כל מאמר הוא "הכרזה מהפכנית"

(Baothanhhoa.vn) - הנשיא הו צ'י מין - מייסד העיתונות המהפכנית של וייטנאם, היה גם עיתונאי מצוין, עם דפי כתיבה שהיו מלאים ברוח לחימה וגם חדורים בהומניזם. כל מאמר, כל עמוד בכתיבתו תמיד דבק במוטו: העיתונות חייבת להיות קול הצדק וכל מאמר הוא "הכרזה מהפכנית".

העיתון לה פאריה (האומלל) - שופר איחוד העמים הקולוניאליים, שפורסם בין השנים 1922 ל-1926, שנוסד על ידי נגוין איי קוק ומספר מהפכנים. נגוין איי קוק היה העורך הראשי של העיתון. צילום: מסמך

כאדם שהבין טוב יותר מכל אחד אחר את כוחה של העיתונות במאבק המהפכני, כבר מהשנים הראשונות לחיפושו אחר דרך להציל את המדינה, הנשיא הו צ'י מין השתמש בעטו כנשק כדי להילחם למען צדק, למען הזכות, למען זכויותיהם של עמים מדוכאים. כך שכל מאמר, עבורו, חייב להיות כמו "הכרזה מהפכנית" המסוגלת למשוך מעמדות מדוכאים ואת האנושות הפרוגרסיבית בעולם למאבק למען צדק, למען ערכים אנושיים. בנאומו בקונגרס השני של איגוד העיתונאים של וייטנאם , הוא ציין: "באשר לתוכן הכתיבה שאתם מכנים 'נושא', לכל המאמרים שכתבתי היה רק ​​'נושא' אחד, שהיה להילחם בקולוניאליזם, אימפריאליזם, פיאודליזם ובבעלות אדמות, להפיץ עצמאות לאומית וסוציאליזם. זה היה גורלי עם העיתונות."

כבר מתחילת כתיבתו, רבים ממאמריו חשפו את טבעה של מה שנקרא "הציוויליזציה" שהצרפתים כפו על המושבות, כולל הודו-סין. במקביל, הוא חשף את החושך של החברה הקולוניאלית ואת חייהם של הילידים תחת שלטון "מדינת האם". לדוגמה, במאמר על הודו-סין, הוא הצביע על האמת על מה שנקרא "חופש" ו"ציוויליזציה" שהוענקו לעם הקולוניאלי על ידי "מדינת האם": "האמת היא שלעם ההודו-סיני אין שום אמצעי פעולה ולימוד. עיתונים, פגישות, התאחדויות ונסיעות אסורים... החזקת עיתונים או מגזינים עם רעיונות מעט מתקדמים או עיתון של מעמד הפועלים הצרפתי היא פשע חמור. אלכוהול ואופיום, יחד עם העיתונות הריאקציונרית של הרשויות, משלימים את עבודת הממשלה בשמירה על בורות האנשים. הגיליוטינה והכלא עושים את השאר."

על ידי חשיפת המציאות האכזרית והאפלה של החברה הקולוניאלית, מטרתו לא הייתה רק לגנות את המשטר הקולוניאלי הצרפתי, או לקרוא לאהדתם של הצרפתים הפרוגרסיביים; אלא גם לאשר את רוח הלחימה של אנשי הודו-סין שנראה כאילו טבעו: "מורעלים נפשית ופיזית, חסומים וכלואים, אפשר לחשוב שעדר אנשים זה ישמש לנצח כקורבנות לאל הקפיטליזם, שעדר אנשים זה לא יחיה עוד, לא יחשוב עוד, ויהיה חסר תועלת ברפורמה בחברה. לא: העם ההינדוסיני לא מת, העם ההינדוסיני עדיין חי, חי לנצח. הרעלה שיטתית של הקפיטליסטים הקולוניאליים אינה יכולה לשתק את החיוניות, ועוד פחות את המחשבה המהפכנית של העם ההינדוסיני. הרוח מרוסיה הפועלת, מסין המהפכנית, או מהודו הלוחמת נושבת כדי לטהר את העם ההינדוסיני. העם ההינדוסיני אינו מחונך, נכון, על ידי ספרים ונאומים, אך העם ההינדוסיני מקבל חינוך בדרכים אחרות. סבל, עוני ודיכוי אכזרי הם מוריהם היחידים."

במאמר אחר, הוא תיאר אמיתות פשוטות לכאורה אך מכריעות למאבק המהפכני. כלומר, "לא משנה מה תעשו, לא משנה כמה גדול או קטן, לא משנה כמה קשה או קל, אם לא תנסו כמיטב יכולתכם, בוודאות לא תצליחו. יש פתגם סיני: "אריה שתופס ארנבת חייב להשתמש בכל כוחו". לא משנה כמה חזק אריה, אם הוא תופס ארנבת, זה לא קשה, אבל הוא עדיין צריך להשתמש בכל כוחו, שלא לדבר על לעשות דבר גדול כמו שחרור כבלי העבדות עבור בני ארצו, עבור האנושות, אם הוא לא משתמש בכל כוחו, איך אפשר לעשות זאת? אנשים רבים מתייאשים כשהם רואים שזה קשה, לא מבינים ש"מים שוחקים אבן" ו"עם חריצות, ברזל יכול להפוך למחט". לא משנה כמה קשה דבר, אם אתם נחושים לעשות זאת, בוודאי תוכלו לעשות זאת. מעטים לא יכולים לעשות זאת, אנשים רבים עובדים יחד ועובדים יחד, אז זה חייב להיעשות. אם אינכם יכולים לעשות זאת בחיים האלה, אז הדור הבא חייב ללכת אחריו ולעשות זאת, אז זה חייב להיעשות. אם אתם רוצים לעבוד יחד ולהתמיד, אז..." "כל אחד צריך קודם כל להבין בבירור מדוע עליך לעשות זאת, מדוע אינך יכול לעשות זאת אם לא, מדוע כל אחד חייב לקחת על עצמו תפקיד, מדוע עליך לעשות זאת מיד, ולא לחכות למישהו אחר. רק אז המטרה תהיה הסכמה חדשה; אותה מטרה, אותו רצון; אותו רצון, אותה מחשבה; אותה מחשבה, אותה דרך, עליך לדעת איך לעשות זאת, ואז זה ייעשה במהירות"...

ניתן לומר כי עטו העיתונאי של הו צ'י מין חד ביותר. הוא כמו סכין דקה אך חדה, המסוגלת לחתוך עמוק לתוך סיבי המציאות, לחשוף ולחשוף את הרעים של משטר הדיכוי הקולוניאלי ואת הסבל האולטימטיבי של העבדות. משם, הוא מצית את אש השנאה ומצית את רוח הלחימה באנשים האומללים. גם משום שהבין את כוחה של העיתונות, הוא ציין: "העיתונות שלנו חייבת לשרת את העם העובד, לשרת את הסוציאליזם, לשרת את המאבק לאיחוד המדינה ולשלום עולמי. זו הסיבה שכל העיתונאים (סופרים, מדפיסים, עורכים, מו"לים וכו') חייבים להיות בעלי עמדה פוליטית איתנה. הפוליטיקה חייבת להיות בשליטת הציבור. רק כאשר הקו הפוליטי נכון, דברים אחרים יכולים להיות נכונים. לכן, כל העיתונים שלנו חייבים להיות בעלי קו פוליטי נכון. העיתונות שלנו אינה מיועדת למספר קטן של קוראים, אלא לשרת את העם, להפיץ ולהסביר את קווי המפלגה והממשלה ומדיניותה, ולכן עליה להיות בעלת אופי המוני ורוח לחימה."

עבור הו צ'י מין, האידיאל הגבוה ביותר של עיתונאי הוא להשתמש בעט כדי לשרת את הצדק. לכן, הוא יעץ לעיתונאים: "העט שלכם הוא גם נשק חד בתמיכה בצדק ובמיגור הרוע". לדבריו, האויבים האימפריאליסטים, כולל צרפת וארצות הברית, השתמשו בלוחמת תעמולה בנוסף ללוחמה צבאית: "תעמולת האויב ערמומית ועקשנית, יום אחר יום, שנה אחר שנה, 'טיפת מים שמטפטפת במשך זמן רב יכולה לשחוק אבן'". לכן, בלתי נמנע שחלק מבני ארצם מבולבלים מתעמולת האויב. אחריותו של כל קאדר, כל פטריוט, היא למצוא כל הזדמנות, להשתמש בכל צורה, כדי לנפץ את התעמולה השקרית והאכזרית של האויב. 'עלינו להביס את האויב מבחינת התעמולה, בדיוק כפי שהצבא ניצח את האויב מבחינת עניינים צבאיים', הוא הדגיש.

עם זאת, כדי להפוך לחייל חלוץ בחזית התעמולה, בחזית הפוליטית והאידיאולוגית, התכונה הראשונה של עיתונאי היא אומץ. על האדם להיות בעל האומץ לא לתת לעט להיות תלוי בכוח, תהילה ורווח, או לא להתכופף לשרת את האינטרסים והמטרות הטמאות. וכדי להיות בעל תכונה זו, על הכותב להיות בעל עמדה פוליטית איתנה. "הפוליטיקה חייבת להיות אדון. רק כאשר הקו הפוליטי נכון, דברים אחרים יכולים להיות נכונים. לכן, לכל העיתונים שלנו חייב להיות קו פוליטי נכון", יעץ הדוד הו. יתר על כן, מטרה פוליטית נכונה ועמדה פוליטית איתנה ייצרו כוח רוחני לעיתון ויביאו אומץ לכותב שאף כוח לא יוכל להכניע.

קוי נגוין

מקור: https://baothanhhoa.vn/moi-bai-bao-la-mot-nbsp-to-hich-cach-mang-252776.htm