לזכר העיתונאי דאנג טו!

בין העמיתים והחברים תחת "הגג המשותף" של עיתון קוואנג טרי האהוב שהלכו לעולמם מאז שהמחוז הוקם מחדש (יולי 1989), העיתונאי דאנג טו הוא אולי זה שאיתו יש לי הכי הרבה זיכרונות.

המאמר "אדמה ממתינה לעונה", שפורסם בעיתון קוואנג טרי ב-17 בדצמבר 1998, ודיוקן של העיתונאי דאנג טו - צילום: ד.ט.

לפני שהצטרף לעיתון קוואנג טרי, דאנג טו עבד כמומחה במשרד הוועדה העממית של ג'יה לאי - מחוז קון טום, כתב בעיתון קון טום, ולפני כן, סטודנט באוניברסיטת הואה, שנשלח ללמוד בהכשרה מתקדמת במחלקה ליחסים בינלאומיים - אוניברסיטת קייב (לשעבר ברית המועצות).

למרות קורות חיים כה מרשימים, בניגוד לציפיותיי, דאנג טו הצטרף לעיתון ועבד איתנו בוועדת המשנה הכלכלית , כשהוא מציג התנהגות ייחודית - רמז לאוויר הרים מהורהר, אופי חסון ובוגר של בן כפר, המצטרף בביטחון לעולם העיתונות בעיר הולדתו.

בקואנג טרי, ישנם שני אנשים אשר, באינטואיציה חדה ובהבנה עמוקה שלהם, ציירו את הדיוקן האותנטי והברור ביותר של דאנג טו. לדעתי, הם העיתונאי לאם צ'י קונג וטונג פואוק טרי, חבר ספרותי קרוב ובן עיר של דאנג טו.

במאמר "דיוקנאות הכתבים של קואה וייט" שפורסם במגזין קואה וייט, אוגוסט 1998, לרגל השקת צוות הדיווח של מגזין קואה וייט, הציג העיתונאי לאם צ'י קונג את דאנג טו כך: "העיתונאי דאנג טו, המכונה 'החקלאי המורד', הוא כתב בעיתון קואנג טרי ו'כתב מיוחד' של מגזין קואה וייט באזור קואנג טרי הצפוני."

באוטוביוגרפיה המקצועית שלו, כתב דאנג טו: "הכפר, שדות האורז הם המקום שבו נולדתי, גדלתי, והיכן אני נשבע להישאר מחובר אליי בנאמנות למשך שארית חיי..." אולי זו הסיבה שדיווחיו של דאנג טו נושאים לעתים קרובות את נשימת האדמה, את ריח האורז ואת הטעם המלוח של זיעת החקלאים.

רק מבט בכותרות המאמרים של דאנג טו: "הו יער, איפה אתה?", "אל תשכח את הטעם המלוח", "נסחף בכפר דייגים"... מספיק כדי לראות שהוא עיתונאי המתמחה ב... "דיווח על הצד האפל", נחוש להגיע לאמת, לחשוף ולגנות את השליליות והעוול בחברה. דאנג טו שובה את הקוראים בסגנון כתיבתו התקיף, המעט... כפרי. הוא כותב בקושי ובכאב עם כל מילה. למרות שהוא לא מופיע לעתים קרובות, השם דאנג טו הותיר רושם מתמשך על הקוראים עם רגשות יפים...

במאמרו "לזכרו של דאנג טו - העיתונאי-חקלאי", סיפר טונג פואוק טרי: "דאנג טו היה עיתונאי, ואני הייתי... חקלאי. כשהיינו יחד, אנשים חשבו שדאנג טו הוא חקלאי, ואני הייתי... עיתונאי! הוא היה פשוט כמו חקלאי. כשהוא עבד בעיתון קוואנג טרי, הוא התמחה בכתיבה על אזורים כפריים, חקלאות וחקלאים! העורך הראשי היה בחירה טובה של אנשים להקצות להם משימות."

כל התנהגותו שידרה איכות פשוטה וכנה, עד כדי כך שנראתה מבוגרת יותר מחקלאי. הכל בו נראה בלוי, מלבד תעודת העיתונות שלו, שהייתה חדשה לגמרי משום ששמרה עליה בקפידה רבה - בקפידה רבה כל כך שכשהיית צריכה אותה, לא יכולת למצוא אותה! הוא אמר, "תעודת עיתונות היא כמו רישיון מקצועי. ברגע שאתה כמו חקלאי, אתה לא צריך להציג את התעודה שלך כדי לעבוד איתם בצורה חלקה כי הם כבר קיבלו אותך..."

כאשר מר דאנג טו היה חולה סופנית ואושפז בבית חולים, בידיעה שלא ישרוד, הוא ביקש ממני לבוא ונתן לי את מחברת העבודה שלו בעלת הכריכה השחורה, זו שליוותה אותו בימים העמוסים של עבודה בעיתון. הוא ביקש שאשמור אותה עבורו כמזכרת מהימים בהם עבדנו זה לצד זה, עבודה שהייתה גם קשה וגם מלאה בחום ובשמחה.

זמן קצר לאחר פטירתו של מר דאנג טו (הוא נפטר בשעה 11:20 בבוקר ב-15 בנובמבר 1998, בגיל 43), במקרה הוצאתי את מחברתו כדי לקרוא. ממש באמצע הכריכה הפלסטית, מר דאנג טו תחב מכתב מיום 24 בספטמבר 1998, שנכתב בבית החולים המרכזי של הואה.

המכתב הכיל הודעת פרידה לחבריו ועמיתיו, ובו הביע את רגשותיו הכנים של מישהו שידע שהוא עומד לעזוב. מלבד המכתב, הייתה גם טיוטה בכתב יד של מאמר שכותרתו "החייאת האורז", עליו הוא עדיין עבד. כשקראתי את המאמר, עלה לי הרעיון להמשיך לכתוב אותו. אז, למחרת, קבעתי ללכת לוין טוי, וין לין, כדי לפגוש את האדם שדאנג טו הזכיר, ואז השלמתי את המאמר.

זמן קצר לאחר מכן, כותרת המאמר "אדמה ממתינה לקציר" שפורסם בעיתון קואנג טרי ב-17 בדצמבר 1998, נכתבה: "המשך למאמרו של עמית שנפטר". המאמר נחתם במשותף על ידי דאנג טו ודאו טאם טאנה, עם משפט המשך בו נכתב: "בין השרידים שהותיר אחריו העיתונאי דאנג טו, יש מאמר לא גמור שכתב תחת הכותרת: 'אורז נולד מחדש', בקושי 200 מילים באורך של".

המאמר עוסק בעיר הולדתו של ת'וי בה בוין ת'וי, וין לין, ובמאמצים הגדולים של האדמה והאנשים להתגבר על הבצורת, במאבקם בכל טיפת מים ובטיפוח הקציר בזהירות. כעת, לאחר שהבצורת הסתיימה והסערות והשיטפונות חדלו להמיט הרס במולדתו האהובה, עונת קציר נוספת מתקדמת מהתלמים, ומתקרבת לשנה שלמה נוספת להגיע לסיומה.

כתב מעיתון קוואנג טרי הגיע (אם כי באיחור רב) בדיוק למקום בו ביקר דאנג טו, נרגש עמוקות וקשוב להשלמת הכתבה, כמחווה לעמית יקר שכבר אינו איתנו. בחרתי לא לשמור על הכותרת המקורית של המאמר שלו כדי לשקף טוב יותר את הזמן הנוכחי. בוודאי, בעולם הבא, דאנג טו יסכים עם הכותב בעניין זה.

דברי הסיכום של המאמר הם מסר נוגע ללב מהכותב המשותף: "אני נושא את הרוח המבורכת של יבול חדש בחזרה לביתו של דאנג טו. לפיכך, המאמר, לאחר שני טיולים קצרים שלנו, הגיע לסיומו. החיים ממשיכים בקצב היומי שלהם, סוגרים שנה קשה וישנה ומביאים פתח לשנה חדשה מלאה באמונה, אהבה ותקווה."

הדלקתי מקל קטורת על המזבח של דאנג טו והדלקתי סיגריה לכבודו. הסיגריה בערה, העשן התערבל. מאחורי התמונה ראיתי את טו מחייך כאילו זה היה רק ​​אתמול, אחרי עצירותיו בנסיעות עסקים, הוא היה מדליק סיגריה, נושף עשן לאוויר, ומצמץ לעברי בחיוך שובב...

לאחר שעבדנו יחד זמן רב למדי, סגנון הכתיבה של דאנג טו אינו שונה בהרבה משלי. זו הפעם היחידה עד כה שמאמר נחתם במשותף ופורסם בעיתון קוואנג טרי, שבו אדם אחד נפטר והשני עדיין נאבק עם כל מילה מדי יום כדי להמשיך ולמלא את עבודתו...

דאו טאם טאנה

מקור: https://baoquangtri.vn/nho-nha-bao-dang-tho-186859.htm