"השגריר" נגוין טי טו לואן (עונד משקפיים) עם חברים אלג'יראים בשגרירות וייטנאם באלג'יריה.
האחות נגוין טי טו לואן נולדה בשנת 1968 ברובע דה לאט, במחוז לאם דונג . היא התגוררה, למדה ועבדה במדינות שונות, כולל צרפת, איטליה, אוסטריה, לוב, תוניסיה, מרוקו וירדן. במקרה, קהילת האחיות הקטנות של ישו שלחה את האחות לואן לגור ולעבוד באלג'יריה מאז 2015, מדינה בה היא מעוניינת להתיישב לצמיתות. למעלה מ-10 שנות מגורים באלג'יריה, חיבת העם האלג'יראי והסולידריות של הקהילה הווייטנאמית שם חיזקו אותה במסעה להפצת אהבה לווייטנאם בכלל, ולשפה הווייטנאמית בפרט, במדינה אפריקאית רחוקה זו.
הקהילה הוייטנאמית באלג'יריה קטנה מאוד כיום, ומורכבת בעיקר מעובדים אלג'יראים וקבוצה של 48 משפחות עם בעלים אלג'יראים ונשים וייטנאמיות. הן מונה כ-1,000 איש שהם אלג'יראים ממוצא וייטנאמי או בעלי מוצא וייטנאמי חלקי.
רוב האלג'יראים ממוצא וייטנאמי היגרו לווייטנאם לאחר שנישאו לבעליהם בשנת 1964. בעליהם, חיילי לגיון הזרים שנשלחו על ידי הקולוניאליסטים הצרפתים להילחם בווייטנאם, נישאו והפכו לחתניה של וייטנאם. מעט מאוד מהילדים בני תערובת מהדור השני יכולים לתקשר בווייטנאמית, בעוד שהדור השלישי בקושי מדבר וייטנאמית כלל.
גב' לואן ביקרה כל משפחה, שאלה לשלומם, פטפטה וחלקה את שמחותיהם וצערם היומיומיים. היא אמרה, "רק באמצעות תקשורת אנשים יכולים להבין ולהתחבר זה לזה, ורק באמצעות תקשורת הם יכולים ללמוד לדבר במהירות. בבית הספר ובחיי היומיום, הם לומדים ומתקשרים בערבית ובצרפתית. בזמני הפנוי, בסופי שבוע או בחגים, אני מבקרת את המשפחות ומשוחחת איתן בווייטנאמית. רבים מילדי תערובת בני הדור השני והשלישי ביקרו בווייטנאם, אך כישורי השפה והבנתם את המדינה עדיין מוגבלים מאוד."
גב' לואן, המקושרת עמוקות לשפה הוייטנאמית ועם רצון לשמור על טוהרה, עזרה לילדים וייטנאמים בני דור שני ושלישי באלג'יריה לדבר ולכתוב וייטנאמית, וליוותה אותם בחקר התרבות הוייטנאמית דרך לבוש מסורתי, אתרי נוף ומטבח .
בשנת 2015, כשהחלה לעבוד באלג'יריה, לואן התגוררה בעיירה בני-אבס, בדרום מערב המדינה, השוכנת בלב מדבר סהרה. השפה היחידה שדיברה הייתה צרפתית, אך מעט מאוד אנשים דיברו אותה. עם הזמן, תושבי העיר לימדו אותה ערבית, והיא לימדה אותם וייטנאמית. ברגע שצברה אוצר מילים סביר, לואן החלה לספר לתושבי העיר על וייטנאם ולהקשיב לסיפורים שלהם על ההיסטוריה של אלג'יריה. בהדרגה, היא גם לימדה את המקומיים כיצד לבשל מאכלים מסורתיים ממולדתה, כמו הכנת נקניקיות וייטנאמיות, רולים אביביים ונים מטוגנים (סוג של נקניקיות וייטנאמיות), שימוש בעוף במקום בשר חזיר, ובעיקר כיצד להשתמש במקלות אכילה. היא גם הציגה בפניהם את שמלת ה-áo dài הווייטנאמית המסורתית ואת הכובע הקוני שחובשות נשים וייטנאמיות.
בשנת 2019 עברה לואן לגור ולעבוד בבירת אלג'יריה. לצד עבודתה המנהלית במנזר, לואן מתנדבת גם בספרייה שאליה מגיעים לעתים קרובות סטודנטים אלג'יראים.
כשנודע לה שהיא מווייטנאם, ברכות בווייטנאמית נשמעו שוב על ידי הצעירים האלג'יראים: "שלום, מה שלומך?/ אני מאוד אוהב את וייטנאם!/ הלוואי ויכולתי לבקר בווייטנאם".
יום אחד, התלמידים הביעו את רצונם לבצע שיר וייטנאמי במסגרת תוכנית חילופי התרבות של בית הספר. לואן לימדה אותם את השיר "ציור של הכפר" מאת ואן פונג. כך החלה מסעה בהוראת וייטנאמית לתלמידים בבירת אלג'יריה.
בימים שלאחר מכן, לואן התנדבה בחריצות ללמד וייטנאמית לתלמידים אלג'יראים. היא סיפקה הדרכה קשובה ופרטנית לכל מי שרצה ללמוד וייטנאמית. יום אחר יום, התלמידים...
סטודנטים אלג'יראים הלומדים עם לואן לא רק לומדים לתקשר בווייטנאמית, אלא גם יכולים להבין מילות שירים, סיפורים קצרים והיסטוריה וייטנאמית.
בספרייה זו פגשה גב' לואן במקרה את פרופסור פארוק, שלימד אנגלית באוניברסיטת באב אזואר. עם ארבע שנות ניסיון בהוראה באוניברסיטת האנוי לעסקים וטכנולוגיה ואהבתו לווייטנאם , הוא הגיע לספרייה מדי יום כדי לשוחח עם "המורה לואן", כדי לא לשכוח את הווייטנאמית שלמד בווייטנאם. "המורה לואן" קרא אז לאט ובבהירות כל משפט ועמוד בספר הוייטנאמית, והקליט אותם עבור פרופסור פארוק שישמש כמשאב למידה לוייטנאמית.
האחות נגוין טי טו לואן שיתפה את תוכניותיה להפצת השפה והתרבות הוייטנאמית ואמרה: "אני לא מלמדת, אבל אני עוזרת לחברתי האלג'יראית לתקשר בווייטנאמית. אני תמיד מוכנה להדריך אנשים אלג'יראים או כל אדם מכל מדינה אפריקאית שרוצה ללמוד ולתקשר בווייטנאמית. כי, לא משנה היכן הם נמצאים, אנשים וייטנאמים ו..."
אלג'יריה תמיד הייתה אחווה אמיתית, בדיוק כמו כשהגעתי לראשונה לאלג'יריה ושמעתי את המילים "וייטנאם, אלג'יריה חאוואה, חאוואה" - וייטנאם ואלג'יריה הן אחים, הן אחים...
דו אן נגוק
מקור: https://baophutho.vn/su-gia-lan-toa-van-hoa-viet-245069.htm
תגובה (0)