טרנספורמציה של הכפר וקולותיהם הכנים של אומנים.

בתוך קצב החיים המודרני, כפרים רבים המאוכלסים על ידי מיעוטים אתניים במחוז לאם דונג משתנים מיום ליום. טלפונים חכמים ורשתות חברתיות הפכו את החיים לנוחים יותר, אך הם גם גרמו לאומנים רבים לדאוג מהסיכון לאבד את מרחביהם התרבותיים המסורתיים.

ארטיסן טי תאי תמיד מחויב להעברת אמנות נגינה בגונג לדור הצעיר.

כאשר צליל הגונגים דעך בכפר.

בשעות אחר הצהריים המאוחרות בכפר בו קו (מחוז טוי דאק), צליל הגונגים עדיין מהדהד בחצר ביתו הארוך של האומן ת'ו תאי. אבל האישה מ'נונג אומרת שצליל הגונגים שונה מאוד עכשיו ממה שהיה פעם. חלפו הלילות שבהם אנשי הכפר התאספו סביב המדורה, וחלפו הימים שבהם צעירים למדו בהתלהבות כל קצב גונג. "בעבר, בכל פעם שהיה פסטיבל, כל הכפר היה מתאסף. הזקנים היו מנגנים בגונגים, הצעירים היו מבצעים את ריקוד השואנג, והילדים היו רצים מסביב. כיום, ילדים רבים מחזיקים את הטלפונים שלהם יותר מאשר פטישי גונג", אמרה גברת ת'ו תאי באיטיות.

אפילו בשנות השישים לחייה, היא שומרת בקפידה על הגונגים היקרים של משפחתה, משתתפת בפעילויות תרבותיות מקומיות ומלמדת את הדור הצעיר בכפר. עבורה, גונגים אינם רק צלילי פסטיבלים, אלא גם "נשמת" הכפר, מאגר של זיכרונות וזהותם של אנשי המ'נונג לאורך הדורות.

בשנים האחרונות, חייהם של אנשים באזורי מיעוטים אתניים השתנו באופן משמעותי. הכבישים נוחים יותר, למשפחות רבות יש סמארטפונים ואינטרנט, מה שמאפשר גישה מהירה יותר למידע ולמגמות חדשות. לצעירים בכפרים יש גם יותר הזדמנויות לחינוך, עבודה ואינטראקציה חברתית רחבה יותר מבעבר.

עם זאת, יחד עם שינויים אלה מגיעה גם דאגה של אומנים רבים, שכן מרחבים תרבותיים מסורתיים הופכים לנדירים יותר ויותר. מפגשים קהילתיים הופכים פחות תכופים, לצעירים יש תחומי עניין חדשים רבים, בעוד שלימוד נגינה בגונגים, שירת שירי עם או תרגול מלאכות מסורתיות דורש התמדה ותשוקה.

שמירה על "נשמת" התרבות בתוך קצב החיים המודרני.

לא רק בטוי דוק, אלא גם כפרי מיעוטים אתניים רבים במחוז מתמודדים עם שינויים דומים. בקומונה של קוואנג טאן, האומן דיו חון עדיין משתתף באופן קבוע בהוראת נגינה בגונג לצעירים בכפר בכל פעם שהיישוב מארגן זאת. הוא אומר שהחיים הרבה יותר טובים עכשיו מאשר בעבר; אנשים יודעים איך לעשות עסקים , להשתמש בטלפונים חכמים ולעדכן מידע דרך המדיה החברתית. אבל מה שמדאיג אותו יותר מכל הוא שהדור הצעיר מבלה פחות ופחות זמן בתרבות המסורתית. "אם לא נשמור עליה, ילדינו ונכדינו ישכחו את צליל הגונגים של הקבוצה האתנית שלנו", אמר מר דיו חון.

מתוך דאגה זו, אומנים רבים עוברים בשקט מכפר לכפר, מקבוצות נוער ועד מרכזים קהילתיים, כדי לעודד השתתפות בשיעורי נגינה בגונג. חלקם מביאים מרצונם את הגונגים שלהם למרכזים קהילתיים כדי לספק הדרכה בחינם. אחרים מלמדים בסבלנות ילדים את קצב הגונגים לאחר שעות הלימודים. יישובים רבים גם משתפים פעולה עם בתי ספר כדי לפתוח שיעורים ללימוד נגינה בגונג, שירי עם וריקודים מסורתיים לתלמידים בקהילות מיעוטים אתניים.

למרות התנאים המאתגרים, בעלי המלאכה עדיין רואים בכך דרך לשמר את "נשמת" תרבותם בתוך קצב החיים המודרני המשתנה ללא הרף. לדברי בעלי מלאכה רבים, זה מעודד לגלות שעדיין ישנם צעירים רבים שאוהבים את צליל הגונגים ומעוניינים ללמוד על תרבותם האתנית. חלקם, לאחר השתתפות בשיעורי הכשרה, מסוגלים להופיע בפסטיבלים מקומיים, תוך פיתוח הדרגתי של גאווה בזהותם האתנית.

בתוך ההמולה וההמולה של החיים המודרניים, כפרים משתנים מיום ליום. אבל בכמה פינות בכפרים אלה, אומנים כמו הגברת טי תאי ומר דיו חון משמרים בשקט את קצב הגונגים ההרריים. עבורם, שימור צליל הגונגים אינו רק שימור צורה תרבותית, אלא גם שימור זיכרונות, שורשים ונשמת הכפר בתוך השינויים המתמידים של החיים המודרניים.

"

אנחנו מזדקנים, ואנחנו חוששים שבעתיד, פחות ופחות אנשים יידעו לנגן בגונג.

אומן טי תאילנדי.

מקור: https://baolamdong.vn/buon-lang-doi-thay-and-tieng-long-nghe-nhan-442441.html