זר פרחים בהכרת תודה לאלכסנדר דה רודס

באור השמש של תחילת החורף, ידיי רעדו כשניחתי זר חמניות ליד קברו של המיסיונר אלכסנדר דה רודס בבירה העתיקה אספהאן, בארץ פרס האגדית, כמעט 6,000 ק"מ מווייטנאם.

שני מיסיונרים הנחשבים ל"אבות" כתב הקווק נגוֹ הווייטנאמי: פרנסיסקו דה פינה ואלכסנדר דה רודס - תצלום ארכיון.

זה מרגש מאוד להיות המזל הטוב לחלוק כבוד לאדם שגדל בעם הווייטנאמי במזרח התיכון שטוף השמש - שם בחר לחיות את שנותיו האחרונות ולנוח בשלום נצחי לאחר חיים ארוכים ופרועים בווייטנאם.

זה היה חלום שהתגשם מאז שהייתי סטודנט צעיר שעבדתי בעיתון טואי טרה והגשתי מאמרים במשרד המערכת לשעבר ברחוב לי צ'ין טאנג 161 ( הו צ'י מין סיטי) - שם ניצב פסל ברונזה של אלכסנדר דה רודס בגאווה בחצר הקדמית.

מילדותי המוקדמת, כמי שאהב ספרות וגדל דרך כתיבה, גיליתי כבוד עמוק והכרת תודה לאלכסנדר דה רודס, "המיסיונר אלכסנדר דה רודס", על תפקידו המכריע בעיצוב הכתב הלאומי הוייטנאמי במאה ה-17, לצד דמויות בולטות אחרות כמו המיסיונרים פרנסיסקו דה פינה וגספר ד'אמרל (פורטוגל)...

חיפוש אחר קברו של המיסיונר אלכסנדר דה רודס בפרס.

בהיותי זוכר את מקור המים שאנו שותים, מטרתי לנסוע לאיראן הייתה למצוא את מקום מנוחתו של אלכסנדר דה רודס כדי שאוכל להניח פרחים על קברו. לאחר מספר טיסות (כרגע אין טיסות ישירות בין וייטנאם לאיראן), הגעתי לטהרן ומשם שכרתי רכב כדי לנסוע דרומה לעיר העתיקה אספהאן - עיר היסטורית הממוקמת 350 ק"מ מטהראן עם אוכלוסייה של 2.5 מיליון.

הנהג המקומי, דריוש, למרות שהסיע אינספור תיירים לאספהאן פעמים רבות, הופתע מאוד כשסיפרתי לו שבאתי לארץ היפה הזו עם ההיסטוריה והתרבות העשירה שלה כדי... למצוא בית קברות!

"זו הפעם הראשונה שאני שומע את שמו של המיסיונר הקתולי המערבי אלכסנדר דה רודס במדינה מוסלמית כמו איראן. המסע שלך יהיה מעניין מאוד, ואשמח להצטרף אליך", אמר דריוש, והפתעתו הפכה להתרגשות.

לרוע המזל, בעוד שדריוש הכיר כל אתר תיירות מפורסם באספהאן כמו כף ידו ויכול היה לקחת מבקרים לשם כהרף עין, הוא הניד בראשו, מבלי לדעת היכן למצוא את בית הקברות ובו קברו של אלכסנדר דה רודס, שמת לפני יותר מ-360 שנה!

מידע מאנשים וייטנאמים שהיו שם בעבר עזר לי לקבוע: ראשית, הייתי צריך ללכת לרובע ג'ולפה החדש כדי למצוא את כנסיית המושיע הקדוש הארמנית העתיקה (הידועה גם בשם ואנק - שפירושו "מנזר" בארמנית).

אלכסנדר דה רודס נשלח לפרס על ידי הוותיקן בשנת 1654, התגורר שם שש שנים, ומת ב-5 בנובמבר 1660. הוא נקבר בבית הקברות הארמני הקתולי בפאתי העיר.

ביקשנו מידע ממנהל המלון באספהאן, והוא התקשר בהתלהבות לחבר ארמני שאמר לנו שאנחנו צריכים ללכת לכנסיית ואנק כדי לקבל אישור כניסה לבית הקברות. דריוש הסיע אותי לכנסיית ואנק מוקדם בבוקר. זוהי הכנסייה הנוצרית הגדולה והראשונה שנבנתה במדינה מוסלמית כמו פרס - מקרה מיוחד מאוד בהיסטוריה של הדתות.

לאחר סיור בכנסייה עם הארכיטקטורה היפה והכיפות האמנותיות שלה, הלכנו למשרד כדי לבקש אישור ושמחנו לקבל מסמך חתום וחותם מהמנהל הנלהב לבקר בבית הקברות הארמני.

הסופר על קברו של אלכסנדר דה רודס

מחווה לנצח.

מכנסיית ואנק, לאחר נסיעה של כ-15 דקות, הגענו לבית הקברות הארמני, שנבנה לפני למעלה מ-500 שנה, ומשתרע על פני יותר מ-30 דונם. זהו מקום מנוחתם של מהגרים רבים מאירופה, פליטים יהודים ועולי רגל מארמניה...

שומר הביטחון הוותיק, רוברט ווניקיאן, פתח את שער הברזל הצבוע בירוק בחיוך עדין. לאחר שקראתי את המסמכים מראש, הובלתי את דריוש בביטחון לאורך הכביש הראשי, המוקף בעצי אורן ירוקים גבוהים ובמרווחים שווים, על פני שלושה צמתים, אל חלקת האדמה עם השלט הצהוב שמספרו 7-10, המיועד לקתולים, שם נמצא קברו של אלכסנדר דה רודס.

קברי אבן רבים, לוחות אבן בגדלים שונים, בלטו מהאדמה, פזורים בין עצי האורן הקטנים שנשתלו לאורך השביל המוביל לבית הקברות העצום והשליו. קברים עתיקים רבים היו פשוט ערימות אבנים קבורות באדמה, לצד גושי פרחי בר. הנהג שלי, דריוש, ואני שוטטנו זמן מה אך לא הצלחנו למצוא את הקבר שחיפשנו.

לפתע עצרתי, אוחז בזר חמניות צהובות בוהקות בידיי, והתפללתי בכנות: "אני צאצא ממולדתי וייטנאם, כאן עם משאלה אחת בלבד: לבקר את מקום מנוחתו של האיש הגדול הזה...". באופן בלתי צפוי, לאחר המילים הנוגעות ללב הללו, במרחק מטרים ספורים בלבד, ראיתי את קברו של אלכסנדר דה רודס ממש מולי, כאילו גילה את עצמו. רגש בל יתואר הציף אותי.

גל של רגש שטף אותי כשכרעתי ברך ליד האבן האפורה המלבנית הפשוטה והצנועה, השוכנת בין אינספור קברים אחרים. על הלוח, אותיות לטיניות חרוטות נותרו גלויות בבירור למרות חלוף הזמן: "כאן מנוח האב אלכסנדר דה רודס. נפטר באספהאן ב-5 בנובמבר 1660".

לפני הקבר ניצבת אבן שמקורה בקואנג נאם , חרוטה דיוקנו של אלכסנדר דה רודס ודף מהמילון הוייטנאמי-פורטוגלי-לטיני, יחד עם כתובת דו-לשונית בוייטנאמית-אנגלית בזהב: "כל עוד הכתב הלאומי קיים, השפה הוייטנאמית קיימת, וייטנאם קיימת!" שהוקם על ידי המכון לשימור השפה הוייטנאמית בשנת 2018.

במשך זמן רב מאוד, עיתון Tuoi Tre פורסם במקום בו ניצב פסלו של אלכסנדר דה רודס - האיש שהותיר מורשת של הכתב הוייטנאמי לעם הווייטנאמי (רחוב לי צ'ין טאנג 161, רובע שואן הואה, הו צ'י מין סיטי). צילום: נגוין קונג טאנה

לאורך קיר הקבר נמצא לוח אבן נוסף ועליו חרוט טקסט בארבע שפות - וייטנאמית, צרפתית, אנגלית ופרסית: "בהכרת תודה לאב אלכסנדר דה רודס על תרומתו העצומה ליצירת הכתב הלאומי הוייטנאמי - האלפבית הוייטנאמי הכתוב באותיות לטיניות".

לוח זיכרון זה נחנך על ידי משלחת וייטנאמית בראשות פרופסור נגוין דאנג הונג, הסופר הואנג מין טונג, הצלם נגוין דין טואן וההיסטוריון ד"ר נגוין טי האו... במלאת 358 שנה למותו של אלכסנדר דה רודס (5 בנובמבר 2018).

הנחתי פרחים ושני ספרים וייטנאמיים על הקבר, ולחשתי מילות תודה לאב קדמון זה שתרם תרומה כה גדולה לשפה הוייטנאמית. עמוק בפנים, הערצתי גם את אלכסנדר דה רודס על מסעו המופלא, על כישורי התצפית והרישום המופלאים שלו, ועל רוח הכבוד שלו, הבנתו העמוקה וקבלתו הלא שיפוטית של המנהגים והתרבויות המקומיות לאורך חייו המיסיונרי, מאירופה לאסיה, חזרה לאירופה, ואז לאיראן.

העובדה שאלכסנדר דה רודס בילה את שנותיו המאוחרות במדינה מוסלמית מדגימה עוד יותר את הרוח המתורבתת של אי-אפליה בין דתות שונות ברחבי האנושות.

הנהג, דריוש, היה אסיר תודה לראות אותי "מסתגל למנהגים המקומיים" על ידי שפיכת מים על מצבת אלכסנדר דה רודס וניקויה בידיים כדרך להפגין כבוד לנפטר, על פי המנהג האיראני המסורתי של ביקור בקברים. "הרשו לי להצטרף אליכם", אמר דריוש בהזדהות, ולקח מים כדי לשטוף את קברו של המיסיונר שהיה לו קשר עם העם הווייטנאמי והאיראני כאחד.

מר טראן ואן טרונג (מדריך טיולים ותיק ב-Hay Tour) אמר שבשנת 2017, ביום הראשון של ראש השנה הפרסי, נורוז (מרץ), הוא וכמה תיירים וייטנאמים "היו ברי מזל מספיק לבקר ולהניח פרחים על קברו של אלכסנדר דה רודס, מלאים בחיבה ושמחה עצומות".

בשנת 2019, לאחר שביקרה בקברו של אלכסנדר דה רודס באספהאן, הביעה השחקנית הונג אן את משאלתה ש"מקום זה יהפוך לאתר עלייה לרגל הכלול במסלולי הטיול של חברות נסיעות וייטנאמיות ויחידים המבקרים בפרס".

עבורי, הרגע של ישיבה שקטה ליד קברו הפשוט של אלכסנדר דה רודס, דפדוף בדפיו של ספר וייטנאמי בתוך בית הקברות השליו, כשעצי האורן מתנועעים ברוח, תמיד ייחרט בזיכרוני כשאגלה את העולם.

לאורך חייו, האב אלכסנדר דה רודס הקדיש את עצמו לא רק לדת אלא גם לשפה, ללמדנות, לתרבות, למחקר שטח, לקידום דיאלוג הומניסטי ולתרומה לגישור על הפער בין הציוויליזציות המזרחיות והמערביות, כמו גם לתהליך עיצוב הזהות האינטלקטואלית המודרנית של יישובים רבים, כולל וייטנאם.

אין ספק שאחרי כמעט ארבע מאות שנים, אלכסנדר דה רודס היה מתנחם בידיעה שהכתב הווייטנאמי שיצר עדיין קיים ומשגשג בקרב דורות של וייטנאמים, ושהעם הוייטנאמי עדיין נוסעים רחוק כדי לבקר ולזכור אותו.

אלכסנדר דה רודס נולד ב-15 במרץ 1593 באביניון (דרום צרפת) ומת ב-5 בנובמבר 1660 באספהאן (איראן). הוא היה בלשן ומיסיונר ישועי. הוא מכונה לעתים קרובות "האב דאק לו" על ידי הווייטנאמים, לאחר שערך מסעות מיסיונריות רבים לאנאם (וייטנאם) בצפון ובדרום במשך תקופה של 20 שנה (1624-1645).

הוא היה האדם שסיסטמטיזציה, ליקט ופיקח על הדפסתו של ה-Dictionarium Annamiticum Lusitanum et Latinum הראשון (מילון וייטנאמי-פורטוגזי-לטיני, בקיצור מילון וייטנאמי-פורטוגזי-לטיני), שהודפס ברומא (איטליה) בשנת 1651 עם כמעט 8,000 מילות אוצר מילים. זה סיפק לעם הווייטנאמי, לראשונה, מערכת כתיבה פשוטה ויעילה המבוססת על האלפבית הלטיני, שהייתה קלה ללמידה ולשימוש, והדגימה את היצירתיות והגמישות של העם הווייטנאמי וקידמה את פיתוח התרבות, החינוך, העיתונות וכו', בתקופת מעבר סוערת בהיסטוריה.

כשגריר תרבות, אלכסנדר דה רודס היה גם מחבר הספר *היסטוריה של ממלכת טונקין* (La histoire du royaume de Tunquin - 1652) באירופה; ואת ספר הזיכרונות שלו *Divers voyages et missions*, המספר את חוויותיו ומספק מידע מפורט על התרבות, האמונות, המנהגים, המסורות, החוקים, ההקשר החברתי וחיי העם הווייטנאמי באותה תקופה לקוראים המערביים במאה ה-17.

בכנסיית מאנג לאנג העתיקה בפו ין (לשעבר, כיום חלק ממחוז דאק לק), יש עותק של ספרו של אלכסנדר דה רודס *שמונה ימי דרשות* (שם לטיני: קטכיזם), שהודפס ברומא בשנת 1651.

זהו נחשב לספר הראשון שנכתב בכתב הוייטנאמי Quốc ngữ, הודפס באופן דו-לשוני בלטינית (צד שמאל של הדף) ובכתב המוקדם Quốc ngữ (צד ימין של הדף). "Phép giảng tám ngày" (דרשה בת שמונה ימים) היא יצירה ספרותית המתעדת את הגיית השפה הוייטנאמית במאה ה-17.

המילון הווייטנאמי הראשון שנכתב על ידי וייטנאמים.

"...בעונת חג המולד של 1651, רומא הייתה קרה מהרגיל. מתחילת דצמבר, רוחות קרות מהאלפים נשבו בעוצמה על רומא. שלג כיסה את צמרות העצים והגגות."

לאלכסנדר דה רודס לא היה זמן להתכונן לחג המולד. הוא בילה את כל היום בבית הדפוס עם הפועלים, ובערבים היה עובר על ההגהות לפני שנרדם על הדפים המודפסים האחרונים. לבד, בכאב, מעונה, אך מלא תקווה... זה היה יותר מאישה יולדת לבדה בשלג העצום והקפוא. דמו של רודס זרם מכל פתחיו, דם טפטף מעשר קצות אצבעותיו, קרביו בערו, וקיבתו רטנה והתהפכה בעודו יוצר בקפידה כל עמוד טקסט.

הושלם ההדפסה הראשונה של המילון הווייטנאמי-פורטוגלי-לטיני - Dictionarium Annamiticum Lusitanum, et Latinum.

מילים לא יכולות לבטא את השמחה האינסופית של החזקת בידיי את פרי מוחו החדש של אנאם. מתוך יותר מתשעת אלפים ערכים במילון, רק 250 שגיאות היו זקוקות לתיקון. הישג בלתי צפוי.

הו, כמה הייתי רוצה לרכוב על גלי האוקיינוס, לחזור לאנאם ולהכריז את הבשורה הטובה לכל אנשי וייטנאם. דמעותיו של ליך סון דאק לו זלגו על כל עמוד בספר.

בכל עמוד מופיעים הנהרות, ההרים, הימים והנופים הכפריים של האזורים הדרומיים והצפוניים של וייטנאם, יחד עם פניהם של אלה היקרים והמוכרים: פרנסיסקו דה פינה, פרנצ'סקו בוזומי, גספר ד'אמרל, אנטוניו ברבוסה, התובע טראן דוק הואה, סאי קינג נגוין פוק נגוין, לוק קה המרקיז דאו דוי טו, אשתו של המלך מין דוק, הגנרל נגוין פוק קה, הקיסרית נגוק ואן, תאי באו נגוין דאן טה, טאנה דו קינג טרין טראנג, המלך לה טאן טונג, בנטו ת'יאן, רפאל רודס אוט טי, אנדרה פו ין..."

הואנג מין טונג (קטע מתוך הרומן ההיסטורי *מילים ואנשים 400 שנה* - הוצאת הנשים של וייטנאם - 2025)

נֶאֱמָנוּת

מקור: https://tuoitre.vn/doa-hoa-tri-an-alexandre-de-rhodes-20260202173931643.htm