האמן לה טאנה פונג והמסע של הבאת וי וג'יאם מעבר לגבול

אם לא ראיתם את פונג מופיע פעם אחת, לא דיברתם איתו, אתם לא יכולים לדעת מתי וי וג'יאם גדלו בו, האם וי וג'יאם בחרו בו או שהוא בחר במנגינות המתוקות והנשמתיות האלה. הצעיר הזה, שנולד בשנות ה-90, לא רק ניחן בקול מתוק כקנה סוכר, אלא שהוא גם נגן מונוקורד נלהב; לא רק מבצע אלא גם מארגן, תסריטאי ופזמונאי לכל המחזות של וי וג'יאם. באופן מפתיע יותר, לה טאן פונג עומד בראש להקת שירי העם של אונסק"ו נגה אן בהאנוי, ארגון תחת אגודת המורשת של וייטנאם שעושה גלים על במות מוזיקה בארץ ובחו"ל.

בנעוריו, לה טאנה פונג אהב והיה טוב בנגינה במונוקורד. צילום: NVCC

ארנקים ותיקים "מטמיעים" מזל באנשים מילדות.

לה טאן פונג, נולד בשנת 1992 בעיר וין, למשפחה אמנותית עם הורים, דודים ודודות שכולם שחקנים, זמרים ורקדנים. זו הסיבה שפונג חדור מגיל צעיר ברוח האמנותית של משפחתו עם גיטרות, תופים ופסנתרים. הוא גם התמצא ואומן על ידי הוריו בגיל צעיר בכלי נגינה מערביים.

"למרות שמשפחתי לא הייתה אמידה, סבי וסבתי כבר נסעו להאנוי כדי לקנות לי גיטרות כדי שאוכל ללמוד. ברוח זו, הוריי היו מוכנים להוציא סכום כסף גדול בהשוואה להכנסת המשפחה כדי לקנות עוגב, גיטרה ומערכת כלי הקשה טובה מאוד. הם רק קיוו שאוכל להשתמש בכלים האלה במיומנות ובתשוקה", אמר פונג.

עם זאת, מסיבה כלשהי פונג לא אהב זאת, ולכן נהג לחקור ולהקשיב לצלילי כלי נגינה לאומיים מסורתיים. בגיל 10, הוא התעקש שאביו יאפשר לו ללמוד לנגן במונוקורד. בהתחלה, אביו לא הבין וחשב שבנו סקרן, אך מאוחר יותר, כשראה שלילד יש מחשבות ואוזניים רגישות למדי לצלילים אלה, הוא נאלץ לפנק את בנו, למרות שחש מעט חרטה. בקיץ יום הולדתו ה-10, פונג נלקח על ידי אביו ללמוד בבית התרבות לילדים וייטנאם-גרמניה. עם זאת, מכיוון שרק תלמיד אחד מנגן במונוקורד, בית הספר לא יכול היה לפתוח כיתה, ולכן הוא נאלץ ללכת אחרי אביו הביתה בלב כבד. מתוך אהבה לבנו, אביו עדיין חיפש מישהו אחר שיוכל ללמד את המונוקורד, ולמרבה המזל, האמן שניגן במונוקורד עבור להקת White Lotus Cai Luong, שפרש לגמלאות, עדיין קיבל אותו כתלמיד. ומאותו רגע ואילך, דרכו של פונג ללמידת המונוקורד הייתה מלאה בשמחה ותשוקה בוערת.

עבור לה טאנה פונג, שירת וי וג'יאם היא תמיד שמחה ותשוקה. צילום: NVCC

ביצוע שיר עממי של Nghe An מאת Le Thanh Phong ו- Ha Quynh Nhu בעיר הואנג מאי. קליפ: NVCC

למרות שהיה שקוע במונוקורד, פונג הבין גם שיש לו את היכולת לשיר ולחוש את המוזיקה העממית המסורתית בעוצמה. חדור שירי עם דרך שירי ערש של אמו וסבתו מאז ילדותו, פונג התאהב בה מבלי משים. הוא היה מסוגל לשיר את המנגינות והחלקים הקשים של שירי עם עם מילים עתיקות ברגשות הכנים והטהורים ביותר של ילד. בכל מקום בו הייתה הופעה, הוא ביקש לשיר שירי עם. המילים שלו היו כה מתוקות ועמוקות שכל מי ששמע אותן התפעל מהעדינות והיכולת לחוש את פסוקי הווי והגיאם של ילד שהיה רק בן 8-9.

נקודת המפנה בדרך לשירי העם של וי וג'יאם הייתה כאשר פונג נבחר על ידי בית הספר לשיר סולו שירי וי וג'יאם בפסטיבל "הראוותנות האדומה" של העיר. בזמן התחרות, חבריו בחרו רק במוזיקה טרנדית ופופולרית, במיוחד מוזיקה קוריאנית. לכן, בעת סיכום התחרות, השופט, המוזיקאי לה האם, נשא נאום ואמר: "ברוב הזמנים של התוכניות שהשתתפו בתחרות היו מנגינות מוזיקה מודרניות מאוד, לעתים רחוקות ראיתי שירים עם מנגינות עממיות או שירי עם, רק ילד צעיר בשם לה טאן פונג שר שירי עם בצורה טובה מאוד, מרגשת מאוד. אתם צריכים ללמוד מפונג!" דבריו הפשוטים של המוזיקאי לה האם היו מקור מוטיבציה גדול עבור פונג לאורך מסעו המאוחר.

הודות למאמציו ולתדמיתו היפה בתחרות, פונג זכה לביקור מהמוזיקאי שואן הואה (באותה תקופה מוזיקאי מפורסם שכיהן כסגן מנהל בית התרבות של וייטנאם-גרמניה, מוזיקאי שטיפח כישרונות צעירים רבים והפכו לכוכבי מוזיקה) כדי להזמין אותו להצטרף לצוות האמנות "ציפור כחולה" של בית התרבות. מכאן, פונג הצליח לשקוע בשמי האמנות, לחיות את ימי ילדותו היפים עם מנגינות עממיות חלקות, יחד עם המונוקורד שאהב. באותם ימים, פונג הצליח לשיר עם זמרים מפורסמים, ולשיר בפני הנשיא טראן דוק לואונג בכנס הלאומי לילדים הטובים של הדוד הו.

בתקופתו של פונג, צעירים, למרות שאהבו והשמיעו שירי עם בצעירותם, כשהתבגרו, הם בחרו לעתים קרובות בדרך אופנתית יותר. אבל פונג לא היה כזה. ככל שהתבגר, כך למד בלהט רב יותר והתמסר לשירי העם של מולדתו. בכל פעם שהיה אירוע, הוא שר שירי עם, לפעמים קסאם, לפעמים וי, גיאם; המנגינות והמנגינות של שירי העם נחקרו בקפידה ובוצעו בכל ליבו ואהבתו.

לה ת'אן פונג והא קווין נהו במחזה על פאן בוי צ'או על הבמה ביפן. צילום: NVCC

בנוסף לשירה טובה ולנטייה אמנותית מילדותו, טאנה פונג מצטיין גם בהיסטוריה וזכה במקום השלישי בתחרות התלמידים המצוינים המחוזית בתחום זה. זו גם הסיבה לכך שכאשר העלה הצגות עבור להקת שירי העם נגה אן של אונסק"ו מאוחר יותר, הוא תמיד התמקד באלמנטים היסטוריים. "ראשית, לעזור לצעירים ולאנשים מכל רחבי הארץ להבין מהיכן מקורם של שירי עם. שנית, לחנך את הדור הצעיר להבין טוב יותר אנשים מפורסמים ואת המקומות שבהם גדלו באמצעות שירי העם", אמר פונג.

דרכו של פונג להפיץ ארנק וג'יאם

בהתייחסו להקת אמנות השירים העממיים של אונסק"ו בנגה אן, אמר פונג שזו גם שאלה של גורל. "כשהלכתי להאנוי ללמוד באוניברסיטת התרבות, מכיוון שאהבתי כל כך שירי עם והתגעגעתי הביתה, תמיד רציתי שיהיה לי מקום לשיר שירי עם. אז אספתי זמרים צעירים ששרו שירי עם נגה עם קולות ודמויות יפות כדי להופיע בחינם בפני הקהל. שירת שירי עם נגה בלב הבירה סיפקה גם את התשוקה שלי. אבל פונג עצמו לא ציפה שהמועדון שייסד יהפוך במהירות למפורסם ברחבי האנוי. השחקנים במועדון הוזמנו להופיע בכל מקום וגדלו במהירות, מ-5-7 חברים בלבד, צעירים רבים שהיו זמרים מקצועיים וסטודנטים לקונסרבטוריון למוזיקה רצו להצטרף למועדון. לאחר 10 שנות הקמה, המועדון התפתח ללהקת אמנות שירי העם נגה של אונסק"ו, להקת אמנות מקצועית עם יותר מ-50 אמנים ושחקנים. טאנה פונג אמר שאימוני ההופעות של הלהקה באגם המערבי משכו מאות קהל, שרבים מהם התרגשו כשראו את מנגינות הווי והג'יאם, ששרו צעירים בכל התלהבותם, מעוררים בליבם רגשות מתוקים על מולדתם האהובה נגה אן."

להקת האמנות של אונסק"ו "שירי העם נגה אן" קיבלה מתנות חמות מקהל ביפן. צילום: NVCC

לדברי פונג, כדי שצעירים ישירו את "וי וג'יאם" ויאהבו את זה, עלינו לגשת אליהם בצורה ידידותית והולמת. כאשר צעירים אוהבים את "וי וג'יאם", זה הזמן שבו אנו מפיצים ומקדמים את ערך המורשת בצורה המוצלחת ביותר. מכאן, תוכניות והצגות רבות של הלהקה זכו לתגובות נלהבות, הציגו מגוון רחב של פעילויות, והיו אהובים והעריצים מצד ארגונים חברתיים-פוליטיים רבים בארץ ובחו"ל.

נשיאת ארנקים וכסף מעבר לגבול

בשנת 2017, להקת האמנות של אונסק"ו "שירי העם נגה אן" הצטרפה רשמית לאגודת המורשת התרבותית של וייטנאם, בניהולו הישיר ובעצתו של המוזיקאי הו הוו טוי. מאז, הלהקה מעלה הצגות והופעות איכותיות המושכות קהל גדול מדי שנה. אלה הן ההצגות "אביב דרך אזור וי וג'יאם" בשנת 2017, "הנהר נושא את שירי העם" בשנת 2019. בנוסף, לראשונה, הלהקה זכתה להיות מוזמנת על ידי משרד התרבות, הספורט והתיירות ומשרד החוץ להופיע בפסטיבל המוזיקה העולמית באוזבקיסטן 2017, בפסטיבל המוזיקה, האופנה והתרבות של נהר המקונג ביונאן (סין) בשנת 2019, וזכתה להפתעה, עידוד ושבחים מחברים ממדינות אחרות. "כאשר אנו מביאים שירי עם למדינות זרות, אנו נושאים איתנו את רוח השירה על מולדתנו בלב וברוח של אנשי נגה אן. כל הופעה, כל שיר מלוטשים ומוערכים בקפידה על ידינו. לכן, הוא מגיע לקהל בהתלהבות, נוגע בליבם." לאחר מכן סיפר פונג שכאשר הופיע בפסטיבל האופנה והתרבות של נהר המקונג, הוא ערך בקפידה את המוזיקה לתצוגת האופנה הוייטנאמית אאו דאי. כאשר הדוגמנים נכנסו להופעה של אאו דאי, פונג גם ניגן את השיר "ארבעה פרחים", מתוק ונלהב. אנשים רבים שנהנו מהמרחב הזה התרגשו עד דמעות. לאחר סיום התצוגה, רבים מבני נגה אן באו למצוא אותו, החזיקו את ידיו וחיבקו אותו בחום, דמעות זולגות על פניהם, כאילו פגשו את משפחתם וקרובי משפחתם, כאילו חזרו למולדתם.

תצוגת אופנה הכוללת מוזיקת ao dai ו-Vi Giam המבוצעת ביפן, בבימויו של לה טאנה פונג. צילום: NVCC

סיפור ההופעה בחו"ל, שנשמר במיוחד ונשמר על ידי פונג כמו אוצר, היה כשהופיע בצרפת עם המשלחת הוייטנאמית בתוכנית "Vi Giam Tinh Que". כשהגיע לאתר ההנצחה של הנשיא הו צ'י מין וראה את דיוקנו, דמעותיו פשוט המשיכו לזרום. "באותו לילה, שרתי את השיר "Vi Giam Tinh Que" עם מילים שנכתבו על ידי אן נין והואנג וין, ועיניי היו מטושטשות מדמעות. באופן מפתיע, באודיטוריום, גם נשיאת אגודת הידידות וייטנאם-צרפת התרגשה. היא עלתה לבמה כדי לתת לי זר פרחים והחזיקה את ידי זמן רב, ואמרה שהשיר של מולדתו של הנשיא הו צ'י מין הוא באמת נפלא!!!"

לאחרונה, במסגרת תוכנית יום וייטנאם ביפן, בהזמנת משרד החוץ, הופיעה להקתו של פונג בהופעה מיוחדת במינה באוניברסיטה הרפואית קיושו, במחוז פוקואוקה. תוכנית זו אורגנה על ידי משרד החוץ הוייטנאמי לרגל 50 שנה ליחסים הדיפלומטיים בין וייטנאם ליפן (1973-2023). באמצעות הופעות של סוגים שונים של מורשת תרבותית בלתי מוחשית של וייטנאם, התוכנית הביאה סיפורים על ידידות בין וייטנאם ליפן, תוך הצגת היופי הייחודי של שלושת אזורי וייטנאם לציבור ביפן.

לה טאנה פונג והא קווין נו מופיעים במופע "ניחוח ויופי של וייטנאם" ביפן. צילום: NVCC

עם הופעות מקצועיות ושיטתיות, המופע הביא חגיגה לעיניים. באמצעות זאת, התוכנית קידמה בהצלחה את התרבות, המדינה והעם של וייטנאם עם יופיים מסורתיים כמו שירת הואה, ריקוד צ'אם, שירי עם וי וג'יאם או מופעי אאו דאי עתיקים.

כדי לשבח את הידידות החזקה בין וייטנאם ליפן, "ניחוח וייטנאם" משלב בצורה חכמה סיפורים היסטוריים מפורסמים כמו סיפור האהבה של הנסיכה נגוק הואה והסוחר אראקי סוראטו או הידידות בין החוקר הפטריוטי פאן בוי צ'או לרופא אסבה סקיטארו. בתוכנית זו, פונג הופקד על כתיבת התסריט והבימוי. הוא גם זה שמגלם את תפקיד החוקר הפטריוטי פאן בוי צ'או במחזה מוזיקלי קצר על הידידות היפה בין מר פאן לרופא אסבה סקיטארו.

"כשאני כותב את הסצנה על מר פאן, אני תמיד צריך לשקול כל מחווה, כל גוון במילים ובקול השירה כדי להפוך אותה ליפה, עדינה ודומה ביותר. לא משנה כמה מסוגנן, השחקנים חייבים להופיע בצורה שמקרינה את רוחו של אדם מפורסם מנג'ה אן, שהיא פטריוטיות, פטריוטיות, רוח של מלומד ונאמנות." פונג מאמין שוי וג'יאם גדלו באופיים של אנשי נג'ה אן וזה מקרין את רוחם של אנשי נג'ה אן, כך שלא משנה לאן הם הולכים, מה שהם עושים, אנשי נג'ה אן עדיין מזוהים בקלות בזכות המאפיינים דרך פסוקי וי וג'יאם של מולדתם.

בנוסף, בעת כתיבת התסריט להופעת האאו דאי, פונג שילב בחוכמה את הסצנה שבה הנסיכה נגוק הואה לובשת את התלבושת הלאומית אאו דאי כדי ללכת בעקבות בעלה בחזרה למדינה. הוא גם חקר בקפידה שהנסיכה הייתה האדם הווייטנאמי הראשון שהביא אאו דאי לחו"ל. לכן, בסצנה שבה הנסיכה לובשת את האאו דאי המסורתי ויוצאת, מנגינת ארבעת הפרחים נשמעת מתוקה, מלאת נשמה, ושובה את לבבות האנשים. פונג אמר: "הצגת וי וג'יאם עם דמויות היסטוריות היא המרחב עבורי ליצור בחופשיות, כי וי וג'יאם הם התרבות והאנשים של נגה אן שקיימים כבר מאות שנים."

מההצלחה המהדהדת של התוכנית "ניחוח ויופי של וייטנאם" ביפן, פונג טיפח תוכניות רבות לעתיד. הצעיר מנגה אן מקווה שארגון שירי העם של אונסק"ו של נגה אן יתפתח למרכז שישגשג לא רק בווי וג'יאם אלא גם במוזיקה המסורתית באופן כללי. "שירי העם של וי וג'יאם הם נשמת הלהקה, של האמנים שאוהבים את וי וג'יאם, ולכן כדי שוי וג'יאם יחזיקו מעמד ויעופו רחוק, עלינו למצוא עוד חללי הופעה חדשים ולהפיץ אותם יותר כדי שצעירים יוכלו להבין ולאהוב אותם. ופיתוח הלהקה למרכז הוא הדרך שבה שירי עם יוכלו להמריא", שיתף.

מָקוֹר