
מָקוֹר
תגובה (0)