בינתיים, מספר היצירות החדשות של סופרים מקומיים (סופרים שבעבר היו ספרים רבי מכר) חווה ירידה הן בעניין הקוראים והן בהדפסתם בשנים האחרונות.
שינוי הרגלים
נכון לעכשיו, כמות הספרים הממוצעת בווייטנאם נעה בין 1,000 ל-2,000 עותקים, ובחלקם אף מודפסת ב-800 או 500 עותקים. אם לוקחים מקסימום של 2,000 עותקים כמדד לאוכלוסיית וייטנאם המונה 102.3 מיליון תושבים (בשנת 2025), ברור שתרבות הקריאה הנוכחית בווייטנאם אינה גבוהה בהשוואה לממוצע העולמי .
יום הספר העולמי נחגג לראשונה בשנת 1995. במהלך 30 השנים האחרונות, האנושות עברה שינויים מהירים. התפוצצות טכנולוגיית המידע, יחד עם הפיתוח וההתפשטות הגלובלית של פלטפורמות מדיה חברתית, הפכו את המאה ה-21 לעידן האודיו-ויזואלי. הציבור עבר בהדרגה מקריאת טקסט לקבלת מידע באמצעות תמונות, שהיא מהירה יותר ופחות גוזלת זמן.
לא רק בווייטנאם, אלא גם בחלקים רבים של העולם כיום, תרבות הקריאה נמצאת בירידה. מצב זה נצפה במדינות רבות, כולל מדינות מפותחות כמו בריטניה וארצות הברית.
בבריטניה יש פרס בוקר יוקרתי וותיק. בין השנים 2020 ו-2025, כל היצירות הזוכות לא היו ארוכות מ-400 עמודים (למעט הרומן של דאגלס סטיוארט *Shuggie Bain* , שאורכו 448 עמודים). בשנת 2024, סמנתה הארווי זכתה בפרס בוקר על הרומן שלה * Orbital *, שאורכו 144 עמודים בלבד.
בימים אלה, קשה למצוא יצירות מונומנטליות כמו "מלחמה ושלום" של טולסטוי או " עלובי החיים" של הוגו. בעיקרון, אנחנו חיים במילניום אחר.
אפילו יצירות מפורסמות, אלו שזכו בפרסי בוקר או גונקור, זוכות לתשומת לב בינונית בלבד מצד הקוראים כשהן מתורגמות ומתפרסמות בווייטנאם. אפילו ספרים של סופרים זוכי פרס נובל זמינים בקלות בדלפקי הנחה.
תפקיד ההוצאה לאור
בממוצע, אורך החיים של ספר חדש הוא כ-6 חודשים עד שנה. כיום, מחזור חיים זה יכול להיות ארוך יותר. בגלישה בחנויות ספרים או בירידי ספרים, ניתן למצוא אפילו ספרים שפורסמו לפני 5 או 10 שנים. עובדה זו מובילה הוצאות לאור להסס לגבי הוצאת ספרים עבים מדי, מכיוון שהם דורשים זמן הפקה ארוך, עלויות השקעה גבוהות ותשואה איטית על ההשקעה בהשקעה חוזרת.
למרות הסתייגויות אלה, לא כל המו"לים נרתעים מספרים עבים. מבחינה היסטורית, עובי לא היה הגורם המכריע בהדפסה של ספר או לא. הגורם העיקרי נותר האיכות. מלבד סופרים מקומיים, תעשיית ההוצאה לאור שאפה לאורך השנים לגשת במהירות ולעדכן את פרסומיה עם סופרים ויצירות שעושים לעצמם שם ברחבי העולם, במיוחד ספרים עטורי פרסים כמו אלה שזכו בפרסי בוקר, גונקור, פוליצר או נובל. עם זאת, מאמצים אלה מתקשים למלא את הפער ההולך וגדל לכאורה.
יתר על כן, תעשיית ההוצאה לאור הווייטנאמית עדיין מסתמכת במידה רבה על "יבוא" - כלומר ספרים מתורגמים נותרים דומיננטיים - בעוד ש"ייצוא" וקידום יצירותיהם של סופרים מקומיים לשותפים זרים נותרים ספורדיים, בקנה מידה קטן ואינדיבידואליסטיים מאוד, ללא גישה שיטתית ותוכנית ארוכת טווח.
אפילו מדינות עם תעשיות תרבותיות חזקות והשקעות ממשלתיות משמעותיות, כמו דרום קוריאה, לקחו זמן רב ואסטרטגיות מתוכננות היטב כדי להצהיר בהדרגה על "הכוח הרך" שלהן בזירה הבינלאומית.
על ההוצאה לאור למלא תפקיד מכריע בבניית בסיס תרבותי במסגרת אסטרטגיות פיתוח תרבותי. בתרבות קריאה בירידה, בתי ההוצאה לאור הם אלה שנפגעים בצורה הישירה והמשמעותית ביותר. "הירידה הגדולה" הזו בתרבות הקריאה, כפי שצוין, מתרחשת לא רק בווייטנאם אלא גם במדינות רבות ברחבי העולם.
בתגובה למצב זה, מדינות מפותחות כמו בריטניה ונורבגיה ניהלו זה מכבר מדיניות פטורה ממס לספרים. נורבגיה היא גם מדינה שמשקיעה בפיתוח מערכת הספריות שלה ויש לה מדיניות לתמיכה וקידום הוצאת ספרים.
כמובן, בסיפור הספרים, איננו יכולים להתעלם מהקוראים, שהם עורק החיים של תעשיית הספרים. בעידן המידע, הוצאה לאור אינה רק עניין של דפוס; מדובר גם באופן שבו ניתן להעביר מידע על הספר לקוראים, כיצד לגרום לספר להגיע אליהם במהירות ובנוחות האפשרית - מטרה מכרעת עבור אלו העוסקים בתעשיית ההוצאה לאור.
ספרים ממשיכים להיות מודפסים, הוצאות ספרים חדשות רבות ממשיכות לקום, ומעל הכל, דור חדש של קוראים צץ. הם נחשפים לעולם מוקדם יותר ובאופן רחב יותר, ולכן דרישותיהם לאיכות הפרסום גבוהות יותר. הם הופכים לכוח המניע של המו"לים להמשיך את עבודתם ולשפר ללא הרף את מקצועיותם עם כל פרסום.
מקור: https://baodanang.vn/sach-trong-con-suy-thoai-van-hoa-doc-3335046.html
תגובה (0)