לרגל 80 שנה ליום הלאומי, פרופסור נגוין דוק קואנג שיתף עם עיתון דן טרי את נקודות המבט שלו על מסע הפיתוח של המדינה, תפקידם של האינטלקטואלים הווייטנאמים, ושלח מסר לדור הצעיר להמשיך לכתוב את ההיסטוריה המפוארת של האומה.
כתב מעיתון דן טרי ניהל שיחה עם פרופסור נגוין דוק קואנג, והקשיב לנקודות המבט המעמיקות שלו על התפתחות המדינה. הוא הדגיש שפטריוטיות אינה דבר מופשט, אלא מתבטאת באמצעות פעולות קונקרטיות, החל מעשיית המעשים הטובים הקטנים ביותר ועד לתרומה לפיתוח הכללי.
סיפוריו לא רק מעוררים השראה, אלא גם מעבירים מסרים משמעותיים לדור הצעיר, שילך בעקבותיו ויכתוב פרקים מפוארים בהיסטוריה של האומה.
פרופסור נגוין דוק קואנג, לרגל 80 שנה ליום הלאומי, אבן דרך היסטורית חשובה מאוד לאומתנו, האם תוכל לשתף את הרגשות החזקים ביותר שלך כשאתה מביט לאחור על המסע הארוך שעברה ארצנו? איזו תמונה עולה בראשך כרגע?
- זוהי שאלה משמעותית מאוד ומעוררת בי רגשות רבים. כשאני חושב על 80 שנות קיומה של ארצנו, הרגש הגדול ביותר שלי הוא גאווה. זוהי גאווה בווייטנאם שהתגברה על אתגרים וקשיים רבים מאז ימי העצמאות הראשונים והפכה לאומה מודרנית, ידידותית ואוהבת שלום .
כיום, וייטנאם מוערכת מאוד על ידי העולם בזכות שותפויותיה בכל התחומים, החל מפוליטיקה , כלכלה, עניינים חברתיים ועד לביטחון לאומי והגנה.
אני חושב שזו נקודה שצריך להדגיש. הכבוד שאנו זוכים לו היום אינו מקרי. זוהי תוצאה של מסע ארוך ומפרך.
דמיינו לעצמכם, שמאז ימי העצמאות הראשונים ועד עכשיו, התמודדנו עם קשיים, מחסומים ומכשולים רבים בדיפלומטיה , בפוליטיקה ובכלכלה. במהלך אותם זמנים, מדינות רבות לא הבינו במלואן את החזון, הפעולות והשאיפות של וייטנאם ושל עמה.
אבל לאורך כל המסע הזה, תמיד הייתה לנו שאיפה חזקה. השאיפה להתעלות, השאיפה לעצמאות, לחופש ולנתיב התפתחותי לבניית חברה מתורבתת, יציבה ומשגשגת לכולם. זהו האידיאל של אומתנו.
כל מה שאנו רוצים הוא שלום יציב כדי לטפח פיתוח ולבנות שגשוג. כל אזרח יכול לתרום לשגשוג זה ולסייע להפוך את וייטנאם למדינה המכובדת לה היא נהנית כיום, בזכות שותפים בינלאומיים.
כיצד עיצבו זיכרונות ילדותו בווייטנאם את אישיותו של הפרופסור ואת שאיפותיו המאוחרות יותר למחקר ותרומה?
אני יכול לומר שנולדתי בתקופה שבה המדינה השיגה שלום, לאחר עשרות שנים של התנגדות נגד הצרפתים והאמריקאים. למרות שחווינו מאוחר יותר מלחמת גבולות, זיכרונותיי המוקדמים ביותר מהמלחמה מגיעים רק מסיפוריו של אבי.
אבי היה חייל באותה תקופה, והשתתף ישירות במלחמת הגבולות של 1979 כדי להגן על גבולות המדינה. הסיפורים האלה קדושים באמת, והם הזיכרונות הראשונים שלי של פטריוטיות.
ילדותי עברה עליי בתקופה שבה, למרות קשיי המדינה, שרר שלום. מלחמת הגבולות נמשכה עד תחילת שנות ה-90, ולא נאלצתי לחיות תקופה של לוחמה אכזרית, ללא פצצות, כדורים או עקירה.
כשאני מסתכלת לאחור עכשיו, אני מבינה שזו הייתה ילדות מיוחדת מאוד. ילדותי הייתה מלאה בצחוק של ילדים בשדות, בעבודה לצד חברים בבניית בתי ספר ובניקיון השכונה. זה היה מקסים, עדין ונפלא, כי לא הייתי צריכה לדאוג הרבה מכיוון שהמדינה הייתה שלווה.
מאוחר יותר, כשלמדתי היסטוריה, הבנתי בהדרגה שכדי להשיג שלום זה, האומה עברה תקופה קשה ביותר. דרך פעילות איגודי הנוער, הרגשתי את נחישותם של הדורות הקודמים. הם עשו כל שביכולתם כדי להבטיח שהדור הצעיר יוכל לזכות בעצמאות ובשלום.
אמרתי לעצמי שיגיע הזמן שבו אצטרך להשתתף בעבודה שתשרת את פיתוח המדינה, ולתרום לפיתוח הכפר שלי, הארגון שלי ומקום העבודה שלי.
באותו זמן, לא היו לי הרבה רעיונות ספציפיים לגבי מה אעשה בעתיד, אבל הרצון הכי גדול שלי היה ללכת לאוניברסיטה, לחקור את העולם ולמצוא דרכים לתרום יותר למדינה שלי.
אילו נסיבות הובילו את פרופסור לצרפת ולבחירתו לעסוק במימון, תחום בעל השפעה חיונית על שגשוגה של אומה?
זה היה באמת צירוף מקרים. אפשר לומר שבאותה תקופה, מעט מאוד צעירים ידעו בדיוק מה הם רוצים ומה הם יעשו. זה נבע בחלקו מחוסר מידע, ובחלקו משום שהקשר והשיתוף בין אזורים ועם העולם היו מוגבלים.
בהתחלה, כשניגשתי לבחינות הכניסה לאוניברסיטה, החלטתי שאני רוצה להיות מהנדס נפט ויכולתי ללמוד באוניברסיטת הכרייה והגיאולוגיה. אבל אז, בגיל 17-18, עלתה בי מחשבה שיכולה להיחשב "נאיבית" למדי.
אני חושב שאם אצליח בהנדסת נפט, יהיו לי שתי אפשרויות: או לעבוד במכוני המחקר המובילים בווייטנאם, או לנסוע לוונג טאו לעבוד בחיפושי נפט. שתי האפשרויות נראות מוגבלות במקצת מבחינת ניידות וגישה לעולם.
בינתיים, התכוונתי גם להגיש מועמדות לאוניברסיטת המסחר כדי ללמוד על הכלכלה וכיצד עסקים פועלים. ניגשתי לבחינה והייתי בין בעלי הציון הגבוה ביותר. האוניברסיטה הציעה לי מלגה מקבוצת דוברי הצרפתית, מה שאפשר לי ללמוד בצרפת.
השינוי קרה תוך יומיים בלבד. ביום הראשון ארזתי את המזוודה שלי והלכתי לתחנת האוטובוס כדי להירשם לאוניברסיטת הכרייה והגיאולוגיה. אבל כשהאוטובוס עמד להגיע, שיניתי את דעתי והחלטתי לחזור. למחרת נרשמתי לאוניברסיטת המסחר. ההחלטה הזו הובילה אותי לצרפת ואני מחובר למדינה הזו כבר 25 שנה מאז שסיימתי את לימודיי באוניברסיטה בווייטנאם.
עם הגעתו לצרפת, אילו רגעי "הארה" חווה הפרופסור שהובילו אותו להבין שמשימתו אינה רק התפתחות אישית אלא גם מחויבות לתרומה לפיתוח וייטנאם?
- כשהלכתי לצרפת, הייתי באמת מבולבל. אני חושב שההלם הגדול ביותר לא היה התרבותי, כי לצרפת ווייטנאם יש נוף תרבותי דומה למדי. ההלם הגדול ביותר היה הפער ברמה האינטלקטואלית, בניסיון החיים ובהבנת העולם בין סטודנטים וייטנאמים לסטודנטים בינלאומיים.
אני זוכר, אחרי השיעור הראשון של הקורס הראשון שלי, המורה אמרה שהיא תשלח את המטלה במייל. באותה תקופה, בווייטנאם, רק התחלתי להשתמש במחשבים כדי ללמוד תכנות והיה לי מעט מאוד זמן לתרגול. הייתי צריך לשאול חבר תוניסאי מה זה אימייל ואיך להשתמש בו.
אחרי 15 דקות, הוא יצר לי כתובת דוא"ל. זה מראה כמה רחוק הייתי מאחור מבחינה טכנולוגית בעולם המפותח בשנת 2000.
פער זה הניע אותי ללמוד ללא הרף. הבנתי שעליי לעבוד קשה מאוד כדי לסגור את הפער במיומנויות המקצועיות ואז להתעלות עליהם כדי להמשיך את לימודיי ברמה גבוהה יותר. אני חושב שהשאיפה לצמצם את הפער הזה חשובה לנו ביותר כדי להתקדם.
שנית, שמתי לב שקהילת הסטודנטים והאינטלקטואלים הווייטנאמים בצרפת מתחזקת. זהו משאב עצום. אני חושב שהכוח הזה מסוגל לחלוטין להמשיך את מורשתם של הדמויות הגדולות שהגיעו לפניהן, הדורות שהצליחו כל כך, כמו מר טראן דאי נגיה.
זה הניע אותי להצטרף ולהקים את אגודת הסטודנטים הוייטנאמית בפריז, ומאוחר יותר את אגודת הסטודנטים הוייטנאמית בצרפת. עד שנת 2008 בנינו רשת עם למעלה מ-20 סניפים ברחבי הפרובינציות והערים של צרפת.
והכי חשוב, יש לך קשר חזק עם אגודת הסטודנטים של וייטנאם בווייטנאם והוועד המרכזי של איגוד הנוער. ניתן לראות זאת כחלק בלתי נפרד מאגודת הסטודנטים של וייטנאם בווייטנאם.
ככל שחברי האגודה התבגרו והפכו למומחים ואינטלקטואלים, הצגתי את השאלה כיצד להתחבר, לתמוך זה בזה ולתרום לווייטנאם. דבר זה הוביל להקמתה של ארגון המדענים והמומחים הווייטנאמים העולמי (AVSE Global) בשנת 2011.
הפרופסור אמר פעם שכדי שווייטנאם תהפוך למדינה חזקה, עליה להתחיל בעשיית הדברים הקטנים היטב. מאיזה חוויות בקריירה של הפרופסור נבעה פילוסופיה זו?
- פילוסופיה זו היא דרך החיים שלי. גיליתי שכאשר ניצבים בפני כל בעיה, אם לא נעשה את הצעדים הראשונים, לעולם לא נעזוב את קו ההתחלה. ברגע שנתחיל, נתקדם בהדרגה לעבר המטרה. לאורך המסע הזה, יהיו משימות גדולות וקטנות. בדרך כלל, הניסיון שנצבר ממשימות קטנות יעזור לנו לעצב את האופן שבו נתמודד עם משימות גדולות.
משימה גדולה לא ניתנת להשגה בן לילה. עלינו לפרק את המשימה הגדולה הזו למשימות קטנות יותר. זוהי גם הדרך להשיג הצלחה. במבט לאחור על ההיסטוריה של וייטנאם, סיפור זה כמעט והושרש בדם של העם הווייטנאמי. זוהי תכונה טבעית.
אני גם מאמין שהיעד לעולם אינו הגבול. בכל פעם שאנו משיגים מטרה, היא הופכת לנקודת התחלה למטרה חדשה. ובכל פעם, יש לנו דברים קטנים לעשות. הדברים הקטנים של היום יהיו גדולים בהרבה מהדברים הקטנים של העבר.
כאינטלקטואל החי ועובד בחו"ל, אילו פעולות ספציפיות מפגין הפרופסור את מושג הפטריוטיות?
- כשעליתי על המטוס ועזבתי את וייטנאם, הייתה לי תחושה שונה לגבי פטריוטיות. כשאנחנו בארץ, אנחנו מקבלים כמובן מאליו שהפטריוטיות כבר בתוכנו. אבל כשאנחנו יוצאים לחו"ל, אני מבין שכל אחד מאיתנו הוא כמעט "שגריר".
כשאנשים מסתכלים על אנשים וייטנאמים בחו"ל, הם מסתכלים על פניה של וייטנאם. אנחנו צריכים להקרין את הדימוי של וייטנאם שלווה, חזקה ודינמית, מוכנה לשיתוף פעולה בינלאומי.
הפטריוטיות שלנו מתבטאת גם בדחף המתמיד לעשות משהו קונקרטי למען וייטנאם. עבור מדענים, זה יכול להיות עבודה כמרצה אורח באוניברסיטאות וייטנאמיות, שיתוף פעולה עם עסקים ומכוני מחקר לפיתוח פרויקטים. עבורי, זה תרומה לרעיונות ומדיניות כדי להפוך את וייטנאם לשגשגת עוד יותר.
הייתי מעורב בייעוץ למחוז ין באי לשעבר. יחד עם מנהיגים מקומיים, חקרנו ופיתחנו מודל פיתוח ייחודי ששילב צמיחה ואושר. במקום להתמקד אך ורק בנתונים כלכליים, מודל זה מדד גם את שביעות רצון האנשים בהיבטים שונים כגון שירותים ציבוריים, בריאות, חינוך וסביבה.
בילינו שבועות ביין באי, כולל באזורים המאתגרים ביותר כמו מו קאנג צ'אי, ועבדנו עם האוכלוסייה המקומית כדי לגבש סיעור מוחות לגבי מודלים עתידיים לפיתוח. הפרויקט הזה גרם לי להרגיש שמה שאני עושה באמת מועיל ומועיל לפיתוח המדינה.
בהקשר של העולם ההפכפך של ימינו, התחרות הגיאופוליטית, שינויי האקלים וההתפתחות המהירה של הבינה המלאכותית, פרופסור, מהם הכוחות המניעים להמשך הפיתוח של הדמיון והיצירתיות הווייטנאמית?
בעבר, אנשים נהגו לומר שהאינטליגנציה והיצירתיות של העם הווייטנאמי יתגלו כשאנחנו נמצאים במצב פסיבי, כלומר אנחנו פועלים רק כשהמים מגיעים לרגלינו. אבל עכשיו, כשהעולם משתנה כל הזמן ובלתי צפוי, אנחנו כבר לא יכולים לחכות עד שהמים מגיעים לרגלינו. אנחנו צריכים לבנות מפת דרכים, חזון לטווח ארוך.
מה שחשוב הוא שכל האומה הווייטנאמית חולקת חזון משותף: החזון לשנת 2045, כאשר המדינה תחגוג 100 שנות עצמאות ותהפוך למדינה מפותחת. זוהי לא רק שאיפתם של המנהיגים אלא גם שאיפתו של כל אזרח. חזון ארוך טווח זה הוא הכוח המניע שמכין אותנו להתמודד עם כל אתגר.
כדי להשיג זאת, עלינו לבנות עצמאות פנימית חזקה מספיק, בשילוב עם אינטגרציה בינלאומית כדי למשוך משאבים. הכוח הפנימי של אומה, העצמאות של אזרחיה, יכולות ניהול הסיכונים שלה... כל אלה ייצרו כוח סינרגטי. אני מאמין שכדי לעמוד על כתפיהם של ענקים, עלינו קודם כל להיות עצמאיים. רק אז נוכל לנצל את הטוב ביותר שיש להם להציע.
פרופסור, האם תוכל לשלוח מסר לדור הצעיר, אלו שימשיכו לכתוב את סיפורה המפואר של אומתנו?
המסר שלי אולי תמציתי מאוד ומתמקד בנקודה אחת: ההיסטוריה של וייטנאם נכתבת על ידי בני דורה. לכל תקופה, לכל דור, יש משימות ואחריות משלו לפיתוח המדינה.
אני חושב שהדור הצעיר פשוט צריך להיות מודע לכך. אנחנו צריכים לשלב את החוזקות הפנימיות שלנו, את החוזקות המסורתיות שלנו, עם משאב חזק מספיק מהקהילה הבינלאומית. לאחר מכן, כולם יעבדו לקראת מטרות משותפות, כך שוייטנאם תהפוך ליעד לאינטלקט, מדע וטכנולוגיה, חדשנות וכל התוכניות שיכולות לתרום לעולם שליו ויציב יותר. זהו המותג של וייטנאם בשלב הפיתוח הקרוב.
עלינו למקם את התפתחותה של וייטנאם בהקשר של שגשוג עולמי. אז נזכה לתמיכת העולם כולו, כאילו כל היקומים מתכנסים למען התפתחותה של וייטנאם. אני מאמין שהדור הצעיר, עם נקודות החוזק שלו, יוכל לפתח עוד יותר את המאפיינים הייחודיים של וייטנאם.
תודה לך, פרופסור, על שהקדשת מזמנך לשיחה הזו!
מקור: https://dantri.com.vn/cong-nghe/gs-nguyen-duc-khuong-lich-su-viet-nam-duoc-viet-tiep-boi-the-he-duong-dai-20250817100502925.htm
תגובה (0)