נופי הא טיין טן: הר דה דונג המסוכן

הר דה דונג, הממוקם בצד ימין של הכביש המוביל לגבול וייטנאם-קמבודיה, ולא רחוק מהר ת'אץ' דונג, מתהדר בנוף יפהפה עם מערות מסתוריות רבות ומתפתלות, במחוז הא טיין, במחוז אן גיאנג.

הקמת אבנים אחרות צ'או נהאם

בנוסף ללוח האבן "שריד נופי של הר דא דונג - מדורג כשריד לאומי על ידי משרד התרבות והמידע" (החלטה מס' 44/2007/QD-BVHTT מיום 3 באוגוסט 2007) בחוץ, בדרך לעלייה להר יש כעת להקת חסידות וארבע המילים "צ'או נהאם לאק לו" חרוטות על הצוק. עם זאת, במשך זמן רב, חוקרים רבים טענו כי הר דא דונג אינו צ'או נהאם, אלא צ'או נהאם הוא שמו של הר בבאי אוט, השייך לקומונה הישנה של דואנג הואה (כיום רובע טו צ'או, אן ג'יאנג ).

הדרך העולה להר דא דונג כוללת קטעים מפותלים רבים.

צילום: Hoang Phuong - Ngoc Phan

בספר "נאם קי לוק טין דיה דו צ'י" מאת דוי מין טי (1872) נכתב: "צ'או נהאם (הידוע בכינויו באי אוט) נמצא 22 מייל מזרחית לבירת המחוז. פסגת ההר, ישר לחוף, בוץ וחול גדולים, מסביב משמאל ומימין, בהם יש סלעים נוצצים. מתחת לצדפות רבות יש חוטים אדומים. האגדה מספרת שבימים קדומים, כשמק קואו עדיין היה בחיים, הוא הלך לשם ולקח פנינה גדולה מאוד. האוצר הוא יקר מפז".

נקיקים צרים וטחביים בדרך במעלה ההר

בשיחה עם כתב מטעם Thanh Nien בשנת 2013, אישר החוקר Truong Minh Dat (הא טיין) את הטעות בכינוי הר Da Dung Chau Nham. הוא ציטט את השיר Chau Nham lac lo משנת 1736 מאת Mac Thien Tich, עם חרוזו של Nguyen Cu Trinh (בתרגום פאם נגוק קואה): "לשמיים הכחולים אין זכר לים ולהרים/מישהו מנגן בלאוטה והטל הגיע לנקד את הפרחים/על הגלים, מתחמקים לשחות, הדיג נגמר לו/על עצי האורן, האנפה עומדת, האנפה חסרת הבית/הגאות עולה ויורדת בכל מקום/העגורים, קצרים וארוכים, תמיד מאוהבים...".

לוח אבן חרוט בשריד מהר דא דונג

"שיר זה מדגיש את הנוף של הרים גבוהים וימים עצומים המתמזגים יחד, היכן שיש גלים וגאות שעולים ויורדים. ברור שצ'או נהאם ממוקם קרוב לחוף, לא על אדמה שטוחה כמו הר דא דונג", אמר מר דאט.

להקת חסידות וארבע המילים שצ'או נהאם איבדה על הצוק

מדוע יש בלבול? לדברי החוקר טרונג מין דאט, הסיבה החלה במאמרו של דונג הו, "משחק צ'או נהאם", שפורסם ב- Dong Phap Times בשנת 1926 ולאחר מכן פורסם מחדש במגזין Nam Phong בספטמבר 1930. באותה תקופה כתב דונג הו: "צ'או נהאם לאק לו, הידוע בכינויו הר דה דונג, הוא סצנה ב"הא טיין טאפ קאן וין" מאת מק ת'יען טיץ'". מכיוון שבאותה תקופה, מסמכים בשפה הלאומית עדיין היו נדירים, מאמרו של דונג הו הופץ באופן נרחב, מבלי שאף אחד התנגד. ובלבול זה המשיך להתחזק כאשר דונג הו ומונג טויאט פרסמו את הספר הקטן "הא טיין טאפ קאן" בשנת 1960, המאשר כי הר דה דונג הוא צ'או נהאם לאק לו.

הר דה דונג אז והיום

מאמר בעיתון טאן ואן (3 בנובמבר 1934) תיאר כי מת'אץ' דונג לדה דונג היה צריך לחצות שדות. בעונה היבשה היה קל ללכת, אך בעונת הגשמים היה בוצי מאוד. היו שנים שבהן המים עלו והציפו כל כך עמוק עד שהיה צריך להשתמש בסירה כדי להגיע.

החוקר טרונג מין דאט אישר פעם: "הר דאק דונג אינו דרך צ'או נהאם האבודה".

עד סוף שנות ה-50, עדיין לא הייתה דרך לכלי רכב. המאמר " נקודות נוף של הא טיין" שפורסם במגזין הפופולרי (31 במרץ 1959) דיווח: "המבקרים צריכים ללכת כ-2 קילומטרים לאורך שפת שדות האורז, דרך כפרים קטנים עם רק כמה בתי קש. השביל למערות תלול למדי, צריך להיאחז בגפנים כדי להימנע מהחלקה ונפילה. במערות, המים זורמים לאט, עמוק לתוך ההר. ככל שנכנסים עמוק יותר, כך קשה יותר ללכת, חלק מהמקומות רחבים, חלקם צרים, אנשים צריכים לשים סולמות מעל כמה ערימות סלעים. יש גם מערה על הצוק עם 5 קווים כמו 5 מיתרים, כשמכניסים אבנים, כל צליל שונה, ולכן זה נקרא ליתופון".

סביב הר דה דונג, ישנן 14 מערות גדולות וקטנות. כיום, כדי לעבור דרך כל הפלאים הללו ולהגיע לפסגת ההר, יש לעקוב אחר השילוט ולחצות את מדרגות האבן המתפתלות באורך של יותר מ-3,000 מטר. הדרך במעלה ההר כוללת נופים יפים רבים, קטעים תלולים רבים או קטעים שנראים כאילו נופלים לתהום, צוקים טחביים מתפתלים ומתפתלים. ישנם קטעים מתפתלים רבים צרים מאוד, צריך להידחק דרך סדקי הסלעים שרחבים מספיק כדי שאדם אחד יוכל ללכת בהם. עצים וגפנים עתיקים נאחזים בסלעים בצורה סבוכה.

מערת בונג לאי

מערת תוף החזה

מערת שער גן עדן

מערת צב הזהב

הקדמונים קראו למערות על שם צורת הסלעים, כמו מערת ת'אן קים קוי עם סלע צהוב בצורת צב המרים את ראשו, מערת בונג לאי עם צורת ידו של בודהה טבועה על הצוק, מערת סאם הוי עם סלע גדול בצורת נזיר המרכין את ראשו אל הצוק בהרהור. מערת קונג טרוי הולכת וצרה ככל שמתעמקים, ומעניקה תחושה של ירידה אל תוך האדמה החשוכה, אך למעשה המערה עולה בהדרגה ונפתחת אל חלל מלא באור שמש. במערת דוי יש נטיפים בצורת דלעת והיא מאוכלסת על ידי עטלפים רבים. במערת קו קווה יש נטיפים סגלגלים בצורת מלונים מרים הצומחים מהסלע...

מערת התוף היא המערה הגבוהה ביותר מבין 14 המערות, בגובה של 83 מטר מעל למרגלות ההר. המערה בעומק 12 מטר, ברוחב 6 מטר, בצד ימין יש צוק גבוה עם נטיפים נוצצים. כשנכנסים למערה, הרימו את ידכם להכות על החזה, קיר המערה יהדהד צליל כמו צליל תוף... מערה זו נקראת גם מערת הדרקון מכיוון שיש בה לוח סלע בצורת דרקון. בנוסף, ישנה מערת Xa Loc Ky עם חלון גג המוביל למעלה עם לוחות אבן מוזרים, בכניסה למערה יש מזבח וקערת קטורת.

בספר ג'יה דין טאנה טונג צ'י נכתב: "הר דאק דונג נקרא גם באך טאפ סון, להר יש צורה מפותלת, דשא ירוק ועצים שופעים, היה נזיר בקווי נון בשם הוין לונג דאי הואה טונג שעצר לבנות כאן פגודה. בשנת 1737, הנזיר נפטר, ותלמידיו בנו מגדל בן 7 קומות כדי לשמר את השרידים. בכל שנה, בשלושת ימי הירח המלא הגדולים וביום הולדתו של בודהה, עגור שחור מגיע לחלוק כבוד, גיבון ירוק מציע פירות, מתעכב ומתעכב כאילו רוצה לעשות מדיטציה ולהקשיב לדהרמה". (המשך יבוא)

מקור: https://thanhnien.vn/ha-tien-thap-canh-cheo-leo-nui-da-dung-18525092422573942.htm