לדבר במבטא מקומי בבית, אבל לעבור למבטא רגיל כשיוצאים החוצה?

האם כדאי לי לשמור על המבטא האזורי שלי או לדבר במבטא הרגיל? הפשרה היא לדבר במבטא האזורי בבית כדי להתחבר ולעבור למבטא הרגיל כשאני יוצא לתקשר.

דיבור במבטא כפרי טוב ליצירת קשרים, אבל האיות חייב להיות נכון.

המאמר "מתי כדאי לדבר במבטא אזורי, מתי כדאי לדבר במבטא סטנדרטי?" באתר Tuoi Tre Online זכה לתגובות רבות מקוראים. רוב התגובות ענו על שאלת המאמר. כלומר, בבית כדאי לדבר במבטא אזורי, וכשיוצאים החוצה כדאי לעבור למבטא סטנדרטי.

מבטא מקומי כדי להתחבר לשורשים, מבטא פופולרי כדי לתקשר

יש דבר אחד שכמעט בטוח ואף אחד לא יכול להכחיש: המבטא האזורי הוא מאפיין ייחודי, קול שעוזר למאזין לדעת מאיזה אזור מגיע הדובר. לכן, גם קוראים רבים שותפים לדעה זו.

הקורא טראן קוואנג דין כתב: "המבטא המקומי הוא מאפיין תרבותי של אזור. אם אתם מתקשרים עם בני ארצכם וקרובי משפחה, עליכם להשתמש בו."

אן נגוק הציע: "יש לשמור על המבטא המקומי בעת השתתפות בפעילויות תרבותיות ואמנותיות מסורתיות כדי להעשיר את הניואנסים האזוריים."

בהסכמה עם נקודת המבט הנ"ל, כתב טרה הואה: "המבטא המקומי הוא זהות, קשר למקור. יש להשתמש בו בעת תקשורת עם קרובי משפחה ובני ארץ אחרים כדי לשמור על אינטימיות ואותנטיות."

אבל לדברי קוראים רבים, כשיוצאים לתקשר או לעבוד, יש צורך לעבור למבטא רגיל כדי שהמאזינים יוכלו להבין בקלות.

""כאשר אתם מקיימים אינטראקציה בחברה, נסו לבטא את המילים כך שאחרים יוכלו לשמוע ולהבין", המשיך הקורא טראן קוואנג דין. הקורא באו אן ציין את היתרון של שימוש הן במבטא הכפרי והן במבטא העממי: "השימוש הגמיש בשני המבטאים הוא סוג של 'החלפת קוד עדינה', המסייעת לדובר להיות גם כן וגם גמיש.""

קווין נו, שהסכים עם הדעה שיש להשתמש במבטא רגיל כשמדברים מול קהל, העיר: "כאשר אנו נושאים נאום או מצגת אקדמית, עלינו להשתמש במבטא סטנדרטי כדי שהמאזינים יוכלו להתמקד בתוכן ולא בטון."

"מבטא משותף הכרחי בעת תקשורת בעבודה ובעבודה עם שותפים רב-אזוריים כדי להבטיח מקצועיות וקלות הבנה", הסביר הקורא באו בין.

בינתיים, הקוראת הונג האן אמרה שלא רק שהיא מדברת במבטא רגיל כשהיא יוצאת ואז מדברת במבטא כפרי כשהיא חוזרת לעיר הולדתה, אלא שכמעט כל האנשים בעיר הולדתה עושים את אותו הדבר.

"אני חושב שזה מתאים כי פעמים רבות כשאנחנו יוצאים לתקשר ומשתמשים במבטא של עיר הולדתנו, אף אחד לא יכול להבין אותנו, אלא אם כן המאזין הוא מאותה עיר הולדתנו. זה לא שאנחנו לא מכבדים את המבטא של עיר הולדתנו, אבל אם אנחנו רוצים שאנשים יבינו אחד את השני טוב יותר, אנחנו צריכים להשתמש במבטא הסטנדרטי המקובל", הסביר הקורא בהמשך.

דבר במבטא מקומי אבל כתוב עם איות נכון

גם הקוראת ת'וי אינה מתנגדת למבטאים אזוריים, משום שאפילו למשפחתה יש מבטאים רבים (לאביה יש מבטא דרומי, לאימה יש מבטא הואה , ולאחיה יש מבטא צפוני). ולא רק לווייטנאם, אלא לכל מדינה יש מבטא אזורי. זוהי תכונה חשובה, זהות ייחודית שלא ניתן לטעות בה עם שום דבר אחר.

"עם זאת, שגיאות הגייה ושגיאות כתיב... צריכות להתוקן מגיל צעיר בבית ובבית הספר כדי להשתמש בווייטנאמית בצורה נכונה", כתב האדם הזה.

חלק מהקוראים חושבים שמילים מקומיות והגייה שגויה של וייטנאמית הן שני מושגים שונים לחלוטין. תלמידי תיכון או אוניברסיטה יכולים להבחין לחלוטין בין מילים מקומיות להגייה שגויה. אבל תלמידי בית ספר יסודי כנראה לא יכולים להבחין.

לכן, לדברי הקורא טאנה טונג: "כאשר מורים מלמדים בבית הספר, עליהם לבטא נכון ולסייע לתלמידים לבטא בהתאם. זה רק עוזר להם לקבל תחושה של ההגייה הנכונה, אבל הם גם ידברו במבטא של משפחתם וחבריהם שהם פוגשים מדי יום."

קורא זה גם ציין את החשיבות של דיבור במבטא נפוץ בעת הופעה בתקשורת: "עורכים יכולים להזכיר לדמויות להשתמש במילים ובהגייה נפוצות כדי לעזור לקהל להקשיב בקלות, וגם לעזור להפיץ את המבטא הסטנדרטי בכל מקום."

קורא אחר, שחולק את אותה דעה, כתב כי "כשאנחנו יוצאים לקהילה, אנחנו משתמשים בשפה תקנית; כשאנחנו חוזרים הביתה, אנחנו יכולים להשתמש בשפה המקומית. כמובן, מורים בבית הספר חייבים ללמד שפה תקנית".

הקורא נגוין וייט לאפ אמר שבעיר הולדתו יש בעיה של אנשים שמבטאים לא נכון את ה"n" וה"l". לכן, "יש צורך ללמוד וללמד כיצד לדבר, לקרוא ולכתוב בצורה נכונה". "כאשר מורים מלמדים או מאמנים מיומנויות, עליהם להשתמש במבטא סטנדרטי כדי להבטיח עקביות בהגייה עבור התלמידים", הוסיף קורא אחר.

הקוראת סאו שֶׁט כתבה שיש צורך להבחין בין איות נכון לבין דיבור במבטא אזורי. "ללמד ולדבר ולכתוב וייטנאמית עם איות נכון. לא לאלץ אנשים לנטוש את המבטאים האזוריים שלהם."

הקורא טרונג קיאט סבור גם שיש צורך להבחין בין מבטאים מקומיים למילים מקומיות. אין מבטא סטנדרטי או מילים סטנדרטיות, אלא רק מילים לאומיות ומילים מקומיות.

"כשמדברים, הדרישה היא שאחרים ישמעו בבירור את מה שאתם אומרים. כשאתם מתקשרים, עליכם לדעת עם מי אתם מדברים כדי להשתמש במילים מתאימות. אם אתם משתמשים במילים האופייניות לאזורכם כשאתם מדברים עם אנשים מאזורים אחרים, איך נוכל להבין זה את זה?", כתב טרונג קיאט.

דונג הא

מקור: https://tuoitre.vn/o-nha-noi-giong-dia-phuong-ra-ngoai-chuyen-giong-pho-thong-20251028111534296.htm