שולחים מעט ניחוח סתיו באור השמש החדש

QTO - אני מחזיקה בידי את קובץ השירים: "Hương Thạch thảo" מאת הואנג פואנג בק. האוסף עמוס למדי עם למעלה מ-100 שירים, העוטפים את נשמתה הפואטית הנשית. אני באמת נרגשת ונרגשת כשאני פוגשת נשמה פואטית עדינה וחמה, מלאה בזיכרונות ונוסטלגיה על העבר, על מה שחוותה בחיים וביצירתה. אני גם יודעת שהואנג פואנג בק התחילה לכתוב שירה מוקדם למדי, אך רק מדי פעם שלחה את שיריה לפרסום בעיתונים ובמגזינים. כי לפי רצונה, כתיבת שירה היא רק לעצמה, למען יקיריה, למולדתה ולחבריה הקרובים... כדי לנגן את המנגינות העמוקות של נשמתה. כפי שאמר וולטר: "שירה היא המוזיקה של הנשמה, במיוחד של נשמות אציליות ורגישות"...

בקריאת "Hương Thạch thảo" מאת הואנג פונג בק, אנו יכולים לחוש במלואה את נשמתה הפואטית, נשמה עדינה, עדינה ורגישה, אשר נספגת עמוקות בכל פסוק שהיא כותבת. הואנג פונג בק כותבת על נושאים רבים, על מולדת, ארץ, משפחה, חברים, עמיתים, על דמותם של חיילים... בשיר "טו טהוק", היא מתוודה: "שולחת ניחוח סתיו קטן באור השמש החדש שמגיע/אל הדף הפואטי הנוצץ/הנעורים שחלמו מזמן/מציגים את חורף חיי האדם".

שליחת ניחוח סתיו קטן היא גם שליחת ניחוח קטן של פרח האסטר. מכיוון שפרח האסטר פורח ומפיץ את ניחוחו בכל סתיו של השנה. הסתיו הוא גם העונה בה נולדה בכפר, כך שהסתיו ופרח האסטר הם תמיד מקור השראה רב בשיריה. הואנג פואנג בק בחרה את הכותרת לקובץ השירים: "ניחוח אסטר" מתוך רגשות אלה וזהו גם המסר של קובץ השירים שהיא רוצה לשלוח לקוראים קרובים ורחוקים כדי לשתף ולהזדהות.

קובץ שירה "ניחוח אברש" מאת הסופר הואנג פואנג בק, הוצאת הספרים טואן הואה - צילום: NVT

היא כתבה לעצמה לא מעט שירים בקובץ זה. כפי שאמר המשורר טו הואו: "שירה היא קול ליבו" של המשורר. בואו נקשיב לליבה של הואנג פואנג בק דרך השיר "כותב לעצמי": "אישה בת כמעט שבעים, עדיין חולמת על חלומות רבים/... מוצאת שמחה בכל בוקר/אישה זו חייבת לדעת כיצד להתגבר על קשיים/לקבל את הסבל וההקרבה למען ילדיה...".

במעמקי ליבי, התמודדתי עם עצמי, שאמרה שהיא בסך הכל אישה עם חלומות רבים, היא גם אם חרוצה ואחראית, שסבלה קשיים רבים והקריבה כדי לגדל את ילדיה לבגרות. עם אותו קול בוכה בשיר "אחר צהריים של סוף שנה", היא פרצה שיר מלא חרדה: "אחר צהריים של סוף שנה, למה אני מרגישה כל כך שבורת לב/נוסטלגיה בודדה לימי האביב הישנים/רוח החורף היום אחר הצהריים כאילו בורחת מהשינה/משאירה את הלילה חסר מנוחה מכמיהה".

למולדת ולמדינה תמיד יש מקום מיוחד בלב כל אחד. לכל אחד יש עיר הולדתו לאהוב, לזכור, להיות קשור אליה ולחזור אליה. כשהיא כותבת על עיר הולדתה ומדינה, רגשותיה של הואנג פונג בק תמיד מלאים בזיכרונות, נוסטלגיה והכרת תודה לשורשיה, למקום בו נולדה וגדלה. מולדת בשיריה היא הכפר למרגלות הגלים, המולדת עדינה ואוהבת באופן מוזר: "גדלתי בכפר למרגלות הגלים/עם הרוח הדרומית אחר צהריים שקטים והים שקט/מקשיבה לגלי האוקיינוס ​​הרחוקים המכים את הסלעים בכל לילה/המולדת עדינה ואוהבת באופן מוזר" (ביקור בבית הקברות של עיר הולדתה).

שירים על משפחה, חברים ועמיתים גם הם מלאי רגש, ומעוררים את ליבם של קוראים רבים. הואנג פואנג בק כותב על דמותה של אם בעלת לב טוב, סבלנית וחרוצה, המוכנה לגדל את ילדיה בקול פואטי עדין, אוהב ואסיר תודה: "המוט המרכזי נושא את שני קצוות הארץ/האם נושאת על כתפיה את נכדיה/בחודשים האחרונים אני יודע שאמא עייפה/כמהה לדרום, ומתגעגעת לצפון." (מכתב לאם).

גם הואנג פואנג בק הקדיש חיבה רבה וסמך לבנו, בקול פואטי חם, נלהב, אוהב וגאה: "ילדתי ​​אותך ביום קיץ מוקדם/ השמש פיזרה אור זהוב על פני כל דרכי הכפר/ .../ בתקווה שבעתיד חייך יהיו פחות קשים/ הזהבן הזהוב נחוש למצוא דרך להימלט מהרעב/ לא משנה כמה מרים החיים/ אני עדיין גאה... לשמוע את שירת הזהבן הזהוב" (נכתב עבור הזהבן הזהוב). דמותו של החייל בשירתו של הואנג פואנג בק תמיד נראית צעירה, תמימה ומלאת חיים.

הם היו מוכנים להקריב את נעוריהם ודמם למען המולדת: "הילדים שנולדו במקומות רבים/נחים כעת בשלום בארץ הקדושה של המצודה העתיקה/נהר ת'אץ' האן משקף את השקיעה האדומה/כמו דם שעדיין מעורבב בנחל הירוק" (חזרה למצודה העתיקה).

בקריאת השירים בשיר "Hương Thạch Tảo" מאת הואנג פונג בק, אנו יכולים לחוש במלואו את "קול ליבה" המזוקק מנשמה עדינה ואוהבת בלהט, המחוברת למולדתה, למולדתה ולאהבתה לחיים. נשמה זו יצרה את החרדה והכאב בכל שיר שהיא כותבת כדי לשלוח לקוראים. יש לקוות ש"Hương Thạch Tảo" מאת הואנג פונג בק יעשה רושם ויתפוס מקום איתן בלבבותיהם של אוהבי שירה ברחבי הארץ.

נגוין ואן טרין

מקור: https://baoquangtri.vn/van-hoa/202510/gui-chut-huong-thu-trong-nang-moi-dang-ve-5db4d03/