למצוא את הים בהרים

VHXQ - על רכס הרי טרונג סון המחוספס, שם חיים אנשי קו טו, גיי טרינג, שדה דאנג... נדמה שהים עדיין נוכח איפשהו בדוגמאות ברוקדה, במוטיבים של בתי כפר, בצליל הגונגים במהלך פסטיבלים. זה כמו תזכורת למקורות הקדומים של הים והאיים ותשוקה לאוקיינוס.

בנות קו טו בתלבושות ברוקאד. צילום: שואן היין

כשיש לכם הזדמנות לנסוע להרים ולחוות את חייהם של מיעוטים אתניים, קל לשמוע סיפורים עתיקים איפשהו שמשאירים עקבות של הקשר הבלתי נראה בין ההרים לים. לדוגמה, שבו וצפו בנשות קו טו אורגות ברוקדה, כל חרוז לבן נוצץ שזור בגלי מים, ספירלות, עלי בטל, השמש... וכאשר עולים לגבול וייטנאם-לאוס, האזינו לאנשי גי טריאנג שמשווים את העיגולים הקונצנטריים על הדוגמאות לתמונה של טורנדו בין הים לעמק ההרים. עבור אנשי שי דאנג, הזרימה חזרה למקור מועברת בדוגמת קראם בצורת זנב דג, המזכירה את החיים שמקורם באוקיינוס, בנהרות ובאגמים.

...כמו הד גלי האוקיינוס

ב"שפה החזותית" של צבעי הברוקאד, שחור מסמל בדרך כלל את האדמה והיער, צהוב מייצג תשוקה, אדום מייצג את השמש והחיים, אינדיגו מייצג צמחים ועצים, ולבן מרמז על טוהר. בהתאם לידיים המיומנות, כל אישה צעירה משלבת צבעים ושוזרת דוגמאות לסיפור ייחודי. חלק מהבדים מספרים על הכפר, חלקם מזכירים אבות קדמונים, חלקם משחזרים את היקום כולו. כולם כמו "נהר של זיכרונות", שבו הים זורם בשקט בין האצבעות, מחלחל לכל חוט.

בטרא מיי, אנשי הקו, קא דונג או שדה דאנג אורגים לעתים קרובות דוגמאות בצורת שיניים מסור, משולשים ויהלומים. דוגמאות אלה מעוררות את דימוי הגלים, פני השטח של אגמים מנצנצים, או מים אדומים ושחורים מתגלגלים יחד. אפילו בקהילות שפחות קשורות לים, כמו אנשי המואנג שהיגרו לאחרונה מהצפון לטרא מיי, כמה דוגמאות גלים מופיעות על מדרגות עץ, כסימן לחילופי תרבות.

פעמים רבות, בהשתתפותי בפסטיבלים של אנשי ההרים, כאשר הגונגים נשמעו וריקוד האבן סובב סביב חצר המראות, הדוגמאות על השמלות נראו כזזות. הרגשתי כאילו הגלים לא רק נוכחים על הבד, אלא גם מהדהדים בצליל, בצעדים, בשיר העתיק: "הו ים, כה רחוק/ הרים גבוהים חוסמים את הדרך/ אני עדיין חולמת על היום/ אחזור לשמוע את הגלים מתנפצים...". ישנן מילים של אנשי קו "על המים" בטרא מיי שהן מעורפלות כמו זו, כאילו הנוסטלגיה לים עוגנה בתודעת ההרים והיערות.

בנות קו טו תחת גג החרב. צילום: שואן היי

...כמו סירה באמצע הג'ונגל

בניגוד לאנשי הקין, אשר מרבים לגלף דרקונים ועוף החול על בתים ציבוריים ופגודות כדי לסמל כוח, קהילות טרונג סון מפקידות את הקוסמולוגיה ופילוסופיית החיים שלהן בכל פיסת בד, סל, מראה... גלי אוקיינוס, הירח, השמש, הגשם, גרגירי אורז - כולם יכולים להפוך לדפוסים.

אם ברוקאד הוא בד לסיפור סיפורים, אז הגוּנְגוֹל והבית הארוך הם כמו "מפרשים" ברוח ההרים. גג הגוּנְגוֹל של קו טו מעוקל כמו מפרש מלא רוח, העמודים הראשיים והקטנים מגולפים בטיגריסים, ציפורים, דגים וגלים. כשנכנסים לגוּנְגוֹל של כפר פוּנְג או כפר ארו בהרי דא נאנג הגבוהים, מרגישים כמו להיכנס ללב סירה ענקית שעוגנת באמצע ההרים. אני מדמיין את פסטיבל הכפר הראשון אחרי התקופה הפרהיסטורית, כאשר הגונגים הדהדו, הגוּנְגוֹל הפך לסירה הנושאת את נשמותיהם של אנשים על פני ההרים והיערות, כאילו מושט אל הגלים באופק הרחוק.

כשניתנה לי ההזדמנות לבקר ברמות המרכזיות, הרגשתי שגם בבית הארוך של אדה יש ​​בו את נשימת הים. גרם המדרגות מגולף בזוג שדיים וסהר - המסמלים פוריות, כמו גלי הירח על פני המים, וגם מזכירים את הגאות והשפל. במרחב הזה, סמכותן של נשים קשורה קשר הדוק לקצב חיי הקהילה, כמו האוקיינוס ​​שמטפח ומגן.

בטרא מיי, בתי הקהילה של בני קו, קא דונג ושי דאנג נראים כמו רפסודות עץ החוצות נחלים. הגמלונים מגולפים בגלים, ציפורים ודגים; גגות הקש העבים נראים כמו גוף של סירה העמידה בפני שיטפונות, גשם ורוח מהמקור ועד הים.

והזיכרונות מהדהדים שוב...

חוקרים מאמינים כי אבותיהם של קבוצות רבות של בני טרונג סון הגיעו מאזורי החוף ונסעו במעלה הנהר אל ההרים. זיכרונות מהים עשויים להיות מושרשים עמוק בתודעה ולהמשיך לחיות בדפוסים, שירים ואגדות. החוקר פאם דוק דונג הדגיש פעם כי תרבות טרונג סון-טאי נגוין הושפעה עמוקות מהארכיפלג המלאי, עם עקבות של הים שנמצאים בשפה, בארכיטקטורה ואפילו באגדות.

אבל הים בתודעת ההרים והיערות הוא אולי שאיפתם של אנשים ליברלים, פתוחים, סובלניים, המביטים אל האינסוף. כאשר הם אורגים ספירלה, אנשי גי טריאנג כאילו משחזרים את נשימת הגלים. כאשר הם גולפים דגים או סירות, אנשי קו טו או קו בהחלט רוצים להעביר את חלומם להגיע אל הנהרות והים.

ובאור האש של לילות הפסטיבל, כאשר אנשים מתנועעים לצלילי הריקודים בעמק המוקף גבעות, מביטים בברוקד, מביטים במראות הכפר... ביין של יין קאן, ליבם מתמלא התרגשות, מתנועעים כמו גלי אוקיינוס ​​​​העוגנים להרים.

אולי, לחפש את הים בהרים זה לא לראות את הגלים הנראים לעין, אלא להבין כיצד אנשים משמרים זיכרונות, מחברים את העבר עם ההווה, ומונעים מהתרבות להישבר.

לים אין גלים באמצע היער, אלא הוא מוסתר בדוגמאות ספירליות, בגגות הנמתחים כמו מפרשים.

נראה שהים עדיין זורם בזרם התת-קרקעי של תודעת טרונג סון מתקופת ההתקדמות והנסיגה הימית...

מקור: https://baodanang.vn/tim-bien-tren-nui-3305717.html