עם בוא האביב, אני מטיל ניבוי באמצעות סיפור קיאו.

עבור העם הווייטנאמי של העבר, "סיפור קיאו" היה "הזנה רוחנית" הקשורה קשר הדוק לחיי היומיום. מעבודה זו, פיתחו מסורות עממיות גם מגוון עשיר של מנהגי ניבוי עתידות ופתרון חידות המבוססים על סיפור קיאו.

ניבוי עתידות המבוסס על סיפורו של קיו, על פי רוח ההרהור.

בספרו "מנהגים וייטנאמיים", כתב החוקר פאן קאה בין (1875-1921) על נוהג ניבוי עתידות באמצעות סיפור קיואו כדלקמן: "ניבוי עתידות באמצעות סיפור קיואו הוא כאשר יש לך משהו שאתה רוצה לדעת, בין אם זה יהיה טוב או רע, אתה מתפלל לת'וי קיואו ולקים טרונג, מבקש כמה שורות או פסוקים, ולאחר מכן משתמש בשורות המתאימות באותו עמוד כדי לבצע את ניבויך. זוהי צורה של ניבוי עתידות שובב, אך אנשים רבים מאמינים שהיא מדויקת."

בספר "ניבוי עתידות באביב בעזרת סיפור קיאו" מאת מורה הזן טיץ' נאט האן, נאמר כי: בכפר מאי, כל מי שמתייעץ עם סיפור קיאו משבח את יעילותו. התהליך והטקסים של ניבוי עתידות בעזרת סיפור קיאו מכבדים מאוד, ומשלבים התבוננות עם מדיטציה: כדי לבקש עצה, יש לגשת למזבח הבודהה והאבות הקדמונים, להשתחוות שלוש פעמים בכבוד, לאחר מכן לשבת, להניח את ידו על הפעמון, לנשום שלוש פעמים במודעות, ולאחר מכן לשלוף מקל ניבוי עתידות מהפעמון. מקל זה ניתן לאדם האחראי על פירוש הניבוי. אדם זה בקיא ביצירה הספרותית "סיפור קיאו", בעל תובנה פסיכולוגית וכישורי התבוננות, וחשוב מכל, בעל ידע בתורות הבודהיסטיות וניסיון בתרגול רוחני.

סט הקלפים "ניבוי עתידות אביב עם סיפור קיאו" מורכב מ-210 קלפים, המוצגים בסדר מספרי וכוללים פסוקים תואמים מסיפור קיאו, יחד עם 84 עמודים המסבירים את משמעותו של כל פסוק.

סט הקלפים "ניבוי עתידות אביב עם סיפורו של קיאו" מאת הזן מאסטר טיץ' נהאט האן.

בנוגע לשיטות ניבוי עתידות, בכפר מאי, הנזירים, הנזירות והמתרגלים בדרך כלל נוקטים בשיטה זו:

בצמד פסוקים של שישה-שמונה פסוקים, שורה אחת עשויה להיות הסיבה והשנייה התוצאה. התוצאה יכולה להיות משהו שכבר קרה בהווה או תוצאה רצויה בעתיד. הסיבה היא עצה כיצד להתנהג ולתרגל כדי להשיג טרנספורמציה או מימוש. לדוגמה, "צלול כקול עגורן עף" מייצג את התודעה השלווה של האדם, הנחשבת לתוצאה בהווה. הסיבה לתוצאה זו היא "לכאורה קרוב ליער הסגול, לכאורה רחוק מהאבק האדום", כלומר למד להיות קרוב לשלושת התכשיטים ולהתרחק מסביבות מסוכנות.

באופן דומה, כמו בהקסגרמות 48 ו-78, שורה 8 היא הסיבה ושורה 6 היא התוצאה, ובהקסגרמות 93 ו-100, שורה 6 היא הסיבה ושורה 8 היא התוצאה. לפעמים, בשורה של 8, ארבע המילים הראשונות הן הסיבה וארבע האחרונות הן התוצאה, או להיפך. המשמעות בהקסגרמה לא בהכרח חייבת להיות בהתאם למשמעות של "סיפור קיאו". לדוגמה, "ליבי עדיין משתוקק לענני הזהב" לא בהכרח אומר שהאדם עדיין זוכר את מולדתו, אלא יכול להיות שהאידיאל שלו לתרגול רוחני נותר חזק, התודעה הבודהית שלו עדיין שלמה, כי ניתן לראות את ענני הזהב כאן כאידיאל הנשגב של הבודהיזם, של האור הזהוב של הדהרמה. "שני הסתיו סגרו את כנפיהם החיצוניות" פירושו שאין להתעכב על עניינים גשמיים, אלא יש למקד את דעתו בתרגול רוחני. "אלף פאתום מסתמך על צל עץ האורן", לפי רוחו של קוי סון קאנה סאצ', פירושו להסתמך על מורים גדולים ומוכשרים. בקיצור, קריאות ניבוי עתידות משמשות לנחמה, עידוד והארה של אלו המחפשים אותן בדרכם הרוחנית.

מדוע "סיפורו של קיו" הוא הטקסט היחיד שניתן להשתמש בו לניבוי עתידות?

לדברי ד"ר לה מאי טי ג'יה, ראש המחלקה לפולקלור - הפקולטה לספרות, אוניברסיטת מדעי החברה והרוח, הו צ'י מין סיטי, הנוהג העממי של ניבוי עתידות באמצעות סיפור קיאו מוסבר כך: "אולי בתחילה, הקוראים גילו ששורות רבות ב'סיפור קיאו' של נגוין דו יכלו לתאר במדויק את רגשותיהם בהקשרים ספציפיים, כאילו למשורר הייתה הבנה מדהימה של מחשבותיהם הפנימיות ביותר, ולכן הם פנו ל'סיפור קיאו' כדי למצוא תשובות לתחזיות לגבי העתיד."

"סיפורו של קיאו" הוא ספר חיים, המקיף קשרים משפחתיים וחברתיים, ומציג כל מיני אנשים, טובים ורעים, מגבוהים ועד נמוכים, ומכל תחומי החיים... היצירה מבטאת את השמחות והצער של האנושות. מכיוון שיצירה משקפת בצורה כה מקיפה את המצב האנושי, אנשים רואים בניבוי עתידות דרך סיפורו של קיאו דרך מרתקת לחוות זאת בעצמם.

ניבוי עתידות באמצעות סיפור קיאו הוא סוג של בידור, הנחשב גם להערכה של מילים ומשמעויות, "לראות כיצד יתפתח הגורל". אדם העוסק בניבוי עתידות באמצעות סיפור קיאו מבין את הסיפור, יודע כיצד לפרש את משמעותו ואת רמיזותיו, ואינו מאמין באמונות תפלות כמו מגידי עתידות, שאמאנים או מדיומים. הם בדרך כלל מבצעים נוהג זה לבד או רק עבור בני משפחה. זוהי צורה מעודנת, אלגנטית ומכבדת של משחקי מילים, מסורת המועדפת על אנשים משכילים.

ד"ר לה מאי טי ג'יה. (צילום: סופק על ידי המרואיין)

ניבוי עתידות באמצעות סיפור קיאו הוא סוג של בידור, הנחשב גם להערכה של מילים ומשמעויות, "לראות כיצד יתפתח הגורל". אדם העוסק בניבוי עתידות באמצעות סיפור קיאו מבין את הסיפור, יודע כיצד לפרש את משמעותו ואת רמיזותיו, ואינו מאמין באמונות תפלות כמו מגידי עתידות, שאמאנים או מדיומים. הם בדרך כלל מבצעים נוהג זה לבד או רק עבור בני משפחה. זוהי צורה מעודנת, אלגנטית ומכבדת של משחקי מילים, מסורת המועדפת על אנשים משכילים.

לדברי ד"ר לה מאי טי ג'יה, טקס ניבוי העתידות באמצעות סיפור קיאו מתפתח כדלקמן: "מגדת העתידות אוחזת בספר בשתי ידיה, מדליק מקל קטורת, עוצמת את עיניה ומתפללת: 'הו בודהה שאקיאמוני, הו רוח טו האי, הו נזירה ג'יאק דוין, הו פיה טוי קיאו, הו נגוין דו, אנא הענק לי הון. שמי, בן כמה אני, מאיפה אני, ואני רוצה לקבל תשובה בערך...' כל התפילות נאמרות בשקט בלב. האדם המפרש את סיפור קיאו לא ישמע את בקשותיו או שאלותיו של מגדת העתידות."

במילים תמציתיות יותר, פשוט דקלמו את ארבע התפילות: "אני משתחווה למלך טו האי, אני משתחווה לנזירה ג'יאק דוין, אני משתחווה לפיה טוי קיו, אני משתחווה לנערץ נגוין דו". עם זאת, באזורים מסוימים, התפילה אף נאמרת כשיר ילדים, כגון: "טוי ואן, טוי קיו/ווונג קוואן, קים טרונג/מר וגברת וין נגואי/טו האי, ג'יאק דוין/חיים בחוכמה, גוססים בקדושה/בואו לכאן כדי לגלות את עתידותכם/אל תקטפו פרחים/אל תשחקו עם ילדים/אל תשבו בפונדקים/בואו לכאן כדי להטיל את עתידותכם...". לאחר מכן, האדם המבקש לגלות עתידות מציין את שמו ואת בקשתו. לאחר התפילה, הוא פותח את ספר קיו, ומשתמש באגודלו השמאלי או הימני כדי ללחוץ על כל נקודה בספר; זוג השישה-שמונה הפסוקים שבו האצבע שלו לוחצת הוא השורה מקיו המתאימה לתחזית מגיד העתידות.

מגדת העתידות תשתמש בשתי שורות אלה מתוך סיפור קיאו כדי לספק את התשובה, ובנקודה זו, לשורות יש משמעות טקסטואלית בלבד, נפרדת לחלוטין מהתוכן, ממצבו של קיאו, או מגורלן ואופיין של הדמויות האחרות בסיפור. לכן, חלק מהפרשנויות הן כמעט הפוכות מהאירועים המתוארים בסיפור קיאו באמצעות שתי שורות אלה. לדוגמה, כאשר מגדת עתידות מבקשת את שתי השורות: "למה לדאוג בקשר לזה? נמלה בכוס לא יכולה לזחול משם". התוכן של שתי שורות אלה הוא למעשה חדשות רעות (עבור הדמות ת'וי קיאו בסיפור), אך הפרשנות של שורות אלה היא חיובית: דאגותיה של מגדת העתידות לגבי השנה הקרובה אינן שוות דאגה, הכל ניתן לפתרון, ומה ששייך להן לא יכול ללכת לאיבוד, כמו "נמלה בכוס לא יכולה לזחול משם".

דרך אחת למצוא בסיס לאמון.

כשדיבר על ניבוי עתידות באמצעות סיפור קיאו וזיכרונות מטט (ראש השנה הירחי), ד"ר לה מאי טי ג'יה התוודה: "אפילו עכשיו, למרות שהייתי רחוק ממולדתי יותר מ-20 שנה וכמעט ולא חוזר הביתה כדי שטאט יבקש מאבי קריאת ניבוי עתידות מתוך סיפור קיאו, אני עדיין שומר על הרגל לפנות ל'סיפור קיאו' של נגוין דו בכל פעם שיש לי דאגות שצריכות הדרכה, לא רק במהלך טט אלא בכל עת של השנה. למדתי כיצד לפרש את סיפור קיאו מאבי וממורי, תוך התרחקות מהמשמעות המילולית של הטקסט, הרחק מ-15 שנות הנדודים והחוסר מזל של קיאו, ובחרתי לעצמי הבנה מלאת אמונה בדברים טובים שיבואו. רק אתמול, בין הלילות ללא שינה וחרדות ממחלות הוריי, פניתי שוב לסיפור קיאו ונתקלתי בפסוק האיחוד: 'עץ באניאן יחיד, חצר מלאה עצי קינמון ושיטה'."

ד"ר לה מאי טי ג'יה סיפרה שאביה קרא עבורה את סיפורו של קיאו, ויש לה זיכרונות רבים מימי בית הספר ועד היום.

"בשנה בה ניגשתי לבחינות הכניסה לאוניברסיטה, בערב ראש השנה, ביקשתי שתי שורות שירה שמצאתי כמזל: 'אינטליגנציה היא מתנה טבעית משמיים / שליטה באמנויות השירה והציור, שליטה בשירה ודקלום שירה' (תיאורו של נגוין דו את יופיו וכישרונו של טוי קיו בתחילת הסיפור). אבי הסביר שאני מהירת מחשבה מטבעי ולומדת במהירות, ועכשיו אני רק צריכה 'לשלוט באמנויות השירה והציור', כלומר עליי לשאוף להרחיב את הידע שלי ולקרוא עוד ספרים, ואעבור כל בחינה. אני לא יודעת אם אבי רק הרגיע אותי, אבל ליבי התמלא ביטחון, ולמדתי בהתלהבות רבה עוד יותר, בטוחה ששמי כבר נמצא ברשימת אלה שיתקבלו לאוניברסיטה. כמו כן, במהלך חג טט ההוא, אישה מבוגרת, כמעט בת 70, מהשכונה באה לבקש מאבי לנבא את עתידי באמצעות סיפור קיו. היא קיבלה את השורה: 'מהססת, חצי נשארת, חצי עוזבת / צליל מוזיקה מוזהבת נשמע בקרבת מקום'." (תיאורה של נגוין דו את טוי קיו הולכת לבקר בקברה, ומתכוננת לחזור כשתפגוש את קים טרונג). אבי שאל: 'את מתכננת לנסוע למקום רחוק, אבל ליבך עדיין לא החלטתי?' היא הודתה שהיא מתכננת לעבור לדרום כדי לגור עם בתה משום שמשפחתה נאבקת." "היא אישה שזה עתה ילדה, אבל היא עדיין כבולה על ידי בעלה שמסרב בתוקף לעזוב את עיר הולדתה."

"בשנה בה עמדתי להגן על הדוקטורט שלי, כמעט חמישה חודשים חלפו והבודק העצמאי לא שלח את המשוב לאוניברסיטה, דאגתי מאוד. ביום השישי של טט (ראש השנה הירחי), התאספנו כדי לאחל לפרופסור שלי שנה טובה, והוא הוציא את "סיפורו של קיאו" כדי שנוכל לחזות את עתידותינו. עמיתתי קיבל את המשפט: "הרוח שואגת, העננים מסתחררים / כרכרה בעולם התמותה עפה כמו ציפור" (נווין דו מתאר את כרכרת החתונה של מא ג'יאם סין הנושאת את טוי קיאו כמבשר על הימים הסוערים הצפויים). אף אחד מאיתנו לא ידע על מה הוא שואל, אבל הפרופסור שלי פירש זאת כ"אולי השנה תסע לחו"ל". חברי היה המום, כי אכן, כשהוא שאל לגבי הגשת מועמדות לטיול מחקר קצר טווח בחו"ל, הוא אכן נסע באותה שנה. באשר לי, קיבלתי את המשפט: "גם אם יהיו רוחות חזקות וגשם כבד / כשאני כאן, לא יהיה תירוץ" (כך הבטחתו של חאן להוציא את ת'וי קיו מבית הבושת). לפרופסור שלי לא היה מושג שאני שואל על הדיסרטציה שלי; הוא פשוט אמר, "אל תדאגי, טי ג'יה, פשוט תעשי את העבודה שלך." "תמיד יהיה מישהו שיתמוך בך, וכל מה שאת מאחלת לו יעבור בצורה חלקה." ובאותה שנה, כל מה שקיוויתי לו באמת התגשם", סיפר ד"ר טי ג'יה.

מקור: https://baophapluat.vn/xuan-sang-gieo-mot-que-kieu.html