פרספקטיבה חדשה על החברה הוייטנאמית של המאה ה-19 דרך אכילה ושתייה

"הנאה ותשוקה" היא עבודת מחקר מיקרו-היסטורית ייחודית מאת ד"ר אריקה ג'יי פיטרס, בעלת פרספקטיבה חדשה: לימוד החברה האנושית דרך אופן האכילה שלה.

ד"ר אריקה ג'יי פיטרס היא מייסדת שותפה ומנהלת של אגודת ההיסטוריונים הקולינריים של צפון קליפורניה. היא קיבלה תואר ראשון מאוניברסיטת הרווארד ודוקטורט בהיסטוריה מאוניברסיטת שיקגו. היא כתבה על היבטים שונים של ההיסטוריה והמטבח הווייטנאמי והרצתה בכנסים רבים ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה.

ספר של עונג ותשוקה. צילום: QM.

דרך ייחודית ללמוד על העבר

בספר "תיאבון ותשוקה" , בחרה אריקה ג'יי פיטרס דרך ייחודית לחקור את העבר: לימוד החברה האנושית דרך אופן האכילה שלה. זוהי מגמה חשובה בהיסטוריה העולמית: לימוד לא רק היסטוריות "גדולות" כמו פוליטיקה , כלכלה, מלחמה... אלא גם הרחבת תחום המחקר לתחומים "קטנים" כמו אופנה, קולינריה, בידור... בהקדמה לספר, כתבה אריקה ג'יי פיטרס: "אוכל לא רק אומר מי אנשים אלא גם למה הם רוצים להיות. מחקר על אוכל צריך לא רק לשקול כיצד נוצרת זהות באמצעות אוכל, אלא גם כיצד אנשים השתמשו במזון כדי לקדם את האינטרסים והשאיפות שלהם." למרות שמדובר בפרספקטיבה "קטנה", אין פירוש הדבר טריוויאליות אלא מציאת "כניסה" נוספת, גישה נוספת, מבט חי על העבר. ודרך פרספקטיבה זו, המחברת בוחנת את חיי הקהילה קרוב יותר לאמת ההיסטורית, מגלה את הדינמיקה והתהליכים הנסתרים של ההיסטוריה. לדברי אריקה ג'יי פיטרס, כדי לכתוב את הספר, היא אספה ועיבדה כמות עצומה של מסמכים על וייטנאם, כולל היסטוריה (ציבורית ופרטית), תיעוד עיון מימי הביניים, ספרות סינית ונומית מימי הביניים, מסמכים פולקלור, ארכיונים של הממשל הקולוניאלי ועיתונים וכן ספרות מהתקופה הקולוניאלית הצרפתית, בשפות רבות ושונות. כמות זו של מסמכים/חומרים היסטוריים לבדה מהווה תרומה גדולה של הספר. הוא מסדר רשימה עצומה של מסמכים עבור אלו המעוניינים ללמוד על וייטנאם וניתן להפנות אליהם במחקרים רבים אחרים.

ד"ר אריקה ג'יי פיטרס. מקור: ericajpeters.

ד"ר אריקה ג'יי פיטרס. מקור: ericajpeters

ערכים חורגים מסיפורי אוכל

הספר "הנאה ותשוקה" עוסק במגוון סגנונות הקולינריה באזור הכפרי הקולוניאלי, בהכנסה ובמיזוג של המטבח האסייתי-אירופי, הוייטנאמי-סיני-צרפתי, ובאופן שבו אנשים הגיבו לשינויים במזון ובמשקאות (רוטב דגים, יין, אורז, מוצרי חלב, אוכל צרפתי וכו') איתם התמודדו בחיי היומיום שלהם תחת השלטון הקולוניאלי. בניגוד לכותרת המשנה של הספר, "הנאה ותשוקה" אינו נעצר במאה ה-19 עם מרד האחים טיי סון ולאחר מכן בניצחון שושלת נגוין, לידתה של ממלכה מאוחדת עם השטח הגדול ביותר בהיסטוריה עד לאותה תקופה. מחקרו של המחבר משתרע עד המאה ה-20, לתקופה שלפני מהפכת אוגוסט, כאשר הוקם המשטר הקולוניאלי והעם הווייטנאמי נאלץ להתמודד הן עם הקולוניאליזם והן עם התרבות המערבית. בספר, המחבר מפרט את ה"נקודות", התופעות המרכזיות שסימנו את השינויים באופן שבו העם הווייטנאמי אכל לאורך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20: ראשית, הרעב שהזין את מהפכת טיי סון. לאחר מכן, המלך ג'יה לונג, עם עלייתו לכס המלוכה, השתמש בשדות האורז כדי לחזק את יסודות כוחה של שושלתו. תחת שלטונו של המלך מין מאנג, עם חזונו להרמוניה חקלאית עם המטבח ברחבי וייטנאם, קיווה המלך לאחד את המדינה, לדכא מרידות ולדחות את הקולוניאליסטים האירופאים פוטנציאליים. אך הוא לא הצליח להגשים חזון זה. עוני והתנגדות עממית סיכלו את שאיפות השושלת. בהמשך, הספר בוחן את השאיפות המשתנות של המטבח באזור הכפרי הקולוניאלי הצרפתי. עם הגעת הכוחות, הצרפתים השתלטו בהדרגה על אימפריית נגוין, וכבשו את הדרום בשנות ה-60 של המאה ה-19 ואת הערים הצפוניות בשנות ה-80 של המאה ה-19. בכפר, לעומת זאת, מאבקים בקנה מידה קטן נמשכו עשרות שנים, והוכיחו שהאירופאים לא יכלו להביא סדר או לפתור את בעיית הרעב. כדי לשרוד, תושבי הכפר המציאו פתרונות משלהם, לפעמים בהרמוניה, לפעמים בסכסוך. בהמשך, הספר דן כיצד הצרפתים שינו את טעמם של שניים מהמוצרים הפופולריים ביותר ברחבי וייטנאם, רוטב דגים ויין אורז. המדינה הקולוניאלית הצרפתית הייתה צריכה להגדיל את כספיה כדי להגן על התקציב הלאומי הצרפתי. מיסים חדשים נראו מבטיחים, במיוחד על שני מוצרים חיוניים לכפר: יין אורז ומלח. הגבלות חסרות תקדים על ייצור והפצה של יין אורז ומלח השפיעו במהירות על חיי היומיום של כמעט כל מי שחי בווייטנאם באותה תקופה. החל משנת 1902, המדינה הצרפתית הורתה לכפריים לקנות יין מחברות צרפתיות מאושרות שייצרו אלטרנטיבה זולה ו"טהורה" ליין האורז של הכפר. לרוע המזל, יין האורז של החברה היה טעים נורא. כפריים ברחבי המדינה דחו אותו, החל מפניות יצירתיות למדינה על רקע העדפות הצרכנים ועד לצורות אלימות שנראו ארכאיות, כמו תקיפת פקידי דואן חמושים במקלות במבוק. כפריים עניים ואצילים חברו יחד כדי להתעמת עם הדיכוי והרטוריקה הצרפתיים במגוון אסטרטגיות גמישות וכוחניות. הספר מכסה גם כיצד הסינים הכניסו אלמנטים מתרבותם למטבח הווייטנאמי; ההתנגדות הנרחבת בקרב הצרפתים לאכילת מאכלים "ילידיים" באופן כללי, למעט פירות טרופיים. לבסוף, הספר מציג את יכולתו של המעמד הווייטנאמי העירוני החדש לספוג את התרבות הצרפתית דרך המטבח. על ידי בחירת ה"נושאים" המרכזיים והיקרי הערך, " קואי חאו ושאיפת חאט" השיגה ערך מעבר לסיפור האכילה. זהו מסעה של אומה לאיחוד בימי הביניים המאוחרים, כיצד התנגדה לפלישה של המשטר הצרפתי והקולוניאלי, וכיצד קיבלה אלמנטים תרבותיים זרים. בקיצור, "קואי חאו ושאיפת חאט" היא עבודת מחקר קפדנית ואיכותית על וייטנאם, המביאה ידע חדש רב על ההיסטוריה והתרבות של וייטנאם. העבודה מתורגמת ברצינות עם תהליך הווייטנאמיזציה המודרני אך עדיין שומרת על הקסם שלה והיא נגישה מאוד. ------------ הספר "קואי חאו ושאיפת חאט" זכה בפרס הספר הלאומי השביעי לשנת 2024.

znews.vn

מקור: https://znews.vn/goc-nhin-moi-ve-xa-hoi-con-nguoi-viet-nam-the-ky-19-qua-an-uong-post1514529.html